המלצה
האמת היא שכל רשימה חדשה בבלוג של זאב ארליך ראויה להמלצה נפרדת ולדיון נפרד. כעת התפרסמה רשימה חדשה בקשר ל"גי" ולקשירתו. יש אמנויות לחימה שכלל לא מקפידים על בגד מיוחד, יש כאלו שבלתי אפשרי להתאמן בהן ללא הבגד המיוחד, ויש כאלו שלמרות שלכאורה אין צורך בבגד, מקפידים בכל זאת ללובשו. זאב ברשימתו האחרונה מבטא בצורה נפלאה את החשיבות של גי, גם אם אין בו צורך מעשי טכני באימון. פעמים רבות צורם לי לבקר במקומות שחברה מתקדמים ואפילו בעלי חגורות שחורות לא יודעים אפילו לקשור נכון את החגורה. לדעתי זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מהאמנות. נקודה מענינת נוספת היא החשיבות של צבע הבגד. בג'ודו, המערב הוסיף צבע כחול למורת רוחם של היפאנים שמשתפים פעולה רק בתחרויות בינ"ל אך לא דורשים זאת בתחרויות שלהם. מדוע בנינג'יטסו הולכים בשחור? האם נכונה הסיבה שזה בשל המקורות שלהם כשכירי חרב, והטוהר שהלבן מסמל (כדברי זאב) לא כל כך עמד לנגד עיניהם?
האמת היא שכל רשימה חדשה בבלוג של זאב ארליך ראויה להמלצה נפרדת ולדיון נפרד. כעת התפרסמה רשימה חדשה בקשר ל"גי" ולקשירתו. יש אמנויות לחימה שכלל לא מקפידים על בגד מיוחד, יש כאלו שבלתי אפשרי להתאמן בהן ללא הבגד המיוחד, ויש כאלו שלמרות שלכאורה אין צורך בבגד, מקפידים בכל זאת ללובשו. זאב ברשימתו האחרונה מבטא בצורה נפלאה את החשיבות של גי, גם אם אין בו צורך מעשי טכני באימון. פעמים רבות צורם לי לבקר במקומות שחברה מתקדמים ואפילו בעלי חגורות שחורות לא יודעים אפילו לקשור נכון את החגורה. לדעתי זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מהאמנות. נקודה מענינת נוספת היא החשיבות של צבע הבגד. בג'ודו, המערב הוסיף צבע כחול למורת רוחם של היפאנים שמשתפים פעולה רק בתחרויות בינ"ל אך לא דורשים זאת בתחרויות שלהם. מדוע בנינג'יטסו הולכים בשחור? האם נכונה הסיבה שזה בשל המקורות שלהם כשכירי חרב, והטוהר שהלבן מסמל (כדברי זאב) לא כל כך עמד לנגד עיניהם?
