מיכה בשיא הרצינות
פרנק סינטרה הוא מלך, נקודה!, לא חושב ששמעתי מספיק מוסיקה בשביל לקבוע דברים כאלה, בטח שמעתי פחות מיואל או ממך, אבל מבחינתי, לא שמעתי עוד מבצע כל כך טוב, כל כך מפתיע יחד עם זה וכל כך מדויק. אבל עוד משהו קטן, ברט בכרך שהוזכר כאן ופרנאק סינטרה, זה עולם אחר מעולם הקיטש של הסיבנטיס, עם קרול קינג, פול מקרטני לדורותיו מחוץ לביטלס, הקרפנטרס ולצורך העניין כל הלהקות האמריקאיות שג'וני אוהב מפאת אהבת הפורום לא אזכיר..., ויואל צודק, yestrday הוא כנראה לחן גאוני ועוד מאות שירים אחרים של מקרטני הם כאלה, ממש כמו שקינג היא באמת גאון ומי יודע, אולי אפילו האנורקטית היא גאון, אבל ממש כמו אימג'יין של לנון, הגאונות הזאת לא מדברת אלי, אולי זה בגלל שפול מקרטני חננה ולסינטרה ובכרך יש סטייל (שזו אבחנה לא רעה אגב) אבל השירים מהסבנטיס משאירים אותי אדיש, סינטרה ובכרך מרגשים אותי, זה כל ההסבר שאני יכול לתת לעניין. ובקשר לאחים גייב, מלודיה ופופ סניטמנטלי זה ממש לא אותו הדבר, השירים של הביי ג'ייז אולי מלודיים להפליא (והם אכן כאלה) אבל מי שמבין את השיר ומתעמק קצת במילים, לא יכול לכרוך אותם יחד עם השאר שהוזכרו כאן, יש שם משהו מטריד, על גבול הטרוף, שהופך את השירים האלה למשהו אחר לגמרי.