מה יש להגיד...
אתה צודק. בוודאי שאתה צודק. אבל... (תמיד יש אבל) אתה שוכח שבפורום הזה כותבים ילדים (לא להתנפל עליי אנשים!), כלומר נערים ונערות בני 14+. כמובן יש גם מבוגרים יותר, אבל הטינאייג´רס הם האנשים שכותבים הודעות נמרצות, חסרות פשרות, מלאות תשוקה (תרתי משמע...) וכו´. יש לסלוח להם. דרך אגב - אני בת 14 ואני גאה בזה שאף פעם לא כתבתי הודעות הערצה לכל אדם שהוא. הערצה זה דבר מטומטם. ונמשיך... אני מבינה שאתה מאוד נסער מהדברים שאתה קורא בפורום זה, והתגובה הנלהבת שלך מראה על זאת (גם אתה מתחיל להישמע כמו בן 14...
), אבל צריך לדעת לקרוא שטויות של אנשים ולחייך, ליהנות מזה במקום להתעצבן. אין צורך בכעס. זה רגש נוראי. אני מאמינה, כמו שמישהי אחרת כתבה כא ן(סורי, אבל אני לא זוכרת מי...) שבני האדם הם טובים, עמוק בפנים. כל מה שצריך הוא להוציא מהם את הטוב שבהם. לכן, כשכותבים דברים רעים על מישהו - אני קוראת אבל לא מגיבה, שלא לדבר על כך שזה בכלל לא מכעיס אותי, ואם אומרים משהו טוב על מישהו, אז אני אקרא ואחייך, אם זה מישהו שאיני מכירה, ואגיב בתגובה דומה, אם זה מישהו שאני כן מכירה. אף פעם לא אגיד משהו רע על מישהו, בין אם אני מכירה אותו ובין אם לא. וזאת השקפת עולם מצויינת. דרך אגב - אני יודעת שכל הפורום נגדי בקטע הזה, אבל אני חושבת שהאופי של ארתור קוגן מאוד מעניין, במובן הטוב של המילה. וזה מהתרשמות ראשונית בשילוב עם השקפת העולם שלי. אני לא מכירה אותו. אולי הדעה שלי תשתנה. בקיצור - תתייחס להכל בהומור. תהנה. בברכת Peace and Love, סתיו נ.ב: תתחיל לכתוב כאן לעיתים יותר קרובות... יהיה נחמד סוף סוף לראות כאן הודעות מאדם שיודע מה זה תעשיית התיאטרון מבפנים...
אתה צודק. בוודאי שאתה צודק. אבל... (תמיד יש אבל) אתה שוכח שבפורום הזה כותבים ילדים (לא להתנפל עליי אנשים!), כלומר נערים ונערות בני 14+. כמובן יש גם מבוגרים יותר, אבל הטינאייג´רס הם האנשים שכותבים הודעות נמרצות, חסרות פשרות, מלאות תשוקה (תרתי משמע...) וכו´. יש לסלוח להם. דרך אגב - אני בת 14 ואני גאה בזה שאף פעם לא כתבתי הודעות הערצה לכל אדם שהוא. הערצה זה דבר מטומטם. ונמשיך... אני מבינה שאתה מאוד נסער מהדברים שאתה קורא בפורום זה, והתגובה הנלהבת שלך מראה על זאת (גם אתה מתחיל להישמע כמו בן 14...
), אבל צריך לדעת לקרוא שטויות של אנשים ולחייך, ליהנות מזה במקום להתעצבן. אין צורך בכעס. זה רגש נוראי. אני מאמינה, כמו שמישהי אחרת כתבה כא ן(סורי, אבל אני לא זוכרת מי...) שבני האדם הם טובים, עמוק בפנים. כל מה שצריך הוא להוציא מהם את הטוב שבהם. לכן, כשכותבים דברים רעים על מישהו - אני קוראת אבל לא מגיבה, שלא לדבר על כך שזה בכלל לא מכעיס אותי, ואם אומרים משהו טוב על מישהו, אז אני אקרא ואחייך, אם זה מישהו שאיני מכירה, ואגיב בתגובה דומה, אם זה מישהו שאני כן מכירה. אף פעם לא אגיד משהו רע על מישהו, בין אם אני מכירה אותו ובין אם לא. וזאת השקפת עולם מצויינת. דרך אגב - אני יודעת שכל הפורום נגדי בקטע הזה, אבל אני חושבת שהאופי של ארתור קוגן מאוד מעניין, במובן הטוב של המילה. וזה מהתרשמות ראשונית בשילוב עם השקפת העולם שלי. אני לא מכירה אותו. אולי הדעה שלי תשתנה. בקיצור - תתייחס להכל בהומור. תהנה. בברכת Peace and Love, סתיו נ.ב: תתחיל לכתוב כאן לעיתים יותר קרובות... יהיה נחמד סוף סוף לראות כאן הודעות מאדם שיודע מה זה תעשיית התיאטרון מבפנים...