הציונות ואני
מגיל מאד צעיר אני זוכרת את הויכוחים עם הסבא הדתי שלי בדבר גיוס לצבא. אני זוכרת את עצמי מגיל מאד צעיר, 12 בערך, מסבירה לו בנחישות ובהתלהבות מדוע כ"כ חשוב להתגייס. לא עזרו השכנועים ולא הפיתויים. התגייסתי,שירתתי בתפקיד שמאד אהבתי, נהניתי, עבדתי קשה והרגשתי שאני תורמת. גם את שנות המילואים שלי קיבלתי בברכה. את המבחנים דחיתי למועד ב´, ולא את המילואים. ולמרות שבמילואים התפקיד שלי היה זוטר, ביצעתי אותו על הצד הטוב ביותר שאני יכולה. כשסיימתי את הצבא קיבלתי הזמנה מקרוב משפחה בעל עסקים בגרמניה לבוא ולהצטרף אליו. סירבתי. לקחתי בחשבון שאם בגיל כ"כ צעיר אעזוב את הארץ, כבר לא אחזור אליה. למען ההגינות אני חייבת לציין שלא רק "אהבת מרדכי" הכריעה פה את כף המולדת, אלא גם "שנאת המן". שנאה עזה לגרמניה. וכן, גם אי הבנה עמוקה לאותם יהודים וביניהם גם קרוב משפחתי שיכולים לגור שם. התחלתי ללמוד. התחלתי לעבוד. עברתי ממקום מגורים אחד למשנהו בארץ ובחו"ל. לא עשיתי מעשים נשגבים המוכיחים את אהבתי למולדת. לא סיכנתי את חיי. לא התגנבתי באישון לילה להקים התנחלות. וחבל שלא עשיתי את זה, כי לשאר פה בארץ זה לא מספיק. ואולי עכשיו אקום ואעשה מעשה, עוד לא מאוחר מדי. ועוד משהו, מלבד אהבתי את המדינה, אני מאוהבת נואשות בשפה העברית. אני אוהבת לדבר, לקרוא, לכתוב. לפלרטט עם המילים, ללוש אותן ולמצוא משמעויות חדשות למילים ישנות. לדבר בכפל משמעות, לשלב מילים ארכאיות וחדשות, לעברת את הלועזיות ולתת טאץ´ לעבריות. ולא שאין שפות יפות אחרות, יש ויש, אך אני מאוהבת... ולגבי האנשים: איפה בעולם עוד אפשר לפגוש בנאדם ולהיות החבר הכי קרוב שלו תוך 5 דקות? איפה עוד אפשר להרגיש את הדביקות בין בני אדם זרים ברחוב? נכון שאני קצת פחות פתוחה וקצת פחות דביקה, אבל תמיד אני מתחממת לאורם של אלה שרואים בי חברה ממבט ראשון. ועוד לא דיברנו על החוצפה הישראלית... ובקשר לאנשים שעוזבים את הארץ: כשהייתי נערה, התייחסתי אליהם בבוז גמור, לא הבנתי איך אפשר לעזוב את אמא ולהתנתק. היום, כשאני רואה מולי זוגות עם ילדים שלא מצליחים לשרוד כאן למרות מאמציהם, אני מקבלת יותר בהבנה את הנטישה. לא רואה את עצמי במצב כזה, אעשה הכל כדי שזה לא יקרה, אך קשה לי לשפוט אנשים במצוקה קיומית. בקיצור, למי שהתעצל לקרוא הכל, ומחפש את השורה האחרונה, אומר רק שאני אוהבת בכל ליבי את המדינה שלי, את השפה שלי, ואת האנשים כאן, אבל אני מכה על חטא, לא עושה שום דבר משמעותי כדי להביע את אהבתי זו.
