המלחמה - פוסט...

[קונגונדה]

המלחמה - פוסט...

קודם כל מצטרפת להמלצה על האתר המצוין EMED. מצרפת גם לינק על כתבה מרגשת, על ההתמודדות עם הכאב, הכוללת הצגות מקרה של חיילים ממלחמת לבנון ה - II. חובה לראות! תשומת לב לתפקודה של מחלקת פלסטיקה בטיפול בפצועים מלבנון, בייחוד בשחזור איברים, טיפול בכויות...קצת גם בהמשך לשרשור שלי לגבי "פלסטיקה זה וילה בהרצליה" - אז ממש לא. הלינק בסטרינג: http://www.e-med.co.il/emed/new/usersite/presentations/rambam0806/rambam.html

 

[יוסי n]

מעניין מאד.

מצא חן בעיני פסקת הסיום: "אחרי הביקור הזה, הרגשתנו שלנו, לפחות, היא שעם כל הרעש והביקורת הציבורית המלווים את מה שאירע בחודש האחרון בלבנון ובצפון - שהמערכת הרפואית בכלל, הצבאית והאזרחית, הדואגת לטיפול הרפואי הכוללני בפצועים - הייתה ונותרה במיטבה ופעלה במקצועיות, ברגישות וביעילות." טוב שעוד נשארה חלקה אחת טובה...

 

[יוסי n]

* מצאה חן, כמובן...

 

[dimiorr]

אכן מעניין

ושווה לציין כמסקרנת את שיטת הטיפול שהוצגה שם (PCA) - הפציינט מעורב בטיפול עד כדי שליטה מסויימת במינונים של התרופות הניתנות. סביר שיש לזה ערך מוסף גדול מאוד (מעבר להשפעה של התרופות), אך בטח נדרש גם מעקב עוד יותר צמוד מהרגיל אחר חולה שצריך משככי כאבים ומתפעל מערכת שכזאת (אם הבנתי נכון).

 

[יוסי n]

מינון התרופה מוגבל.

החולה יכול לצרוך את התרופה לפי הצורך, באמצעות המשאבה, אך לא בלי הגבלה. בהגעה לכמות מסויימת שנקבעת מראש, הוא אינו יכול לצרוך יותר והמשאבה מפסיקה לשאוב.

 

[greys]

לגבי PCA

לא קראתי את כל השרשור, אבל ראיתי שדיברתם על PCA ורק רציתי לספר לכם קצת על זה , כי זה דבר מדהים לדעתי! למי שלא מכיר- מדובר במכשיר שבאמצעותו החולה נותן לעצמו תרופות לשיכוך כאבים (בדר"כ תוך שימוש באפידורל, אבל זה לא משנה כל כך איך, אלא העיקרון) כפי שאמרו כאן לפני, יש הגבלה לכמות התרופה שהחולה יכול להזריק לעצמו עם המכשיר, כך שאין אפשרות שהחולה יעבור על המינון המותר העניין המדהים הוא, שבעקבות מעבר לשיטת טיפול זו, החולים בעצם נוטלית כמויות קטנות יותר של תרופות לשיכוך כאבים, לעומת כמות התרופה שהם היו מקבלים בשיטה הישנה / השמרנית יותר- בה החולה מקבל זריקה שיכוך כאבים כל פעם שהוא מבקש זה נובע מכמה סיבות, בינהם סיבות פרמקולוגיות (שאני לא מתכוונת לפרט...

) אבל גם סיבות שקשורות לכך שהחולה מרגיש שיש לו שליטה על מצב הכאבים שלו, והוא פחות חרד מזה שהוא תלוי ברופא/אחות שיתפנו לבוא ולהזריק לו כשכואב לו ולכן הוא מזריק רק כשהוא צריך, וכשכואב לו קצת.... הלואי ובכל מקום היו יכולים להשתמש בשיטה זו (היא לא מיושמת בכל מקום.... )

 

[קונגונדה]

מאד הגיוני

מי שמכיר את "אשליית השליטה" וניסויים לגבי הצורך בשליטה מול חרדה כתוצאה מחוסר שליטה... הקורלציה ברורה, בייחוד לאור דברי האחות על מתן הואבן ותרופות נוספות להורדת מקדם החרדה בעת הכניסה למחלקה. האם הקטנת המינון נעשית במודע או לא במודע? האם החולים "סובלים" מרצון?

 

[greys]

החולים לא סובלים

החולים לא סובלים כאב למרות שהם בעצם מזריקים לעצמם פחות ולא - זה לא במודע. החולים בד"כ לא מודעים לכמות הממוצעת של חומר לשיכוך כאבים שהם היו מקבלים בשיטה הישנה ולכן זה לא במודע העניין של מתן מינון נמוך יותר ב PCA ההסבר הפרמקולוגי של העניין (על רגל אחת...) הוא: שבלי ה PCA, החולה שוכב במיטה ואז מופיע לו הכאב, הוא קורא לאחות, והיא אומרת לו "אני כבר באה". בנתיים עד שהיא תבוא - תעבור בממוצע חצי שעה עד 45 דקות , ובנתיים רמת התרופה שכבר יש לחולה בדם הולכת ויורדת הרבה מתחת לסף של הרמה האפקטיבית למניעת כאב, הכאב מתעצם..... וכשהיא באה, היא צריכה כבר לתת לו כזה מינון גבוה שגורם לקפיצה גדולה ברמת התרופה בדם. וחוזר חלילה. אז הגרף של רמות התרופה בדם של החולה הוא קפיצות גדולות ברמות, כך שחלק גדול מהזמן הוא נמצא עם רמה בדם שהיא מתחת לרמה המספיקה לשיכוך וחלק מהזמן הוא עם רמות גבוהות מדי, מעבר למה שהוא צריך כדי לשכך כאבים (כי זה מה שקורה מיד אחרי שמזריקים כמות גדולה של משכך בבת אחת) ב PCA לעומת זאת - החולה נמצא ברמה שמשככת לו כאבים. כשהרמה מתחילה לרדת - הוא מתחיל להרגיש קצת כאב ומיד מזריק לעצמו מנה קטנה שמיד מעלה במעט את הרמה בדם ומחזירה את הרמה לכזו שמשככת כאבים. כך אין קפיצות גדולות ברמות בדם של התרופה, ורוב הזמן החולה נמצא בטווח הרפואי של הרמות בדם. בסה"כ זה מצריך פחות תרופה.....