נראה לך?
הוא תקע אותי עם הילד שישי, שבת, והיום כל היום. פרט לפעמים שלוש שהוא הואיל לקום אל הילד בלילה הזה, הוא שם זין. כשהוא חזר מהעבודה הרגשתי מאוד לא טוב ושאלתי אם הוא יכול לקחת קצת את המושכות ואני אלך לישון שעה, להתאושש. שאלתי חמש פעמים, נתתי לו חצי שעה להתרגע מהעבודה. נכנסתי לישון. אחרי שעה וחצי של צווחות של הילדים ושאגות שלו, בלי נסיון אמיתי לברר מה מציק לילד או לנסות לנחם אותו ולהפסיק את הבכי שלו, ראיתי שאני ממילא לא יכולה לישון וקמתי. הילד ישב, טובע בדמעות, מרגיש זוועה. באתי, ישבתי לידו, חיבקתי. נרגע. האכלתי אותו, הכנתי אמבטיה. מדדתי לו חום והיה 37.9. אימבטתי את שני הילדים, השכבתי במיטות. היה כל כך קשה??? הוא לא יכול לעשות את זה? שעה וחצי מזויינת בשלושת ימים שהילד היה אצלי, והוא מתמוטט? אחרי כל זה, יש ערימת כלים בכיור, משבת. אני בפרינציפ לא עושה אותה. מחכה שהוא יקח איזו אחריות מינימאלית על הבית. זה נהיה אזור סכנה ביולוגי, אבל אני מתעלמת מהצחנה ומחכה לו. אז כשהילדים היו במיטות הוא הלך להחליף מים לאקוואריום שלו ולטפל בדגים. הכלים עדיין בכיור. אני נותנת לכלים ליפול. אבל הילדים? מה הם אשמים שבחרתי להם אבא שמוק?