המלצה

גילעד 63

New member
בגיל 6

הכוחות האינטלקטואליים והמחשבה המופשטת של ילדים עדיין לא ממש זמינים לו. הוא חי בעולם של תחושת וחוויות בעיקר.
ברור שאנחנו לא נשארים בני שש, יחד עם זה אנחנו נושאים איתנו דברים שהופעלו בגיל צעיר לגיל היותר מאוחר ועד לבגרות בלי לדעת שבעצם אנחנו נושאים את זה משם. כך שיכול להיות שמנגנון הגנה שאומץ וכביכול נבחר בגיל 6 ינחה באופן לא מודע בחירות כביכול מודעות בגיל מאוחר יותר.
עצם העובדה שהנושא לא עלה בכלל בשום כיוון שהוא והיה שקט מוחלט בנושא ממנה אפילו בבגרות ואפילו למול ילדיה היא אומר משהו. ממה שאני שומע כאן בפורום על הילדים, הם מהווים זרם בלתי פוסק של שאלות ותהיות כשניתן להם המקום הבטוח לעשות זאת, מה שמעיד על העובדה שהדבר מעסיק אותם.
אני כהורה לילדים ביולוגיים תמיד אומר שלא מדאיג אותי שום דבר שעובר על הילדים שלי שיוצא למולי, אני תמיד שואל את עצמי מה אני לא שומע ולא רואה שיכול להיות שנמצא בפנים ומטריד אותם או מעסיק אותם. אני מקווה שאני מצליח להבהיר את עצמי.
 

KallaGLP

New member
ברור שהכל ייתכן

אבל אני לא רואה סיבה להניח שזה בהכרח תמיד ככה. שוב, מניסיוני עם עצמי ועם הילדים שלי - כולנו משתנים מאוד, ובדברים מסוימים נוהגים ומתייחסים בצורה שונה לחלוטין כבוגרים ביחס לאיך שנהגנו כילדים.
 

KallaGLP

New member
ובהקשר הזה

אשמח להבין מדוע כשהייתי ילדה קטנה ונערה כל כך אהבתי ללכת לרופאים ולא פחדתי משום פרוצדורה רפואית שבוצעה בי והיום רק מחשבה על ללכת לרופא מעוררת בי חלחלה?
 

KallaGLP

New member
ואגב, מבחינתי לפחות זה לגמרי לא אישי.

אבל כאמא ל-4 ילדים שהגדול מהם כבר בן 18 והקטנה בת 9, אני למדתי שכולם מאוד מאוד שונים אחד מהשני, ולכל אחד אופי אחר, צרכים אחרים ורגישויות אחרות. אילו לפני שהם נולדו מישהו היה מספר לי שיהיו לי ילדים (3 מהם ביולוגיים) כל כך הפוכים זה לזה, פשוט לא הייתי מאמינה. מה שמעניין אחד, משאיר את השני אדיש לגמרי ולהפך. יתר על כן, לפעמים דברים המרגשים והמסעירים אותי פשוט עוברים לידם מבלי לעורר עניין כלשהו והם לא מבינים על מה המהומה. זו הסיבה שאני אומרת שאם אתה מרגיש משהו זה לא בהכרחמחייב שגם אחותך הרגישה כך. שוב, כמובן לא הכרתי אותה, ולכן דיברתי ברמה העקרונית בהתבסס על המידע שמסרת.
 

נעמי 17

New member
גלעד זה בסדר גם לעסווק באימוץ שלך

כל הדרכים טובות, אך לכל אחד הדרך משלו.
כנראה שלא השלמת עדיין את המעגל, או שלעולם לא משלימים אותו אינני יודעת אבל זה בסדר לעסוק בזה .
 

גילעד 63

New member
השלמת מעגל

אני לא חושב שזה קשור למעגלים ולהשלמתם. זה משהו שתמיד מלווה אותך בדרך כזו או אחרת, ואני לא מדבר רק מהנסיון האישי שלי אלא מתוך קריאה ושמיעה של עדויות של מאומצים מכל מיני מקומות. משהו קרה בהתחלת החיים שעשה משהו בפנים, כל אחד ברמה שלו וכל אחד באופן שלו, אבל בהחלט קרה משהו שאי אפשר להגיד שלא קרה. אם שופכים עליך מים אתה נרטב.
אפשר ולגיטימי לבחור להניח לזה בשלב מסוים של החיים, אבל יחד עם זה אתן לך דוגמא למה אני מתכוון שמדליק נורה בעניין של ה"בחירה" של אחותי.
אותי העניין מאד העסיק עד גיל 18 מתוך הידיעה שרק בגיל 18 אוכל לפתוח את התיק. כשהגיע גיל 18 משום מה העניין עבר למושב האחורי כי הייתי עסוק בכל מיני דברים אחרים בחיים שלי. מתי עלה שוב העניין? בגיל 26 בערך כשנישאתי פעם ראשונה. הפעם עלה העניין באמת משיקולים פרקטיים לגמרי. העניינים הגנטיים. נראה לי הגיוני לגמרי לבדוק מה קורה באיזור הזה אצלי לפני שאני מביא ילדים לעולם. לדעת אם יש משהו שאני נושא איתי יותר בתחום הפיזיולוגי ביולוגי שכדאי יהיה לדעת עליו לפני כן. על פי עדות ההורים שלי עצמם, הילדה הזו שמעה את המידע בסביבות גיל 6 ומאז אף מילה בנושא לאף אחד בשום כיוון, לא שאלות להורים, לא עניין עם חברים, זה פשוט נעלם כאילו לא היה ובשיחה עם גיסי לא מזמן הוא תיאר לי את השיחה שהיתה לה איתו בעניין אם לספר לילדים שלהם או לא, והיא היתה מאד נחרצת בנושא כשאמרה "הם לא צריכים לדעת". לא דיברתי בנושא עם האחיינים שלי אבל הם כולם עברו כבר את גיל 20, אחת מהן כבר נשואה ובקרוב תביא ילדים לעולם. את באמת חושבת שגם בשבילם זה משהו לחלוטין לא משמעותי שמשהו כזה הוסתר מהם? ואני אומר הוסתר כי הוא לא נשכח או סתם נחשב לא משמעותי. הוסתר במתכוון כאילו יש פה משהו שראוי להסתיר אותו. לא חסרים כתבים ומאמרים בנושא שקרים והסתרות בנושא האימוץ מכל הכיוונים. אל תשכחי שאנחנו לא מדברים על אימוץ שקרה לפני שנה או אפילו עשר שנים. זה אימוץ מלפני 55 שנים כשהגישה בנושא והמודעות בנושא היו אחרים לגמרי מאשר היום.
אז מה אני אומר? לא מדובר פה בבחירה מודעת ומושכלת של מישהי שהחליטה לשים את זה מאחוריה. מדובר פה בנקיטת עמדה רגשית של ילדה בת 6 למול מציאות למולה ולמול תחושות בתוכה. זה שונה מאד מבחירה של אדם מבוגר. זה מעלה שאלה אצלי, ושוב, אולי רק אצלי.
 

נעמי 17

New member
מובן ביותר

אני מניחה שגם את הבן שלי זה יעסיק ברמה כל שהיא כל חייו גם אם לא ידבר על כך יום ולילה.ולכן השיח אצלנו פתוח. השיחות לא ברמה יום יומית והיוזמה כבר מזמן לא באה ממני, אך זה פתוח.
לפני שבועיים הוא ירד מהרכב בבוקר לבית הספר, עלה למדרכה וחזר לשאול אותי שאלה, סימן לי לפתוח חלון, הכניס את הראש ושאל: תגידי תבואי איתי לבלארוס לחפש את האמא הביולוגית שלי, גם כשאהיה ילד??( הכוונה שהוא לא צריך להמתין לגיל בגרות) עניתי שכן בוודאי. השאלה הבאה היתה חשובה מהקודמת, " את חושבת שהיא זוכרת אותי?" עניתי בקול רם וברור, שאני בטוחה שהיא זוכרת אותו, אתה כל כך מיוחד שאי אפשר לשכוח אותך. ילד לא שוכחים. התשובה הניחה את דעתו, והוא נשק לי מרחוק ונכנס לבית הספר.
השאלה אצלך מדוע הסתירו היא שאלה פתוחה, ומטרידה בוודאי, אך יתכן שלעולם לא תימצא לה תשובה, לפחות לא אחת חד משמעית.
בחיים האלו אנחנו צריכים לצאת מתוך הנחה שלא לכל דבר יש תשובה אחת ואולי אין תשובות בכלל , אך החיפוש הפנימי, כל עוד הוא לא משתלט על כל ההויה הוא חשוב ביותר.
בגיל שלך אתה פנוי יותר ובוגר יותר לעסוק בעניינים לא פתורים בדרך אחרת.
העניין הפרקטי שהזכרת בנושא הביולוגי הוא חשוב אך לא העיקר.(לדעתי הבלעדית)
 
נעמי יקרה


אינני מאומצת,אני אמא מאמצת.
אבל בשנים האחרונוות מכירה יותר ויותר מאומצים.
מהניסיון שלי ,נראה לי שלא מדוייק הביטוי "לא השלמת עדיין את המעגל" .מפני שאין "מעגל" אחד אלא רי-אקטיבציה של עיבוד האימוץ בכל פעם עמוק יותר ולפעמים גם מזוית שונה-לאורך החיים. האימוץ תמיד מלווה את המאומץ דרך כלשהיא,תוכלי לחוש זאת למשל בספר "מאומצות".
גם לא מדוייק לומר "לעולם לא משלימים אותו"[את המעגל] כי לכל תקופת חיים מעגל משלה.[אינדיבידואלי עבור האדם] וגם כשמשלימים מעגל אחד ,מתעורר אחר כך מעגל אחר.
כדי לא להשאיר את הדברים מערפול והכללה ,את יכולה לדמיין לעצמך ילד קטן שיודע בהתחלה ש"אמא ואבא הביאו אותי במטוס מארץ רחוקה",בתקופה אחרת מתעורר לעסוק בכך שלא נולד מהבטן של אמא,אחר כך שואל "למה היא לא יכלה לגדל אותי". אחר כך עוסק בדמיון ושוני בתוך המשפחה ולעומת משפחות אחרות,
אחר כך "מאפסן במגירה" לכמה שנים ,והאימוץ רק מופיע בעקיפין במשאלה "להיות בכל דבר כמו כולם"אחר כך ער לכך שויתרו עליו ,אחר כך מנהל דיאלוג [מונולוג...] פנימי ער וכעוס עם מי שהעזו לוותר עליו בשעה שהיה הכי זקוק למבוגר אחראי ללוותו בגדילתו וסיפוק צרכיו ,אחר כך יוצר אידיאליזציה סביב הביולוגים עם מחשבה פיקטיבית שאולי לו מצא אותם היו מחבקים את ה"בן האובד" וכך היה כביכול נמלט מויכוחים והעמדות גבול של ההורים המאמצים האוהבים והמציאותיים,אחר כך יכולה להיות חשיבה על איתור המשפחה הביולוגית.....וכו וכו וכו...ום כשכבר חיים עם ידיעת העובדות ואף אחרי פגישה עם הביולוגים -תמיד המחשבות המעבדות מקבלות עוד ועוד תפניות.
אני מאמינה שגם עבור גלעד ,שנשמע כעת כל כך הומה סביב האימוץ,לא בכל רגע נתון מחייו היה עסוק ב"מעגל" וכי היו ויהיו מעגלים רבים.
אני חושבת שאין דבר כזה "נפל האסימון וזהו זה".
העובדות עצמן גם הן יוצרות מעגלי משנה.הרי נסיבות אימוץ על פי רב אינן פייבוריטיות. אדם זקוק לשנים הרבה כדי לעכל בתוכו שהוא בן של אשה שהיתה זונה, או שנולד מיחסים אסורים של קרובי משפחה ,או מאונס ברוטאלי,או שדווקא היו אחים ביולוגים שהגדילה שלהם היתה טובה יחסית ורק כשהוא עצמו בא לעולם נסיבות החיים השתנו בצורה דרסטית.
 

יסמין@

New member
מה שסיפרת

על אחותך מאוד מצער מכמה סיבות. חבל שההורים לא הצליחו להבהיר לה שאכן הם ההורים שלה ושום דבר לא סותר את זה. כולל האמת הביוגרפית: היא אומצה. חבל מאוד שהיא לא הצליחה לקבל את העובדות, את האמת, ולהכליל את זה בתוך חייה. וחבל שהיא חיה אפופת סודות. וחבל שלא סיפרה לילדיה עוד כשהיו קטנים מאוד על פרט כל כך חשוב בחייה, כדי שיגדלו עם האמת הזו בצורה טבעית, כחלק מהסיפור המשפחתי. לא בהכרח החלק הכי חשוב או חלק שסותר חלקים אחרים. אבל חלק בביוגרפיה של אימא שלהם.

לדעתי, מה שמוחבא בבוידעם - גדל וגדל גדל וגדל במסתרים, מתמלא אבק וקורי עכביש, גוזל אנרגיות ומזיק מאוד. סודות מפני הילדים = חומות. מניעת אפשרות לאינטימיות אמיתית.

בקיצור, מסכימה איתך.
 

KallaGLP

New member
לפעמים כן ולפעמים לא.

יש סודות מסוימים ששמרתי בעברי שנראו ל בזמנו ממש ביג דיל והפחיד אותינורא שחלילה מישהו יגלה אותם. היום, כשאני מסתכלת אחורה בפרספקטיבה של זמן ומפרופורציות שמקבלים עם ניסיון החיים, הם כל כך איבדו מחשיבותם שזה אפילו מצחיק. זה פשוט הפך לנון אישיו ואני פשוט לא מבינה למה בזמנו עשיתי מזה כזה עניין. אני לא מדברת ספציפית על המקרה הזה כי לא הכרתי את אחותו ואני לא יודעת מה עומד מאחורי העובדה שלא עסקה בנושא במהלך חייה, אלא על כך שלא תמיד כל סוד טופח והופך ליותר רציני ומשמעותי עם הזמן. לפעמים בדיוק להפך.
 

KallaGLP

New member
ואני גם חושבת, שוב ברמה העקרונית,

שזה מותר ולגיטימי שיהיו לאדם סודות או דברים שהוא שומר לעצמו.
 

יסמין@

New member
לא מדובר על מותר או אסור

מדובר על המחיר שזה גובה. ברור שלא כל סוד. יש אכן סודות שדוהים במשך השנים ומאבדים את חשיבותם ואת כוחם. אבל לדעתי לא מדובר בסודות מהסוג שעליו מדובר כאן. סוד שנשמר לאורך עשרות שנים, סוד שחשוב מאוד לשמור מפני הילדים. לא שומרים עשרות שנים על סוד שהוא לא אישו או משהו שנחשב חיובי.

ובמה שכתבתי לא הייתה העברת ביקורת. ברור ומובן מאליו שכל אחד ואחת יכולים לנהוג לפי הבנתם. הבעתי צער. משום שזה נראה לי כמו בדידות מאוד גדולה - להיות לבד עם הסוד. וכל החרדה שיגלו את הסוד. זה פשוט מאוד לא בריא מכל הבחינות. לדעתי.
 

KallaGLP

New member
אני בכלל לא בטוחה שכל ידיעה

תמיד עדיפה על אי ידיעה. אני חושבת שבהחלט יש מצבים שבהם לא לדעת עדיף על לדעת. יש דברים שנודעו לי על אחרים (חלקם קרובים לי מאוד) שחבל לי מאוד שאני יודעת אותם. הידע הזה לא תורם לי כלום, אבל בהחלט משנה את ההסתכלות שלי על האנשים האלה ולא לטובה, וממילא אין לי מה לעשות עם המידע הזה והוא סתם יושב לו שם ומציק לי. אני חושבת שלכל אדם יש צדדים אישיים ואינטימיים שעדיף שאף אחד אחר לא יידע. אני מאמינה שכל מקרה ונסיבותיו. והבעיה היא שלא תמיד ניתן לדעת מראש מה עדיף.
אגב, אני לא רואה בדיון הזה עניין של העברת ביקורת וגם אני לא מעבירה ביקורת, אלא שאלה עקרונית ומרתקת.
 

יסמין@

New member
כדאי להבחין

א. באופן עקרוני, לא בהקשר לנושא ולסיפור הספציפי שנידון כאן, ברור שלא בכל מקרה עדיפה ידיעה, וזה מאוד תלוי באנשים ובנסיבות וכו'. קודם כל יש להבחין אם מדובר במעגלים רחוקים או באנשים הכי הכי קרובים אלינו. ברור שיש נושאים רבים שלא אמורים לשתף אנשים זרים, רחוקים, ורחוקים מבחינה רגשית וכו'. וגם במידת הקרבה יש דרגות קרבה שונות. ומצד שני, ברור גם שלא על כל נושא ועניין צריך לדסקס עם הילדים/ות. לדוגמה, נראה לי שהורים לא אמורים לדסקס בצורה מפורטת או בכלל על הרגלי המין שלהם עם הילדים/ות. יש גבולות שמגינים על כל הצדדים. ברור שלא מדברים על הכל עם כולם ויש נושאים שמדברים עליהם עם מעטים מאוד ויש גם נושאים שאדם שומר לעצמו

ב. באופן ספציפי לנושא ולסיפור הנידון כאן: לדעתי, אימוץ לא שייך לנושאים הללו. כתבת על דברים שנודעו לך על אחרים שחבל שאת יודעת. נראה לי שאימוץ אינו דומה לסיפורים הללו. זו עובדה ביוגרפית שיש לה השלכות שונות. כמו שגילעד כתב, למשל השלכות גנטיות, רפואיות וכו'. אימוץ אינו סוד מלוכלך ומביך והרסני שצריך להסתיר מכולם ובייחוד מהילדים/ות. מי שמסתירה את עובדת אימוצה קרוב לוודאי שחשה שמדובר בסוד הרסני ואפל שצריך להסתיר אותו. ומאוד חבל.
 

KallaGLP

New member
את בוודאי מבינה שאני לא חושבת

שאימוץ הוא סוד מלוכלך והרסני. אימצתי ילדה ואני לא מסתירה לא ממנה ולא מהסביבה את עובדת אימוצה. אפילו לא היה עולה בדעתי דבר כזה. אני גם לא חושבת שהסודות האחרים הם בהכרח מלוכלכים והרסניים, זה בכלל לא קשור. זה קשור לצורך בפרטיות. אני חושבת שצריך לתת לאדם את הכבוד. אם הורים לא מספרים לילדיהם שהם מאומצים - זו בעיה כי אז לילד, שהוא המושא הישיר של המצב הזה, אין את האפשרות לבחור מה הוא עושה עם המידע הזה. אך אם המאומץ מקבל את המידע, זכותו להחליט מה הוא עושה איתו, כולל לשמור אותו לעצמו. אני מסכימה שיש בעייתיות מסוימת שילדיה של אותה אישה אינם מודעים לרקע הגנטי שלהם, אך זה כבר בעיניי אינו מצב חד משמעי, כי הם לא המאומצים וגם לאמם יש זכות לפרטיות ולא ברור זכות של מי גוברת. ואפילו במקרה של מאומץ לא תמיד הכל מוצדק לספר. למשל, אני לא בטוחה שזה נכון לספר לילד שהוא ננטש בפח הזבל או נולד כתוצאה מאונס כי מחיר הידיעה עלול להיות גבוה ממחיר אי הידיעה (גם בבגרות). כל הדברים האלה הם מורכבים ולא חד משמעיים ואני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא לכבד את רצונו של אדם בוגר ואת החלטתו מה לספר ומה לא, גם אם אנחנו עצמנו היינו נוהגים עם המידע הזה בצורה שונה לגמרי.
 

יסמין@

New member
בוודאי, הרי לא התייחסתי

אלייך! ברור שאת לא חושבת כך.

ושוב, ברור שיש זכות לשמור בסוד את עניין האימוץ. וברור שיש לכבד בחירות של אנשים בוגרים. וברור שכל הנושאים הללו אינם חד משמעיים ואין אמת אחת. ואת צודקת שיש מקרים (כמו תיארת) שבהם מאוד לא ברור אם כדאי לספר ועם פרטים וכו'.

לא דיברתי כלל אם יש זכות, אם זה לגיטימי וכו'. כתבתי שזו בחירה מצערת, שמשקפת התייחסות שלילית לכל הנושא, פחדים, חרדות, חוסר קבלה עצמית ועוד ועוד. אז יש זכות לבחור מה לומר ומה לא, ויש זכות לפרטיות, וצריך לכבד בחירות של הזולת - זה לא סותר שיש בחירות שהן מצערות (אותי), שנראות לי כרוכות במחירים מאוד כבדים, כבחירות לא בריאות וכו'.
 

גילעד 63

New member
לדעת או לא לדעת

מה שאת אומרת נשמע הגיוני כשמדובר על ידיעה של אחרים. במקרה הזה נראה שהיה נסיון מסוים "לא לדעת" משהו לגבי עצמך. כאילו to unknow את הדבר הזה כי הוא עלול להתניע הרבה כאב ותהיות שעלולים לגרום לטלטלה. כיוון שאין לנו את היכולת to unknow משהו שאנחנו כבר יודעים אנחנו משתמשים במנגנוני הדחקה, אבל זה תמיד שם איפושהו ובדרך כלל יקבל ביטוי אולי במשהו שעל פניו נראה לא קשור, וזה לטענתי מה שלא בריא ב"בחירה" הזו.
 

KallaGLP

New member
שוב, ואני מדברת ברמה עקרונית

כי אני לא מכירה את אחותך. אני חושבת שזה כל כך חד משמעי וקל לקבוע מתי יש הדחקה או הכחשה ומתי אדם פשוט בוחר לא להתעסק במשהו כי זה לא חשוב לו, לא מעניין אותו או פשוט יותר טוב לו לנהיח לזה. אני יכולה לספר לך שקרו לי דברים מאוד מאוד טראומטיים בעבר, אני מודעת לזה, אני לא מכחישה את זה, אך אין לי כל צורך או רצון להתעסק בהם ואין לזה שום השפעה על חיי בהווה. יש כל מיני אנשים עם כל מיני סוגי אישיות וגישות לחיים.
 
למעלה