תראו..
אני התאהבתי בתפסן בשדה השיפון כשקראתי אותו באנגלית. בקיץ האחרון התספן בשדה השיפון היה קריאת-חובה, ושמחתי שהרבה אנשים יקראו את הספר הזה וילמדו ממנו משהו. זה השתנה מהר מאוד- אנשים התחילו להתקשר אליי ולהגיד לי "איזה ספר נורא! אני לא אוכל לסיים אותו! זה סתם ספר גס, מגעיל.. כל שנייה אומרים שם מחורבן." אפילו המורה לספרות שלנו הודתה שהתרגום לא משתווה בכלל למקור. דוגמא: ספרי הפרשנות (שמבוססים על התרגום) שהמורים מלמדים מהם הם בולשיט. המורה שלנו לימדה אותנו שפנסי בא מלשון fancy כשהשם בכלל מבוטא כ- Pencey, בלי קשר לאות f או למילה fancy. תשאלו את הנוער הישראלי אם הספר בעברית העביר להם את הפואנטה והם (רובם) יגידו "שוב השיעמום הזה?!" (כל שיעור ספרות אני מרגישה כאילו מנתחים את המצב הנפשי שלי) ספר מאוד-מאוד מומלץ הוא Night מאת Elie Wiesel. ניתן להשיג אותו בחנויות ספרים בישראל (מה שאי אפשר להגיד על הרבה מאוד ספרים מעולים). זהו ספר שואה אוטוביוגרפי מדהים שכולל תיאורים מרטיטי-לב והצצה אל תוך העולם של נער יהודי (מתבגר בדיוק כמונו, שעוסק בשאלות של אמת ואמונה ומנסה למצוא את מקומו בין הילדות לבגרות הכואבת) שחייו מתהפכים מקצה לקצה, בין עיירה קטנה בשם סיגט לאושוויץ ובוכנוולד.