המאמר השבועי ../images/Emo63.gif
טוב , אז אפי חולה ואני מאחל כאן המשך מיחושים צורמים
ולכן חשבתי שהיות ואין ביכולתה לאתר מאמר אזי אני אכתוב מאמר לטובת הפורום ולטובת דיון בריא וטוב [להבדיל מאפי החולה] אני לא יודע בדיוק איך לסווג את המאמר הזה, הרי המאמר הזה הוא עלי אישית אבל אני בטוח כי רבים מחברי הפורום במיוחד של אחרי צבא כבר חוו את הדבר הזה על בשרם ויודעים במה מדובר, אין מאמר זה בא להבדיל בין הגילאים בכל צורה שהיא כי הבעייה הזאת הרי נוגעת לכולנו ובזמנים שכאלו שהאחדות מחייבת על אחת כמה וכמה. המאמר שאני הולך לכתוב עליו הוא הציונות ואני. איך אני התמודדתי מול הציונות ואיך אני היום עם הציונות ומה יהיה בעתיד יחסי עם הציונות. בארצות הברית ישנו מושג אשר נקרא "פטריוטיזם" , מושג אשר מקביל בכל צורה לציונות לאהבת המולדת האדמה והפגנת הרגשות למדינה, אולם הציונות נחשבת בהרבה מדינות במיוחד אויבות ישראל כמושג רע ביותר ואף כתנועה גיזענית ומסוכנת בעולם. בילדותי חינכו אותי הורי לציונות טהורה ואהבת הארץ עד תום , גם בבית הספר חינכו אותנו לכך וכל שנות נעורי התחנכתי על ברכי הציונות , למדנו את הארץ לאורכה ולרוחבה למדנו את ההיסטוריה של עם ישראל מאז העליות ואהבתם לארץ ישראל , בשלב מסויים אפילו היתה בנו קינאה בציונים שעלו לארץ ישראל ואף על פי כל הקשיים הם נשארו ציונים והקימו מדינה לתפארת , למדתי אז בישיבה טכנולוגית שאף היותה ישיבה לימדו אותנו את ערכי ארץ ישראל והמון מוטיבציה לארץ ולאזרחייה . לקראת גיוסי הצבאי ביקש ממני אבא להתגייס לקרבי למרות מחאותייה של אמא , גם אמא ציונית אבל חששה מכל רע שיקרה לי ,מנקר בליבה תמיד. אבל אני עם כל מטען הציונות שנצבר בתוכי החלטתי ללכת לקרבי, התנדבתי לקורס הטיס וכך התחלתי את שירותי הצבאי בקורס טיס היוקרתי, לאחר קורס הטיס פניתי ליחידה קרבית ועשיתי שירות מעניין עם המון רצון לתת וסיכון חיי. השתחררתי מהצבא גאה ומאושר וחשבתי שכל הארץ פתוחה לפניי , כולם יקבלו אותי בעל עבר צבאי עשיר ויפה ויפרשו לפני שטיח אדום, אולם עד מהרה התברר לי כי טעיתי , לא רואים אותנו ממטר, אנחנו שסיכנו את חיינו בצבא סיכון רב והיינו קרובים למוות בלי ספור פעמים רק בשביל בטחון העם והמדינה נוכחנו לדעת כי אמרו לנו תודה בליווי בעיטה בתחת, הלכתי לעבוד בתור פועל פשוט שהמשכורת לא היתה מספיקה אפילו לחשבון חשמל ומים. אולם הציונות שלי עדין היתה איתנה ולא התערערה , עד לשלב מסויים, שלב שבו נוכחתי לדעת כי כנראה עשיתי טעות שתרמתי כל כך הרבה למדינה או שאולי בכלל התגייסתי לצבא , נוכחתי לדעת כי עוד עובד שהיה איתי לא עשה צבא [עולה חדש] והוא קיבל המון מהמדינה כולל הנחות על רכב חדש ושכר דירה וכו´ גם בעבודה הוא קיבל קידום מהיר היות והוא לא ההצטרך ללכת לצבא למילואים ויש אדם קבוע , פה התחילה השבירה שלי , כאן התחלתי להסס בקשר ליחסיי עם הציונות ומה זה בעצם הציונות?. לא ציפיתי לקבל בבקו"ם ביום השיחרור רכב חדיש ודירה מרוהטת 4 חדרים בסביון , אבל ציפיתי לטיפ טיפה עזרה מהמדינה ויחס יותר מהוגן מאלו שלא עשו צבא בכלל , שלא תרמו ולא יתרמו גם בעתיד . הזדהתי עם אושר בעיניין ללכת לקרבי ולתת למדינה אבל מצד שני שאני מביט לאחור אני מהרהר בני לבין עצמי "למה? מה יצא לי מכך שאלך לקרבי? יסתכלו עלי אחרת? יתנו לי את מה שמגיע לי?" מצטער אבל לא כך הוא הדבר , המדינה שלנו לא נותנת פרספקטיבה נכונה לאזרחייה שנתנו לה וההיפך הוא הנכון הלא נותנים מקבלים יותר מהנותנים והרי כך גם נוהגת המדינה אז למה לא ננהג כמותה?. מה יחסי היום לציונות?? לא יודע , אני מבולבל נורא יש בי את הרצון לרדת מהארץ וללכת ולהשתכן במדינה זרה והדבר היה קרוב מאוד לביצוע בשנה האחרונה אולם בגלל לחץ משפחתי הקרובה והרחוקה נמנעתי מכך לעת עתה. האמת שנורא חשובה לי דעתכם בנידון ואיך אתם רואים את הציונות ממבט עינכם , אני רוצה להוסיף כי הציונות אינה נחלתם של הימין והמתנחלים אלה נחלת רבים במדינה וכל אחד רואה את הציונות ממבט אחר , העיקר שבסוף כולם אוהבים את אותה הארץ. דרך אגב אם הייתי צריך להתגייס היום , בכל זאת הייתי פונה שוב לקרבי.
טוב , אז אפי חולה ואני מאחל כאן המשך מיחושים צורמים
