frustrated
New member
המלצות: סאראמאגו
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
המלצות: סאראמאגו
- פותח הנושא frustrated
- פורסם בתאריך
frustrated
New member
הבשורה על פי ישו
הבשורה על פי ישו "הבשורה על פי ישו", אחד מספריו הידועים ביותר של סאראמאגו, מציג נקודת מבט חדשנית ומעניינת על סיפורו של ישו. סאראמאגו מגולל את סיפור חייו של ישו, מהימים שלפני היוולדו ועד צליבתו, כפי שהוא רואה אותו בתור אתאיסט בעל חוש הומור רב. הסיפור נשען כמובן על הסיפורים הנוצריים המקובלים, כפי שהם מופיעים ב"הברית החדשה" וכיו"ב, אבל סאראמאגו מדגיש את האירוניה שבסיפור, ואת כל הצדדים הקצת מגוחכים שבו. לאורך הספר נפרשות מערכות היחסים בין ישו לסביבתו, לאימו מרים הבתולה הקדושה, אותה הציבה התיאולוגיה הנוצרית בראש גן-העדן, בעוד שהיא למעשה היתה פרוצה לא קטנה, לאביו, גם הוא קדוש, בעוד שהוא למעשה נגר פשוט אך טוב לב, לבת-זוגתו לחיים, שגם היא בסוף של עניין זונה, ועוד רבים וטובים, כולל אלוהים והשטן בכבודם ובעצמם. כיאה לסאראמאגו, הספר כתוב בהרבה חוש הומור, מנקודת מבט ביקורתית מאוד. האופן בו הוא מציג את הסיפור מצחיק ומאוד מרענן, עם כתיבה כרגיל סוחפת. ספרו הטוב ביותר של סאראמאגו שקראתי.
הבשורה על פי ישו "הבשורה על פי ישו", אחד מספריו הידועים ביותר של סאראמאגו, מציג נקודת מבט חדשנית ומעניינת על סיפורו של ישו. סאראמאגו מגולל את סיפור חייו של ישו, מהימים שלפני היוולדו ועד צליבתו, כפי שהוא רואה אותו בתור אתאיסט בעל חוש הומור רב. הסיפור נשען כמובן על הסיפורים הנוצריים המקובלים, כפי שהם מופיעים ב"הברית החדשה" וכיו"ב, אבל סאראמאגו מדגיש את האירוניה שבסיפור, ואת כל הצדדים הקצת מגוחכים שבו. לאורך הספר נפרשות מערכות היחסים בין ישו לסביבתו, לאימו מרים הבתולה הקדושה, אותה הציבה התיאולוגיה הנוצרית בראש גן-העדן, בעוד שהיא למעשה היתה פרוצה לא קטנה, לאביו, גם הוא קדוש, בעוד שהוא למעשה נגר פשוט אך טוב לב, לבת-זוגתו לחיים, שגם היא בסוף של עניין זונה, ועוד רבים וטובים, כולל אלוהים והשטן בכבודם ובעצמם. כיאה לסאראמאגו, הספר כתוב בהרבה חוש הומור, מנקודת מבט ביקורתית מאוד. האופן בו הוא מציג את הסיפור מצחיק ומאוד מרענן, עם כתיבה כרגיל סוחפת. ספרו הטוב ביותר של סאראמאגו שקראתי.
מה שאני אהבתי
בספר במיוחד הוא התיאור של אלוהים לעומת השטן - שממנו השטן "יוצא" הרבה יותר "טוב" מאלוהים - השטן הוא אנושי, יצרי ובעל חוש הומור. אלוהים לעומת זאת הוא תאב כח, אוהב את ניחוח הקורבנות בבית המקדש ודורש מישו להקריב את עצמו למענו על מנת שיהיו לו (לאלוהים) יותר מאמינים ולא רק עם אחד קטן וחסר חשיבות במיוחד. ישו בניגוד לתיאורי הברית החדשה מנסה להתקומם כנגד תוכניתו של אלוהים שהוא ימות כ"בן האלוהים" וייתן במותו את הדחיפה המשמעותית ביותר לדת החדשה, ולכן דורש שילשינו לרומאים על כך שהוא הכריז על עצמו כ"מלך היהודים" על מנת שיוצא להורג מסיבות "פוליטיות" ולא דתיות. מעניין שגם יהודה איש קריות, שבנצרות נתפס כאבטיפוס של דמות האדם (היהודי) הבוגדני והשפל מוצג בספר כתלמידו הנאמן ביותר של ישו וכמי שפעל על פי בקשת ישו עצמו. הספר הוא שנון וציני והניתוחים הפסיכולוגיים כביכול שעושה סארמאגו לישו והסובבים אותו מבריקים. את הבשורה על פי ישו קראתי לפני כמה חודשים, ממש לפני שקראתי את האמן ומרגריטה, כך שהיו לי שבועיים-שלושה מאוד נוצריים (אם כי כמובן תיאור דמותו של ישו אצל בולגקוב קרובה הרבה יותר לברית החדשה)...
בספר במיוחד הוא התיאור של אלוהים לעומת השטן - שממנו השטן "יוצא" הרבה יותר "טוב" מאלוהים - השטן הוא אנושי, יצרי ובעל חוש הומור. אלוהים לעומת זאת הוא תאב כח, אוהב את ניחוח הקורבנות בבית המקדש ודורש מישו להקריב את עצמו למענו על מנת שיהיו לו (לאלוהים) יותר מאמינים ולא רק עם אחד קטן וחסר חשיבות במיוחד. ישו בניגוד לתיאורי הברית החדשה מנסה להתקומם כנגד תוכניתו של אלוהים שהוא ימות כ"בן האלוהים" וייתן במותו את הדחיפה המשמעותית ביותר לדת החדשה, ולכן דורש שילשינו לרומאים על כך שהוא הכריז על עצמו כ"מלך היהודים" על מנת שיוצא להורג מסיבות "פוליטיות" ולא דתיות. מעניין שגם יהודה איש קריות, שבנצרות נתפס כאבטיפוס של דמות האדם (היהודי) הבוגדני והשפל מוצג בספר כתלמידו הנאמן ביותר של ישו וכמי שפעל על פי בקשת ישו עצמו. הספר הוא שנון וציני והניתוחים הפסיכולוגיים כביכול שעושה סארמאגו לישו והסובבים אותו מבריקים. את הבשורה על פי ישו קראתי לפני כמה חודשים, ממש לפני שקראתי את האמן ומרגריטה, כך שהיו לי שבועיים-שלושה מאוד נוצריים (אם כי כמובן תיאור דמותו של ישו אצל בולגקוב קרובה הרבה יותר לברית החדשה)...
frustrated
New member
רפסודת האבן
רפסודת האבן "רפסודת האבן" של סאראמאגו מספר את סיפורו של חצי האי האיברי, הוא חצי האי בו נמצאות ספרד ופורטוגל, אשר יום בהיר אחד ניתק מאירופה ומתחיל לשוט לו ברחבי האוקיינוס. בתחילת הספר, מציג סאראמאגו קטע קצר מחייהם של חמישה בני אדם, שתי נשים ושלושה גברים, שלכל אחד מהם קרה איזה דבר חריג. אישה אחת חרצה בעזרת ענף חור באדמה שאינו נמחק, אישה אחרת החלה לפרום גרב כחולה, והיא אינה מפסיקה להיפרם, גבר אחד מרגיש את האדמה זזה וזעה מתחת לרגליו בלי הפסק, אחרי גבר אחרים עוקבת כל הזמן להקה גדולה של זרזירים וגבר שלישי הצליח להקפיץ על פני המים אבן, שמשקלה עולה של משקלו שלו. חמישה מקרים יוצאי דופן, ובסופו של דבר ניתן האי הגדול ושט לו בים. יכול להיות שאחד מהמקרים הללו הוא זה שגרם לאי להינתק. יכול להיות שכולם ביחד גרמו לו. יכול להיות שאף אחד מהם. על כל פנים, לאורך הסיפור מתאגדים החמישה לחבורה אחת, ומנסים לרדת לשורשו של העניין התמוה, בצל המהומות הפורצות בחצי האי. כפי שכותב סאראמאגו בבירור, הספר מערער את התפיסה המקובלת של סיבה ותוצאה. דברים תמוהים רבים קורים בסיפור, בראש ובראשונה כמובן היא ההתנתקות של האי, ולא ברור בשום שלב למה הם קרו. הרבה סיבות מוזרות, חלקן כנראה כלל לא ידועות, גורמות להרבה תוצאות מוזרות, שמשפיעות על חייהם של כל אחד מחמשת האנשים בחבורה, על חייהם של כל תושבי חצי האי ועל חייהם של כל אזרחי העולם. סאראמאגו כמובן גם מעביר ביקורת נוקבת על התנהלות ממשלות ספרד ופורטוגל, שלעתים היא מגוחכת בצורה יוצאת דופן, ועל התנהלות ממשלות אירופה וארצות הברית, המדכאות כל רגש של סולידריות עם תושבי חצי האי, ומעלים בפני ספרד ופורטוגל דרישות מוגזמות וטפשיות. כמו ב"הבשורה על פי ישו", גם ב"רפסודת האבן" לא חסך סאראמאגו מההומור החכם שלו, ומהשקפת העולם המקורית שלו. מומלץ!
רפסודת האבן "רפסודת האבן" של סאראמאגו מספר את סיפורו של חצי האי האיברי, הוא חצי האי בו נמצאות ספרד ופורטוגל, אשר יום בהיר אחד ניתק מאירופה ומתחיל לשוט לו ברחבי האוקיינוס. בתחילת הספר, מציג סאראמאגו קטע קצר מחייהם של חמישה בני אדם, שתי נשים ושלושה גברים, שלכל אחד מהם קרה איזה דבר חריג. אישה אחת חרצה בעזרת ענף חור באדמה שאינו נמחק, אישה אחרת החלה לפרום גרב כחולה, והיא אינה מפסיקה להיפרם, גבר אחד מרגיש את האדמה זזה וזעה מתחת לרגליו בלי הפסק, אחרי גבר אחרים עוקבת כל הזמן להקה גדולה של זרזירים וגבר שלישי הצליח להקפיץ על פני המים אבן, שמשקלה עולה של משקלו שלו. חמישה מקרים יוצאי דופן, ובסופו של דבר ניתן האי הגדול ושט לו בים. יכול להיות שאחד מהמקרים הללו הוא זה שגרם לאי להינתק. יכול להיות שכולם ביחד גרמו לו. יכול להיות שאף אחד מהם. על כל פנים, לאורך הסיפור מתאגדים החמישה לחבורה אחת, ומנסים לרדת לשורשו של העניין התמוה, בצל המהומות הפורצות בחצי האי. כפי שכותב סאראמאגו בבירור, הספר מערער את התפיסה המקובלת של סיבה ותוצאה. דברים תמוהים רבים קורים בסיפור, בראש ובראשונה כמובן היא ההתנתקות של האי, ולא ברור בשום שלב למה הם קרו. הרבה סיבות מוזרות, חלקן כנראה כלל לא ידועות, גורמות להרבה תוצאות מוזרות, שמשפיעות על חייהם של כל אחד מחמשת האנשים בחבורה, על חייהם של כל תושבי חצי האי ועל חייהם של כל אזרחי העולם. סאראמאגו כמובן גם מעביר ביקורת נוקבת על התנהלות ממשלות ספרד ופורטוגל, שלעתים היא מגוחכת בצורה יוצאת דופן, ועל התנהלות ממשלות אירופה וארצות הברית, המדכאות כל רגש של סולידריות עם תושבי חצי האי, ומעלים בפני ספרד ופורטוגל דרישות מוגזמות וטפשיות. כמו ב"הבשורה על פי ישו", גם ב"רפסודת האבן" לא חסך סאראמאגו מההומור החכם שלו, ומהשקפת העולם המקורית שלו. מומלץ!
frustrated
New member
על העיוורון
על העיוורון רבים רואים את "על העיוורון" כנפילה של סאראמאגו. גם אני חטאתי בתפישה זו לאורך זמן, אך עכשיו אני דווקא רואה את הדברים אחרת. כל ספריו של סאראמאגו מצחיקים עד דמעות, משעשעים ומספקים נקודת מבט מרעננת על החיים. "על העיוורון" מבחינה זו שונה לחלוטין. זהו ספר כבד, מדכא, מייאש, מציג מצבים מזוויעים ומעוררי צמרמורת, וחסר חוש הומור. כתיבתו של סאראמאגו היא תמיד מעניינת, אבל "על העיוורון" הוא ספר פשוט מדכא, שלא כמו ספריו האחרים. אפשר לראות בזה נפילה, אבל אני רואה בזה פשוט סגנון שונה, לא פחות טוב, לא יותר טוב, אבל שונה, ומאוד לא מתאים לסאראמאגו. אני מניח כי רבים מכירים את הסיפור, אך אחזור עליו בקצרה בכל מקרה – מגיפה של עיוורון לבן מתפרצת. הדבר מתחיל באיש אחד שלפתע מתעוור בעת שהוא נוהג הביתה, ומדביק לאט-לאט את כל הסובבים אותו. הממשלה מחליטה להעביר את כל החולים לבידוד בבנין מרוחק מחוץ לעיר. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אשתו של אחד העיוורים שנשלחו לשם, והיא החליטה להצטרף אליו, למרות שהיא הצליחה לשמור על מאור עיניה. מבין כל הכלואים שם, היא היחידה שמסוגלת לראות, והיא מוסרת דיווח על המתרחש שם. היא מתארת את החיים הקשים בבידוד, את החברה שם שמתדרדרת לאנרכיה מוחלטת, השתלטות של בריונים על המקום והתפרצויות קשות של אלימות, גם מצד השומרים. זהו ספר קשה, שבו חושף סאראמאגו את הצדדים האפלים בנפש האדם, הצדדים שמתגלים כאשר אין פיקוח, כאשר כל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, מבלי לשלם את המחיר. במידה רבה הזכיר לי הספר את "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג, שגם הוא מגלה את הצדדים המזעזעים באישיותם של נערים מתבגרים, המוצאים את עצמם עומדים ברשות עצמם, בלי מבוגרים שישגיחו עליהם. על העיוורון כתוב בצורה סוחפת, אך התכנים והמסרים קשים מאוד. התמונות העולות מכתיבתו של סאראמאגו לעתים מחליאות, אך מאוד אמיתיות. ספר מומלץ ביותר, למרות שהוא לא אופייני לסאראמאגו.
על העיוורון רבים רואים את "על העיוורון" כנפילה של סאראמאגו. גם אני חטאתי בתפישה זו לאורך זמן, אך עכשיו אני דווקא רואה את הדברים אחרת. כל ספריו של סאראמאגו מצחיקים עד דמעות, משעשעים ומספקים נקודת מבט מרעננת על החיים. "על העיוורון" מבחינה זו שונה לחלוטין. זהו ספר כבד, מדכא, מייאש, מציג מצבים מזוויעים ומעוררי צמרמורת, וחסר חוש הומור. כתיבתו של סאראמאגו היא תמיד מעניינת, אבל "על העיוורון" הוא ספר פשוט מדכא, שלא כמו ספריו האחרים. אפשר לראות בזה נפילה, אבל אני רואה בזה פשוט סגנון שונה, לא פחות טוב, לא יותר טוב, אבל שונה, ומאוד לא מתאים לסאראמאגו. אני מניח כי רבים מכירים את הסיפור, אך אחזור עליו בקצרה בכל מקרה – מגיפה של עיוורון לבן מתפרצת. הדבר מתחיל באיש אחד שלפתע מתעוור בעת שהוא נוהג הביתה, ומדביק לאט-לאט את כל הסובבים אותו. הממשלה מחליטה להעביר את כל החולים לבידוד בבנין מרוחק מחוץ לעיר. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אשתו של אחד העיוורים שנשלחו לשם, והיא החליטה להצטרף אליו, למרות שהיא הצליחה לשמור על מאור עיניה. מבין כל הכלואים שם, היא היחידה שמסוגלת לראות, והיא מוסרת דיווח על המתרחש שם. היא מתארת את החיים הקשים בבידוד, את החברה שם שמתדרדרת לאנרכיה מוחלטת, השתלטות של בריונים על המקום והתפרצויות קשות של אלימות, גם מצד השומרים. זהו ספר קשה, שבו חושף סאראמאגו את הצדדים האפלים בנפש האדם, הצדדים שמתגלים כאשר אין פיקוח, כאשר כל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, מבלי לשלם את המחיר. במידה רבה הזכיר לי הספר את "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג, שגם הוא מגלה את הצדדים המזעזעים באישיותם של נערים מתבגרים, המוצאים את עצמם עומדים ברשות עצמם, בלי מבוגרים שישגיחו עליהם. על העיוורון כתוב בצורה סוחפת, אך התכנים והמסרים קשים מאוד. התמונות העולות מכתיבתו של סאראמאגו לעתים מחליאות, אך מאוד אמיתיות. ספר מומלץ ביותר, למרות שהוא לא אופייני לסאראמאגו.
frustrated
New member
בהחלט
אני כבר לא זוכר אותו בדיוק, ולכן נמנעתי מלכתוב המלצה. זכור לי שההתחלה קצת מסורבלת, אבל העלילה מתגבשת יפה מאד בהמשך הספר.
אני כבר לא זוכר אותו בדיוק, ולכן נמנעתי מלכתוב המלצה. זכור לי שההתחלה קצת מסורבלת, אבל העלילה מתגבשת יפה מאד בהמשך הספר.
'על העיוורון' - דעתי...
אני חולקת על דעתך שהסגנון הקשה ומעורר הזוועות אינו אופייני לסראמאגו. לפני 'על העיוורון' קראתי את 'הבשורה...' ואת 'תולדות המצור על ליסבון', ואחרי את 'כל השמות' שם זנחתי את סאראמגו. אמנם השניים המוקדמים מצחיקים מאוד בחלקים מסוימים, אבל למשל ב'הבשורה...' יש את תיאור צליבתו של יוסף - אביו של ישו, ותיאורים נוספים גרוטסקיים לא פחות של הקרבת בעלי-חיים ומנהגי פולחן בבית-המקדש. לדעתי דווקא 'על העיוורון' הוא החזק והטוב שבספריו - שם הוא כותב ומספר על דעותיו בצורה הרבה יותר גלויה וסוחפת. 'על העיוורון' התקשר לי ישירות ל'הדבר' של אלבר קאמי, אם כי האחרון גדוש בסימנים ומטאפורות של השואה, בעוד שסאראמגו לא מתייחס כלל לנושא. ה'בשורה על פי ישו' הזכיר בקטעים מסוימים את 'האמן ומרגריטה' לבולגקוב, קישור שאני עוד ארצה בעתיד לחקור אותו יותר לעומק. 'תולדות המצור על ליסבון' היה בינוני למדי, ואת 'כל השמות' לא גמרתי אפילו...הוא היה חלש ביותר לדעתי. העלילה לא התקדמה והייתה יבשה מלכתחילה.
אני חולקת על דעתך שהסגנון הקשה ומעורר הזוועות אינו אופייני לסראמאגו. לפני 'על העיוורון' קראתי את 'הבשורה...' ואת 'תולדות המצור על ליסבון', ואחרי את 'כל השמות' שם זנחתי את סאראמגו. אמנם השניים המוקדמים מצחיקים מאוד בחלקים מסוימים, אבל למשל ב'הבשורה...' יש את תיאור צליבתו של יוסף - אביו של ישו, ותיאורים נוספים גרוטסקיים לא פחות של הקרבת בעלי-חיים ומנהגי פולחן בבית-המקדש. לדעתי דווקא 'על העיוורון' הוא החזק והטוב שבספריו - שם הוא כותב ומספר על דעותיו בצורה הרבה יותר גלויה וסוחפת. 'על העיוורון' התקשר לי ישירות ל'הדבר' של אלבר קאמי, אם כי האחרון גדוש בסימנים ומטאפורות של השואה, בעוד שסאראמגו לא מתייחס כלל לנושא. ה'בשורה על פי ישו' הזכיר בקטעים מסוימים את 'האמן ומרגריטה' לבולגקוב, קישור שאני עוד ארצה בעתיד לחקור אותו יותר לעומק. 'תולדות המצור על ליסבון' היה בינוני למדי, ואת 'כל השמות' לא גמרתי אפילו...הוא היה חלש ביותר לדעתי. העלילה לא התקדמה והייתה יבשה מלכתחילה.
עוד על 'על העיוורון' (בערך)
אני במקרה קראתי את תחילת הספר, אני לא זוכרת בדיוק כמה אבל נראה לי שממש קצת (הוא עניין אותי אבל לא היה שלי אז לא המשכתי). בכל זאת הספר מאוד הזכיר לי ספר אחר, שאני לא חושבת שתורגם: the day of the triffids by John Wyndham זה ספר משנות ה-50 שנחשב כקלאסיקת מד"ב אף על פי שבקושי יש בה מד"ב. גם בספר הזה רוב האנושות מתעוורת ואנחנו רואים בדיוק איך כולם מסתדרים עם זה. אני מאוד ממליצה על הספר, ונראה לי שיש לו עניין מיוחד למי שקרא את על העיוורון... אפשר למצוא אותו פה ושם בחנויות ספרים יד-שניה (אני מצאתי אותו ככה...) בקטגוריית מד"ב. תנסו, לא יכאב.
אני במקרה קראתי את תחילת הספר, אני לא זוכרת בדיוק כמה אבל נראה לי שממש קצת (הוא עניין אותי אבל לא היה שלי אז לא המשכתי). בכל זאת הספר מאוד הזכיר לי ספר אחר, שאני לא חושבת שתורגם: the day of the triffids by John Wyndham זה ספר משנות ה-50 שנחשב כקלאסיקת מד"ב אף על פי שבקושי יש בה מד"ב. גם בספר הזה רוב האנושות מתעוורת ואנחנו רואים בדיוק איך כולם מסתדרים עם זה. אני מאוד ממליצה על הספר, ונראה לי שיש לו עניין מיוחד למי שקרא את על העיוורון... אפשר למצוא אותו פה ושם בחנויות ספרים יד-שניה (אני מצאתי אותו ככה...) בקטגוריית מד"ב. תנסו, לא יכאב.
ועוד על על העיוורון
בעיני הוא מצטרף לרשימת הספרים שקראתי ולא אוכל לשכוח. היכולת להכניס את הקורא לעומקה של תחושת הבעתה שבעולם מתמוטט מופלאה בעיני. אגב, בתחילתה של מגיפת הסארס, כשהתחילו להטיל הסגר על מתחמים שלמים (בתי חולים,בתי סוהר... ) הרגשתי כאילו הסופר ניבא את המגיפה ואת אופן ההתייחסות של אנשים כלפי אלו שנידונו ללקות במחלה. ממליצה בחום למי שיש כוח להתמודד עם ספר מדכא
בעיני הוא מצטרף לרשימת הספרים שקראתי ולא אוכל לשכוח. היכולת להכניס את הקורא לעומקה של תחושת הבעתה שבעולם מתמוטט מופלאה בעיני. אגב, בתחילתה של מגיפת הסארס, כשהתחילו להטיל הסגר על מתחמים שלמים (בתי חולים,בתי סוהר... ) הרגשתי כאילו הסופר ניבא את המגיפה ואת אופן ההתייחסות של אנשים כלפי אלו שנידונו ללקות במחלה. ממליצה בחום למי שיש כוח להתמודד עם ספר מדכא
נסיכת הנילוס
New member
תורגם ועוד איך!
קראתי אותו לא מזמן והוא נקרא "יומו של השלוש-רגל". מצטרפת להמלצה.
קראתי אותו לא מזמן והוא נקרא "יומו של השלוש-רגל". מצטרפת להמלצה.
מצטרפת בכל פה על ההמלצה על "על
העיוורון" שהוא לדעתי, ספר מונומנטאלי המהווה אלגוריה רבת עוצמה להתנהלות החברה האנושית במגוון נסיבות ומצבים. לפי האינטרפרטציה האישית שלי, בהחלט ניתן "להלביש" את העלילה המטפורית על אירועים הרי גורל בתולדות האנושות כגון: האינקוויזיציה, השואה, מלחמות למיניהן. גדולתו של סראמאגו טמונה בכך שהוא מתיר לדמיונו של הקורא טווח רחב של אסוציאציות אותן מעורר עלילת ספרו. מעניינת ביותר היא גישתו של סראמאגו המייחסת דווקא למין הנשי את היכולת לראות את הדברים באופן הצלול ביותר. אשת הרופא מהוה סמל ליכולת להמשיך לראות ולהבחין בדברים גם כשסביבה כולם לוקים בעיוורון. לא במקרה בחר סאראמאגו באישה כמייצגת את הראיה המדויקת והמפוכחת. יש פה, בעיני לפחות, יותר מרמז, על כשירותן של נשים לראות ולנתח מצבים, וכן- אף להוביל ולהנהיג. מי יודע , אולי אם רוב מנהיגי העולם היו ממין נקבה, היקום שלנו היה נראה קצת אחרת……. ולגבי "כל השמות" לא קראתיו מאחר והוא יצא לאור בסמיכות להכרזתו "הגאונית" המפורסמת של הסופר הפורטוגזי לגבי הקונפליקט המזרח-תיכוני. החלטתי שמי שמתבטא באופן כזה לגבי עמי, פשוט אינו ראוי לכך שאקרא את ספריו. אני תוהה האם לא הגיע הזמן שיהיה לנו קצת יותר עמוד שדרה ושנפסיק לטעון שיורד גשם כשבעצם יורקים לנו בפרצוף. אך, אני מוכרחה לסייג את העמדה הזאת כמשקפת את דעותיי האישיות בלבד.
העיוורון" שהוא לדעתי, ספר מונומנטאלי המהווה אלגוריה רבת עוצמה להתנהלות החברה האנושית במגוון נסיבות ומצבים. לפי האינטרפרטציה האישית שלי, בהחלט ניתן "להלביש" את העלילה המטפורית על אירועים הרי גורל בתולדות האנושות כגון: האינקוויזיציה, השואה, מלחמות למיניהן. גדולתו של סראמאגו טמונה בכך שהוא מתיר לדמיונו של הקורא טווח רחב של אסוציאציות אותן מעורר עלילת ספרו. מעניינת ביותר היא גישתו של סראמאגו המייחסת דווקא למין הנשי את היכולת לראות את הדברים באופן הצלול ביותר. אשת הרופא מהוה סמל ליכולת להמשיך לראות ולהבחין בדברים גם כשסביבה כולם לוקים בעיוורון. לא במקרה בחר סאראמאגו באישה כמייצגת את הראיה המדויקת והמפוכחת. יש פה, בעיני לפחות, יותר מרמז, על כשירותן של נשים לראות ולנתח מצבים, וכן- אף להוביל ולהנהיג. מי יודע , אולי אם רוב מנהיגי העולם היו ממין נקבה, היקום שלנו היה נראה קצת אחרת……. ולגבי "כל השמות" לא קראתיו מאחר והוא יצא לאור בסמיכות להכרזתו "הגאונית" המפורסמת של הסופר הפורטוגזי לגבי הקונפליקט המזרח-תיכוני. החלטתי שמי שמתבטא באופן כזה לגבי עמי, פשוט אינו ראוי לכך שאקרא את ספריו. אני תוהה האם לא הגיע הזמן שיהיה לנו קצת יותר עמוד שדרה ושנפסיק לטעון שיורד גשם כשבעצם יורקים לנו בפרצוף. אך, אני מוכרחה לסייג את העמדה הזאת כמשקפת את דעותיי האישיות בלבד.
een ogenblik
New member
יש בסאראמאגו משהו שאיני מסוגלת
להתחבר לכתיבתו (לא, לא פוליטיקה, עוד לפני זה). למעשה זה אותו משהו הגורם לי להתרחק מרוב הספרות הלטינית. נדמה לי שהספר המתורגם מספרדית היחידי שאהבתי, היה "מועדון דיומא"/ארטורו פרס-רוורטה. אולי בגלל שבכתיבתו אין את אותה תערובת של פנטזיה ריאלית, הנפוצה בסיפורת הלטינית.
להתחבר לכתיבתו (לא, לא פוליטיקה, עוד לפני זה). למעשה זה אותו משהו הגורם לי להתרחק מרוב הספרות הלטינית. נדמה לי שהספר המתורגם מספרדית היחידי שאהבתי, היה "מועדון דיומא"/ארטורו פרס-רוורטה. אולי בגלל שבכתיבתו אין את אותה תערובת של פנטזיה ריאלית, הנפוצה בסיפורת הלטינית.
תולדות המצור על ליסבון
ריימונדו סילבה הוא רווק מזדקן שחי לבדו בדירה פשוטה בליסבון. הוא עובד לפרנסתו בתור מגיה בהוצאה לאור ויום אחד, כאשר הוא עוסק בהגהת הספר, "תולדות המצור על ליסבון", שמתאר את כיבוש ליסבון, שהייתה עיר מוסלמית, בימי הביניים ע"י הפורטוגזים הנוצרים (אירוע שכפי שעולה מהספר היה אירוע מכריע בכינונה של פורטוגל). מסיבה לא לגמרי ברורה הוא מוסיף את המילה "לא" לפני תיאור מאורע היסטורי מסוים ובכך גורם כביכול לשינוי ההיסטוריה. כאשר מתגלה הטעות במקום להיות מפוטר מציעה לו הבוסית החדשה שלו מאריה-שרה (שמונתה לתפקידה כמפקחת על המגיהים בהוצאה לאור כדי למנוע "טעויות" מעין אלה) לכתוב ספר משלו, המתאר את "תולדות המצור על ליסבון" המבוסס על כך שהמאורע ההיסטורי שאת התרחשותו שלל באמצעות הוספת ה"לא" אכן לא התרחש. מנקודה זו ישנן שתי עלילות מקבילות - תיאור הרומאן המתפתח בין ריימונדו סילבה לבוסית שלו והסיפור של המצור על ליסבון, שנכתב ע"י סילבה, שגם בו (כמה מפתיע) מתאהב חייל בצבא הפורטוגזי הנוצרי שצר על ליסבון (שנשלטה באותה תקופה ע"י המאורים המוסלמים) באישה שנלוותה למחנה שלהם. הספר מעלה סוגיות פילוסופיות-פרשניות רבות לגבי מקומו של הכותב, קיומה של אמת היסטורית ואבחנות אירוניות לגבי אופי האדם ויחסו לדת ולהיסטוריה. אולם למרות שנושאים אלה הם נושאים שהם מעניינים כשלעצמם (לפחות אותי) שילובם המסיבי בסיפור פוגע ברצף העלילה ומקשה מאוד על הקריאה. נראה שסארמאגו נהנה יותר מדי מהצגת אבחנותיו הפילוסופיות-היסטוריות-ספרותיות ואלה באות על חשבון הסיפור עצמו. אולם עדיין מדובר בסיפור אנושי מאוד, אירוני ואף נוגע ללב ולכן למרות שמדובר בספר בעייתי ופחות טוב מספרים אחרים של סאראמגו אני לפחות ממליץ לקרוא.
ריימונדו סילבה הוא רווק מזדקן שחי לבדו בדירה פשוטה בליסבון. הוא עובד לפרנסתו בתור מגיה בהוצאה לאור ויום אחד, כאשר הוא עוסק בהגהת הספר, "תולדות המצור על ליסבון", שמתאר את כיבוש ליסבון, שהייתה עיר מוסלמית, בימי הביניים ע"י הפורטוגזים הנוצרים (אירוע שכפי שעולה מהספר היה אירוע מכריע בכינונה של פורטוגל). מסיבה לא לגמרי ברורה הוא מוסיף את המילה "לא" לפני תיאור מאורע היסטורי מסוים ובכך גורם כביכול לשינוי ההיסטוריה. כאשר מתגלה הטעות במקום להיות מפוטר מציעה לו הבוסית החדשה שלו מאריה-שרה (שמונתה לתפקידה כמפקחת על המגיהים בהוצאה לאור כדי למנוע "טעויות" מעין אלה) לכתוב ספר משלו, המתאר את "תולדות המצור על ליסבון" המבוסס על כך שהמאורע ההיסטורי שאת התרחשותו שלל באמצעות הוספת ה"לא" אכן לא התרחש. מנקודה זו ישנן שתי עלילות מקבילות - תיאור הרומאן המתפתח בין ריימונדו סילבה לבוסית שלו והסיפור של המצור על ליסבון, שנכתב ע"י סילבה, שגם בו (כמה מפתיע) מתאהב חייל בצבא הפורטוגזי הנוצרי שצר על ליסבון (שנשלטה באותה תקופה ע"י המאורים המוסלמים) באישה שנלוותה למחנה שלהם. הספר מעלה סוגיות פילוסופיות-פרשניות רבות לגבי מקומו של הכותב, קיומה של אמת היסטורית ואבחנות אירוניות לגבי אופי האדם ויחסו לדת ולהיסטוריה. אולם למרות שנושאים אלה הם נושאים שהם מעניינים כשלעצמם (לפחות אותי) שילובם המסיבי בסיפור פוגע ברצף העלילה ומקשה מאוד על הקריאה. נראה שסארמאגו נהנה יותר מדי מהצגת אבחנותיו הפילוסופיות-היסטוריות-ספרותיות ואלה באות על חשבון הסיפור עצמו. אולם עדיין מדובר בסיפור אנושי מאוד, אירוני ואף נוגע ללב ולכן למרות שמדובר בספר בעייתי ופחות טוב מספרים אחרים של סאראמגו אני לפחות ממליץ לקרוא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.