המלצה חמה ושיתוף

[Shellylove]

המלצה חמה ושיתוף

לא כל-כך מקובל פה, אני יודעת אבל בכל זאת רציתי לשתף אתכם בכך שהשיטה/טיפ הלקוחה מהספר "איך לדבר עם..." של לכתוב את רצון הילד פשוט עובדת כמו קסם! זה לא ייאומן! כשקראתי אותה בספר, אמרתי לעצמי אוקיי וגם לא ממש התייחסתי ברצינות כשקראתי אימהות כאן מדווחות על שימוש מוצלח, אבל זה ממש עובד! ניסיתי כבר כמה וכמה פעמים ואני עדיין נדהמת כל פעם מחדש. אז ממליצה בחום! למי שלא "מצוי" בעניינים, הרעיון הוא במצב שילד מאד רוצה משהו שבאותו רגע (ולא משנה מה הסיבה) את לא רוצה/יכולה לאפשר לו, פשוט לכתוב על פתק את רצונו. וזהו. תודו שזה נשמע מופרך

ושאלת

- בנזלת יש חלבונים

 

[אפרתש]

שיטת הפתק על המקרר

אצלנו זה מיושם בענין קניות. יש על המקרר פתק עם רשימת קניות. נגה כבר יודעת שאם היא מבקשת משהו ואין היא אומרת לנו לכתוב על הפתק. למותק לציין שהפתק הוא לא סתם טקס. אחרכך עושים מה שכתוב על הפתק.

 

[גלי29]

לא קראתי תספר

חור בהשכלה אני יודעת אבל אשמח לשמוע דוגמא חיה שנתקלת בה והשתמשת בפטנט וזה עבד ואולי אוכל לאמץ!!!

 

[Shellylove]

דוגמא מאתמול

זמן טרום ארוחת ערב, שלי רוצה רק "דני" לארוחת הערב (אחרי שאכלה "דני" וחצי לארוחת בוקר ומשהו סמלי בצהריים). לא מקובל עלינו. מנסים להגיע לפתרונות: בסוף הארוחה תקבלי "דני", לא מסכימה. בכי: "אני רוצה רק דני". אמא מציעה: "בואי נכתוב את זה". לוקחים פתק ורושמים: "שלי רוצה דני". זהו! נגמר! שלי ניגשת לאבא ומפרטת לו מה היא רוצה לאכול (תירס, שניצל, מלפפון וגבינה). דוגמא אחרת: בוקר. צריך לצאת לגן ולעבודה ושלי מחליטה שהיא רוצה עכשיו לאפות עוגה. הסברים לא עוזרים. הבטחות (נכין אחה"צ) לא עוזרות, לוגיקה ("אמא ממהרת") או פניה לאמפתיה שלה- כלום! אמא נזכרת בספר, לוקחים פתק ורושמים (תוך לדיבוב בקול רם): "שלי רוצה להכין עוגה". הילדה מאושרת. מראה לאבא את הפתק בגאווה. וזהו! רצה בשמחה לדלת.

 

[גלי29]

עכשיו החכמתי!../images/Emo51.gif

מעניין למה זה עובד כלכך טוב...

 

[Shellylove]

כנראה בגלל

"כוחה של המילה הכתובה" והולידציה שהכתיבה נותנת לרצונו של הילד. [בהיר, את רוצה עוד הרחבה?]

 

[mishtal]

היא מסתפקת במילה הכתובה

או גם זוכרת שצריך ליישם את מה שנכתב? את מדגישה אח"כ שקנית או עשית את מה שכתבת? אם לדוגמא קונים את המוצר המסוים יום למחרת או אפילו כעבור שבוע האם להזכיר להם את הקשר לפתק שנכתב?

 

[Shellylove]

לפחות עד כה

היא הסתפקה במילה הכתובה. אתמול היא לא ביקשה "דני" בסוף האוכל, למרות שהייתי נותנת לה בשימחה.

 

[Shellylove]

רגע

הנקודה פה היא לבטא את הרצון בכתב. זה שונה מהסכם כתוב בינינו. הרי כל מה שעשיתי זה הבעתי את רצונה בצורה כלשהי. לא התחייבתי לקבל את הרצון הזה או להסכים איתו (הרי לא נתתי "דני" ולא אפינו עוגה בשמונה בבוקר). לכן לא חושבת שהייתי צריכה להזכיר לה. במידה והיינו עורכות הסכם כתוב- ודאי שחשוב לכבד אותו.

 

[mishtal]

באמת נשמע מוזר

למי שלא התנסה בשיטה... כנראה שהם מרגישים שמכבדים אותם באופן הזה. אבל עדיין מה שנראה לי לא הגיוני הוא כיצד זה מסיר את הלחץ שלהם לקבל משהו שהם רוצים בעיקר עכשיו ומיד...

 

[mishtal]

אני כבר יכולה לדמיין

את הבת שלי אומרת לעצמה אחרי פעם או פעמיים " שוב, זו עם הפתקים שלה..."

 

[לאה_מ]

תאמיני לי שאפילו אני הייתי בשוק

בפעם הראשונה שניסיתי וזה עבד. לפני כמה שנים היינו בטיול בחיפה. אחרי הטיול נסענו לאכול במסעדה, ובינתיים התקשרתי לסבא וסבתא שלי והבטחתי להם שנקפוץ לבקר אותם. במסעדה היה קצת תור, ובזמן שחיכינו, שירה, שהיתה עייפה ורעבה, נכנסה לאטרף של "אני רוצה להיות בבית עכשיו!". היינו שם עם עוד חברים, וכולם בילו יפה, וממש לא היה בראש שלנו לעזוב הכל ולנסוע לת"א באותו רגע. ניסיתי לדבר איתה, לשכנע אותה, להסביר לה שבכל מקרה עד שנגיע הביתה יעבור הרבה זמן, גם אם היינו יוצאים מיד לדרך. ניסיתי להראות לה שהיא עייפה ורעבה, ועוד מעט נאכל והיא תרגיש יותר טוב - כלום. הילדה המקשיבה והמדברת שלי פשוט היתה קיר. עכשיו בבית, וזהו. בשלב כלשהו נזכרתי בטיפ הזה מתוך "איך לדבר", אבל אפילו לא היו לי עט ונייר. פשוט אמרתי לה - את יודעת מה? אם היו לי עכשיו עט ונייר הייתי כותבת "שירה רוצה להיות עכשיו בבית". וזהו. ככה זה נגמר. בפתאומיות מוחלטת. והיום המשיך ממש באופן נעים ותקין.

 

[mishtal]

לאיזה גילאים זה מתאים?

נשמע שלבני שנתיים זה מוקדם מדי...

 

[לאה_מ]

אולי קצת מוקדם, אבל לא מזיק לנסות.

שלי של shellylove היא בת 3, ושירה היתה כבת 5 כשקרה האירוע שסיפרתי עליו.

 

[ב ה י ר]

לא ברור לי מה ההיגיון שמאחוריי זה

מבחינת הילד? אם זה כתוב ולא מקיימים אחריי פעמיים שלוש אין משמעות לכוחה של המילה (הכתובה) והילד למה מבין זאת בסופו של דבר? או שהעיניין הוא רק כיביכול "האסמכתא" שהילד מקבל התתיחסות לבקשתו ובזה בעצם הוא מסופק?

 

[ב ה י ר]

למה=לא

 

[לאה_מ]

העניין הוא לא קיום ההתחייבות אלא

ההכרה ברצון של הילד. ההכרה הזו מקבלת כאן ביטוי שהוא בעל משמעות עבור הילד. הכח המאגי של המילה הכתובה, כבר אמרנו.

 

[ב ה י ר]

מעניין

שני עוד קטנה בשביל זה אבל אזכור זאת לעתיד...

 

[Shellylove]

כמו שאמרתי

לא כתבתי "אמא תיתן לשלי דני", כתבתי: "שלי רוצה דני"- אין פה התחייבות לקיום של משהו. יש כאן העלאת הרצון על הכתוב. למה זה ככה משפיע? לא יודעת, בגלל זה אני כל-כך נדהמת מהאפקטיביות. טובי- לא עשיתי שום הכנה. פשוט הצעתי לה לכתוב והיא נורא שמחה.

 

[ב ה י ר]

אפשר להרחיב?