בתור שמאלני, מסכים עם המשפט הספציפי הזה שלך. ואף מחזק שמדינה פלשתינית ריבונית או ללא שליטה ישראלית, עשויה גם לגרום לנהירה אליה של עוד מאות אלפי תושבים מכל מדינות האיזור. ולכן היא חמורה אף יותר מאשר מדינה אחת שיש לה פוטנציאל לרוב ערבי בעתיד.
העניין הוא שדווקא הממשלה הנוכחית, שכידוע הכי ימנית שקמה אי פעם (גם אם לא ימנית מספיק), איכשהו גרמה למצב, שכל העולם ואשתו כופה על ישראל מדינה פלשתינית. והמסקנה המתבקשת, היא בעיניי, שאידאולוגיה היא אף פעם לא חזות הכל. צריך גם טרמינולוגיה ואסטרטגיה. וגם להקשיב למומחים ולאנשי מקצוע שמחזיקים באידאולוגיה הנכונה. להקשיב להם ולא ללכת איתם ראש בראש.
עד לפני המלחמה, הייתי מסוג האנשים שהם "רק לא ביבי".
לא הייתי מגדיר את עצמי "שמאלני", כי אני אומנם עם השמאל (השפוי, שלא נשאר הרבה ממנו) בהרבה נושאים, אבל ככל שזה נוגע לנושאים בטחונים, אני מחשיב את עצמי ימינה מבן גביר.
ועדיין, אני לא יכול להפיל את כל האשמה על הממשלה שלנו בנושא "מדינה פלסטינית":
מה שלמדנו בשנתיים האחרונות זה שאיראן וקטאר ניהלו אסטרטגיה ארוכת שנים של מימון אוניברסיטאות ופעילים בארה"ב ואירופה, וגם שגלי ההגירה האיסלאמית הם לא סתם בריחה של אנשים פרטיים מאזורים מוכי עוני ומלחמות.
הכל חלק מתוכנית שיטתית להשתלטות על המערב, וכיבוש איסלאמיסטי שלו.
המלחמה היית תירוץ להוציא עוד צעד בתוכנית הזו לפעול.
זה חשף את עומק השחיטות באוניברסיטאות בארה"ב, ואת העובדה שלמנהיגים אירופאים רבים יש עכשיו בסיס מצביעים מוסלמים משמעותי יותר מבייס ילידי המקום, והם יעשו הכל כדי לרצות את הבייס הזה, גם אם מדובר בג'סטה שמפרה בפועל את החוק הבין לאומי בכך שהיא מכירה במדינה ללא גבולות סדורים וללא מנגנון ממשל.
אין ספק שיש דברים שהממשלה שלנו יכלה לעשות הרבה יותר טוב ונכון במשך כל המלחמה הזו, ובמיוחד בתחום ההסברה, אבל את הלחץ ל-"מדינה פלסטינית" הם לא יכלו לעצור, לא משנה כמה ימנים הם היו.