המלצה

[חייכנית2]

בשבילי הכי חזק

"למות במידה ההכרחית מבלי להגזים
לגדול כמה שאפשר מן השארית שניצלה"

 

[יסמין@]

אכן משפט חזק מאוד!

 

[גילעד 63]

איזה סיפור כואב וואו

 

[גילעד 63]

יש הבדל

בין לשמור משהו לעצמך מצד פרטיות לבין לשמור את זה כסוד שעדיף שיישאר סוד.

 

[year of the cat]

עוד המלצה

Confessions of a Mom with Attachment Disorder

על בעיית התקשרות, הפעם של ההורה אל הילד

 

[fatfat]

אני גם לא בטוחה שאחותך הכחישה או הדחיקה

היא ידעה שאומצה אבל גדלה בתקופה בה הוא נחשב למשהו שלא מדברים עליו יותר מדי, בטח לא בפרהסיה ובטח
לא מחוץ לבית. יתכן שהיא כבר הטמיעה את הדפוס ובהמשך המשיכה לנהוג לפיו. או שבהמשך התמודדה עם
דברים אחרים ששאבו אותה וגזלו ממנה הרבה כוחות נפש ולכיתה פנויה לעסוק באימוצה. נושאים כמו הורות לצד
התמודדות עם סרטן שחזר אחרי מספר שנים הם בהחלט נושאים שמטלטלים אותה וגורמים לאימפקטים
רגשיים חזקים. אני בטוחה שגם בשנים בהן היתה ברמיסיה מהסרטן (ללא סימני המחלה) הוא המשיך לגזול
ממנה הרבה כוחות נפש, כי עדיין היתה בבדיקות ובמעקבים רפואיים תכופים, החשש שמא הסרטן יחזור... שמא
תורישו לילדיה ועוד.

 

[גילעד 63]

בדיוק על זה אני מדבר

גדלה בתקופה שבה האימוץ היה משהו שלא ממש מדברים עליו. יחד עם זה גדל איתה באותו בית אחיה הקטן שהמסר אליו היה "תשאל מה שאתה רוצה ונענה כמיטב יכולתנו" ואין טענות להורים שהרי המידע הזמין היה מאד מוגבל אם בכלל.
היום כשהורים מאמצים יודעים יותר הם עומדים מול אמירות ושאלות ורגשות שעולים אצל ילדיהם המאומצים עם הרבה יותר כלים. הרי הרגשות והשאלות נמצאים שם אצל הילדים. מה לדעתך זה עושה לילדה קטנה המסר מתחת לפני השטח ש"לא מדברים על זה". לא גורם להדחקה של זה? כל השאלות והתחושות שלא מקבלות מענה? לאן זה הולך? מה עושים עם זה? עם זה התמודדה הילדה הקטנה הזו, וזו הדרך שבחרה. זה לא נעלם. אני יכול לפרוס לך ממש את מהלך חייה ולהראות לך איך ולהיכן זה הלך ולמה אני רואה את זה כהדחקה. דרך אגב, הדחקה זו לא מילת גנאי. הדחקה הוא מנגנון הגנה לגיטימי לצורך השרדות רגשית. כולנו נוקטים בזה פה ושם בחוויות קשות ובמיוחד בתחום הטראומה. אם זה בריא לנו או לא, זה כבר סיפור אחר אבל קיבלתי את ההרגשה מהתגובות כאילו הכחשה והדחקה הן מילים גסות. הן לא. אלה מנגנוני הגנה שקיימים בנו ואנחנו משתמשים בהם פה ושם וזה בסדר לדבר על זה, לא?

 

[fatfat]

יש הבדל בין הכחשה והדחקה שהם

מנגנוני הגנה לא מודעים לבין בחירה מודעת (לפחות מגיל מסויים) לא לעסוק בנושא מסיבות שונות.

 

[גילעד 63]

אין ספק שזה מאד מורכב

יש הבדל בין בחירות מודעות לשימוש במנגנונים לא מודעים.
גם מבוגרים הרבה פעמים עושים בחירות כביכול מודעות, כשבעצם הבחירה המודעת מונעת בחלקה הגדול מתחושות לא מודעות שהופכות את הבחירה המודעת למשהו שהיסוד שלו אינו מודע.

 

[חייכנית2]

אני חושבת לגמרי כמוך

למשל ,אני אף פעם לא אומרת ש"בחרתי לאמץ".גם אם זה ניסוח שנשמע נחמד...כי אני לא חושבת שבחרתי. אלא משהו בתוכי בחר. כי אני יודעת שלו לא הייתי מאמצת משהו היה מת בנשמה ובתחושת היעוד וההגשמה.זו לא היתה באמת בחירה,מבחינתי זה היה הכרח קיומי.
אינני חושבת שאני יחידה בכך.