"המאהב" / א.ב. יהושע
אהבתי את הספר מאד. התחברתי בקלות לסגנון הכתיבה, לדמויות, לאווירה, למציאות, לעולם שהספר מגלה בפני הקורא. השיעור שהכי זכור לי בקורס של הסיפורת העברית החדשה היה כשהמרצה טען שזה אחד הספרים הכי גרועים של א. ב. יהושע. הוא טען כי הספר ניסה ליצור תודעה עמוקה של הדמויות <זרם התודעה> אבל נכשל בזה כשלון חרוץ. אני הייתי כל כך בשוק. איך אפשר לא לאהוב את הספר הזה? איך אפשר להגיד שהספר כשלון? אההההההה! זה עדיין מחרפן אותי לגמרי.