tooth fairy
New member
הם
היא הלכה בשביל החשוך, מכל צדדיה היה שקט, היא נגעה באבן קטנה שהייתה מונחת ליד רגלה. הבזק של צרחה איומה החריש את אוזניה. היא המשיכה ללכת, ללכת לעבר האור. היא התחילה לחשוב על מטאפורות של "האור בקצה המנהרה". היא רצתה לגחח לעצמה אך לא יכלה, יותר מידי זמן עבר מאז שעשתה זאת בפעם האחרונה. לאט לאט הם הקיפו אותה. הם יצאו מבין הצללים. הם עמדו במעגל סביבה בסדר מופתי, ושתקו. היא לא ידעה לאן ללכת, הבזקי צרחות ובכיות הגיעו אליה. צד אחד היא הייתה מבועתת, מצד שני היא השלימה עם הדבר. כל חייה היא ניסתה לברוח מהם ותמיד תמיד עמוק בלב ידעה שיום אחד הם יתפסו אותה. ועכשיו? עכשיו כשהיא כל כך קרובה היא לא יכולה לסגת עכשיו. היא חייבת לדעת, חייבת לשאול אותם למה?! היא הסתכלה עליהם בעיניים שואלות. היא לא יכלה לדמיין אותם כשאחד אחד בפני עצמו, הם תמיד היו "הם". היא לקחה צעד אחד לעברם וזעקה נישמעה. עם השחר היא פתחה את עייניה, היא הייתה מכוסה בטל רטוב ולח. היא הסתכלה ימינה ושמאלה. לא היה הם זכר בשום מקום, היא קמה והלכה לדרכה בעוד השאלה שלה עדיין מהבהבת בראשה.
היא הלכה בשביל החשוך, מכל צדדיה היה שקט, היא נגעה באבן קטנה שהייתה מונחת ליד רגלה. הבזק של צרחה איומה החריש את אוזניה. היא המשיכה ללכת, ללכת לעבר האור. היא התחילה לחשוב על מטאפורות של "האור בקצה המנהרה". היא רצתה לגחח לעצמה אך לא יכלה, יותר מידי זמן עבר מאז שעשתה זאת בפעם האחרונה. לאט לאט הם הקיפו אותה. הם יצאו מבין הצללים. הם עמדו במעגל סביבה בסדר מופתי, ושתקו. היא לא ידעה לאן ללכת, הבזקי צרחות ובכיות הגיעו אליה. צד אחד היא הייתה מבועתת, מצד שני היא השלימה עם הדבר. כל חייה היא ניסתה לברוח מהם ותמיד תמיד עמוק בלב ידעה שיום אחד הם יתפסו אותה. ועכשיו? עכשיו כשהיא כל כך קרובה היא לא יכולה לסגת עכשיו. היא חייבת לדעת, חייבת לשאול אותם למה?! היא הסתכלה עליהם בעיניים שואלות. היא לא יכלה לדמיין אותם כשאחד אחד בפני עצמו, הם תמיד היו "הם". היא לקחה צעד אחד לעברם וזעקה נישמעה. עם השחר היא פתחה את עייניה, היא הייתה מכוסה בטל רטוב ולח. היא הסתכלה ימינה ושמאלה. לא היה הם זכר בשום מקום, היא קמה והלכה לדרכה בעוד השאלה שלה עדיין מהבהבת בראשה.
