המממממממ
טוב נו לא יודעת אם זה המקום לרשום בו את העובר עלי... אבל יש פה חברה שמכירים ויודעים מי זו ג´ודי הזו... ורגילים כי היא משתפת אותם בעובר עליה מדי פעם בפעם.... ומה לעשות הגיע הזמן.... אז זהו... נראה לי כי התקופה הקשה בחיי לאט לאט מפנה לה את מקומה שהיה קבוע קצת יותר מדי אם תשאלו אותי.... והנה נכנסת לה בצעדים זהירים ומדודים תקופה חדשה... מאז שסיימתי את לימודי באמצע אוגוסט זה רק הלך ונהייה קשה מרגע לרגע... המצב הכלכלי שלי מתחרה בלהיות יותר קשה מאי פעם..... המצב החברתי.... תתפלאו (אולי) אבל יש לו קשר ישיר למצב כלכלי גם דועך... כי מה לעשות לצאת לבלות זה המון כסף שאין.... ולהביא אנשים אלי הבייתה זה גם לא זול... ופתאום השיקולים אם לקנות שישייה של בירה בסופר או מוצרי יסוד הופכים להיות קשים ובסופו של דבר גם ברורים לחלוטין.... מצב הרוח שבדרך כלל היה שמח הופך להיות משהו בין דכאוני לעצוב ומיואש... כאשר המיואש והדכאוני גובר על השמח.... וכן הדברים האלה נחקקים על תווי הפנים.... נחקקים עד כדי כך... שלחייך הופכת להיות משימה כמעט בלתי אפשרית.... וכשאני מביטה במראה אני רואה אשה עם פנים עצובות... ובאיזה שהוא מקום נמאס כבר לשמוע.... ג´ודי תחייכי.... כאילו תרדו לי מהווריד..... תנו לי את השקט..... תנו לי לנשום.... כי אני נחנקת.... חיפוש העבודה מתיש וקורע לב... שליחת קורות חיים במייל ובפאקסים לכל מודעה גם אם היא לא מהתחום שלי... כי מה לעשות חייבים להתקיים ממשהו... אז מתפשרים... ומה שקורה זה אבסורד.... חלק מהתשובות הן משהו בסגנון ... יו אר אובר קוואליפייד.... כן אני יודעת אבל תאמינו לי שאני אשרוד אני צריכה את הפרנסה... כן אבל את תשתגעי פה אחרי שבוע... (לא אין לכם מה לדאוג אני כבר השתגעתי) (ואז עולה מחשבה מטורפת לעשות קו"ח פיקטיביים.... אולי אם אהיה "עקרת בית גרושה עם 3 ילדים אז אני אתאים????? בלי לפגוע באף אחד בבקשה....) וככה עוברים להם הימים... והעצבות נחקקת עמוק יותר ויותר.... מכל החברים שהיו לי.... נשארו ספורים... ואולי זה היה מבחן גם בשביל לבדוק זאת.... וכל הרכוש שהיה לי כבר איננו.... נו לפחות אני לא צריכה לדאוג גם לזה פחחחחח הדבר היחיד שקצת עשה טוב בלב זה היה העבודה על הסרט.... כן אז סיימתי אותו סופסוף.... אמנם לא קיבלתי עליו תשלום אבל קיבלתי הרבה יותר מזה... זה היה הצ´אנס שלי... קיבלתי צ´אנס ושיחקתי אותה
גם כשהיה קשה ומתיש.... התמודדתי ועשיתי זאת ובגדול מי יודע אולי זה מה שהחזיק אותי על גבול השפיות.... כי בעצם זה היה העניין המרכזי בתקופה הזאת.... בכל מקרה לפני חודש ראיתי מודעה בעיתון ושלחתי קו"ח וקיוויתי... כי זה מהתחום שלי וממש עניין אותי אחרי שבוע שהם לא יצרו איתי קשר הרמתי טלפון ואז הבחורה אומרת יוו בדיוק רציתי ליצור איתך קשר ולזמן אותך לראיון עבודה בשבוע הבא.... (נו אז למה את מחכה??????) סגרנו על הפרטים.... עברו להם הימים.... הגעתי לראיון.... יושבת מול שלושה אנשים..... שמתקילים אותי בשאלות שממש לא צפיתי.... 40 דקות של ראיון..... דווקא היה נחמד... אומרים שיש להם עוד 10 מרואיינים באותו היום....... (למה זה מעניין אותי????) ושיחזרו אלי עם תשובה לכאן או לכאן.... יום אחרי טלפון.... אני צריכה לגשת למבחנים פסיכוטכניים.... דווקא אני אוהבת את המבחנים האלה... גירוי למח.... עשיתי אותם... עכשיו מחכים.... טלפון ביום חמישי בערב... "ג´ודי ערב טוב.... משה מהמתנ"ס.... נדבר בתחילת השבוע ונראה איך עושים עסקים ביחד להתראות" כאילו ומה זה אומר? יום ראשון עובר.... והוא לא מתקשר.... אז אני יוזמת... "משה שלום..... אמרנו שנדבר בתחילת השבוע.... אה כן אני פשוט מחכה לתוצאות של עוד נבחנים.... אני כבר אתקשר אליך...." השביזות תוקפת בשנית
אז כאילו למה הוא אמר את שאמר לעזזל... ולמה אני הייתי צריכה כבר לפתח תקוות..... יום חמישי בצהריים..... הפעם לא התקשרתיות שטיפסתי על הקירות.... "ג´ודי שלום זה משה מהמתנ"ס בואי נפגש ביום ראשון בשלוש וחצי אצלי במשרד ואחרי זה נסע לכנס אגודת העיתונאים...." טוב.... אז עכשיו אני ממש כבר לא יודעת מה הוא רוצה.... החלטתי להיות ישירה והתקשרתי אליו שוב לאחר חצי שעה של בילבול.... "משה???? זו ג´ודי... תראה אני חייבת להיות כנה וישירה... כן ג´ודיל´ה (אני לא אוהבת שקוראים לי ג´ודיל´ה) משה אני לא ממש מבינה אותך אני פשוט מקבלת מסרים דו משמעותיים ממך... אני ממש רוצה לשמוח כבר אבל לא יודעת אם כן או לא? ג´ודי... את צודקת אני מצטער... תלכי ותשמחי.... התקבלת... ואני מקווה שתשמחי ביום ראשון כשנשב על השכר והתנאים...." רצתי למספרה.... נדחפתי בין פן אחד למשנהו.... עשיתי את הפסים המטורפים שאני אוהבת.... קיצצתי קצת כי הגיע הזמן..... פינקתי את עצמי....
טוב נו לא יודעת אם זה המקום לרשום בו את העובר עלי... אבל יש פה חברה שמכירים ויודעים מי זו ג´ודי הזו... ורגילים כי היא משתפת אותם בעובר עליה מדי פעם בפעם.... ומה לעשות הגיע הזמן.... אז זהו... נראה לי כי התקופה הקשה בחיי לאט לאט מפנה לה את מקומה שהיה קבוע קצת יותר מדי אם תשאלו אותי.... והנה נכנסת לה בצעדים זהירים ומדודים תקופה חדשה... מאז שסיימתי את לימודי באמצע אוגוסט זה רק הלך ונהייה קשה מרגע לרגע... המצב הכלכלי שלי מתחרה בלהיות יותר קשה מאי פעם..... המצב החברתי.... תתפלאו (אולי) אבל יש לו קשר ישיר למצב כלכלי גם דועך... כי מה לעשות לצאת לבלות זה המון כסף שאין.... ולהביא אנשים אלי הבייתה זה גם לא זול... ופתאום השיקולים אם לקנות שישייה של בירה בסופר או מוצרי יסוד הופכים להיות קשים ובסופו של דבר גם ברורים לחלוטין.... מצב הרוח שבדרך כלל היה שמח הופך להיות משהו בין דכאוני לעצוב ומיואש... כאשר המיואש והדכאוני גובר על השמח.... וכן הדברים האלה נחקקים על תווי הפנים.... נחקקים עד כדי כך... שלחייך הופכת להיות משימה כמעט בלתי אפשרית.... וכשאני מביטה במראה אני רואה אשה עם פנים עצובות... ובאיזה שהוא מקום נמאס כבר לשמוע.... ג´ודי תחייכי.... כאילו תרדו לי מהווריד..... תנו לי את השקט..... תנו לי לנשום.... כי אני נחנקת.... חיפוש העבודה מתיש וקורע לב... שליחת קורות חיים במייל ובפאקסים לכל מודעה גם אם היא לא מהתחום שלי... כי מה לעשות חייבים להתקיים ממשהו... אז מתפשרים... ומה שקורה זה אבסורד.... חלק מהתשובות הן משהו בסגנון ... יו אר אובר קוואליפייד.... כן אני יודעת אבל תאמינו לי שאני אשרוד אני צריכה את הפרנסה... כן אבל את תשתגעי פה אחרי שבוע... (לא אין לכם מה לדאוג אני כבר השתגעתי) (ואז עולה מחשבה מטורפת לעשות קו"ח פיקטיביים.... אולי אם אהיה "עקרת בית גרושה עם 3 ילדים אז אני אתאים????? בלי לפגוע באף אחד בבקשה....) וככה עוברים להם הימים... והעצבות נחקקת עמוק יותר ויותר.... מכל החברים שהיו לי.... נשארו ספורים... ואולי זה היה מבחן גם בשביל לבדוק זאת.... וכל הרכוש שהיה לי כבר איננו.... נו לפחות אני לא צריכה לדאוג גם לזה פחחחחח הדבר היחיד שקצת עשה טוב בלב זה היה העבודה על הסרט.... כן אז סיימתי אותו סופסוף.... אמנם לא קיבלתי עליו תשלום אבל קיבלתי הרבה יותר מזה... זה היה הצ´אנס שלי... קיבלתי צ´אנס ושיחקתי אותה
