המלצות...המלצות
מזה זמן מה אני קורא חבוי של הפורום ונדהם מחדש לגלות את טבע המין האנושי אצל אנשים כל כך צעירים שאולי אמורים לשנות את העולם. לצאת מהצגה ולכתוב "לא אהבתי", "שנאתי", "התלהבתי", "רוצו גם אתם" זה רצוי ומעורר דיון יפה ומעמיק (או לא) גם אם הביקורת אינה ממש מנומקת בפרמטרים מקצועיים אלא אישיים לחלוטין. אבל להשמיץ אדם על סמך דעות של אנשים שהיו איתו בקשר מקצועי כזה או אחר, ולתת ביטוי כל כך חריף, קיצוני ופומבי עד כדי מילות שטנה ללא שום הכרות שהיא מקור ראשון עם האיש- זה נראה לי רוע לב מדרגה ראשונה. גם את המחמאות שבאות ללא הכרות עם האיש אני נוטה לקחת בפרופורציה - אבל תודו שמחמאות לא פוגעות כל כך והן לא ימנעו מאנשים אחרים ליצור איתך קשר כלשהוא או להכיר אותך יותר מקרוב. ואשר לאותם אנשים שסיפרו שעבדו איתי ושאני אדם רודני, כוחני, קריזיונר או כל בגדרה סימפטיץ אחרת , אולי הם פשוט קיבלו תפקיד שלא הלם את האגו שלהם? אולי הם לא עמדו בדרישות מקצועיות פשוטות כמו לדעת בעל פה -להגיע בזמן - או להודיע כשהם לא מגיעים? אלה דברים שמוציאים במאי מדעתו ומוציאים ממנו צדדים לא נעימים. בכל מקרה - צריך שניים לטנגו. תמיד. באשר לסטיגמות לגבי מוסדות: במקום לקבוע את עתידכם על סמך נסיונם הטוב או המר של אחרים, אני ממליץ לכם לעשות את שעשיתי אני ברגע ההחלטה הגורלית. לבקר בכל המוסדות, לקחת תוכנית לימודים מכל בית ספר, לשאול האם יש יום פתוח, לעבור על כמות ההצגות ואיכות הרפטואר של השנה המסיימת ולהפנות שאלות שמתעוררת מכך. בתיאטרון אין שיטה אחת. כל שחקן הוא שיטה בפני עצמו והיא סך כל השיטות שהוא למד ואימץ לעצמו בהתאם לאישיות שלו. איזה סוג של תיאטרון אתם רוצים לעשות? איזה מין אנשים אתם בעבודה? אלה שאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם - ולא מה היא אמרה על בית מבי או מה הוא חושב על ניסן או יורם לוינשטיין. אתם רוצים לחרוץ את גורלכם ולהחליט על עתידכם? תשקיעו בעצמכם קצת יותר ממחקר שווקים אצל השכנים. מגיע לכם יותר מעצמכם. באשר לתחרות: כמו בכל קריירה (רפואית, משפטית, כלכלית וכו´) יש תחרות והיא קשה. מי שמפחד ממנה שלא ייגש למקוצועות האלה או שילמד אותם לצורך השכלה בלבד ולא לצרכי פרנסה. התחרות קיימת בכל בתי הספר למשחק ואת זה אני אומר מהכרות אישית. היא מקבלת צורות שונות בהתאם לאורח החיים הנהוג במקום. והתחרות היא בריאה. היא בריאה כאשר אתה מתחרה בעצמך. תביס את ההשג האחרון שלך. תמחוק את הכשלון האחרון שלך. רק ככה תתקדם. זאת דעתי גם והיא כמובן אינה תורה מסיני. ככה זה - גם לאנשים כוחניים רודניים מגעילים ובעלי נטייה למצב רוח יש דעות מזל שאנחנו לא מכונות א. אופיר
מזה זמן מה אני קורא חבוי של הפורום ונדהם מחדש לגלות את טבע המין האנושי אצל אנשים כל כך צעירים שאולי אמורים לשנות את העולם. לצאת מהצגה ולכתוב "לא אהבתי", "שנאתי", "התלהבתי", "רוצו גם אתם" זה רצוי ומעורר דיון יפה ומעמיק (או לא) גם אם הביקורת אינה ממש מנומקת בפרמטרים מקצועיים אלא אישיים לחלוטין. אבל להשמיץ אדם על סמך דעות של אנשים שהיו איתו בקשר מקצועי כזה או אחר, ולתת ביטוי כל כך חריף, קיצוני ופומבי עד כדי מילות שטנה ללא שום הכרות שהיא מקור ראשון עם האיש- זה נראה לי רוע לב מדרגה ראשונה. גם את המחמאות שבאות ללא הכרות עם האיש אני נוטה לקחת בפרופורציה - אבל תודו שמחמאות לא פוגעות כל כך והן לא ימנעו מאנשים אחרים ליצור איתך קשר כלשהוא או להכיר אותך יותר מקרוב. ואשר לאותם אנשים שסיפרו שעבדו איתי ושאני אדם רודני, כוחני, קריזיונר או כל בגדרה סימפטיץ אחרת , אולי הם פשוט קיבלו תפקיד שלא הלם את האגו שלהם? אולי הם לא עמדו בדרישות מקצועיות פשוטות כמו לדעת בעל פה -להגיע בזמן - או להודיע כשהם לא מגיעים? אלה דברים שמוציאים במאי מדעתו ומוציאים ממנו צדדים לא נעימים. בכל מקרה - צריך שניים לטנגו. תמיד. באשר לסטיגמות לגבי מוסדות: במקום לקבוע את עתידכם על סמך נסיונם הטוב או המר של אחרים, אני ממליץ לכם לעשות את שעשיתי אני ברגע ההחלטה הגורלית. לבקר בכל המוסדות, לקחת תוכנית לימודים מכל בית ספר, לשאול האם יש יום פתוח, לעבור על כמות ההצגות ואיכות הרפטואר של השנה המסיימת ולהפנות שאלות שמתעוררת מכך. בתיאטרון אין שיטה אחת. כל שחקן הוא שיטה בפני עצמו והיא סך כל השיטות שהוא למד ואימץ לעצמו בהתאם לאישיות שלו. איזה סוג של תיאטרון אתם רוצים לעשות? איזה מין אנשים אתם בעבודה? אלה שאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם - ולא מה היא אמרה על בית מבי או מה הוא חושב על ניסן או יורם לוינשטיין. אתם רוצים לחרוץ את גורלכם ולהחליט על עתידכם? תשקיעו בעצמכם קצת יותר ממחקר שווקים אצל השכנים. מגיע לכם יותר מעצמכם. באשר לתחרות: כמו בכל קריירה (רפואית, משפטית, כלכלית וכו´) יש תחרות והיא קשה. מי שמפחד ממנה שלא ייגש למקוצועות האלה או שילמד אותם לצורך השכלה בלבד ולא לצרכי פרנסה. התחרות קיימת בכל בתי הספר למשחק ואת זה אני אומר מהכרות אישית. היא מקבלת צורות שונות בהתאם לאורח החיים הנהוג במקום. והתחרות היא בריאה. היא בריאה כאשר אתה מתחרה בעצמך. תביס את ההשג האחרון שלך. תמחוק את הכשלון האחרון שלך. רק ככה תתקדם. זאת דעתי גם והיא כמובן אינה תורה מסיני. ככה זה - גם לאנשים כוחניים רודניים מגעילים ובעלי נטייה למצב רוח יש דעות מזל שאנחנו לא מכונות א. אופיר
