יצא לי לחשוב על זה
הרבה (במקרה בין שתיים לשלוש בלילה), וזה מה שאני חושבת: את לא צריכה לשכנע אותו שלא אכפת לו. יט"י שלך קיבל במתנה הרבה שכל, ומידה לא גדולה של בטחון עצמי. יש לו בכיתה כמה בעלי תפקידים - הכדורגלן הכי טוב, אליל הבנות, המופרע, המצחיקן של הכיתה, והילד הכי חכם. הוא לקח את תפקיד הילד הכי חכם, וטוב לו עם זה. הוא מקבל את תשומת הלב שלו באופן חיובי, וזה לא משנה אם הוא משקיע הרבה או שזה בא לו בקלות, אבל זו הנישה שלו, והוא גאה בזה. למרות שהציון הוא אבסולוטי, מקום בכיתה הוא דבר יחסי. כדי להיות הכי טוב בכיתה את צריכה שהיו אחרים מתחתייך, ומה לעשות, ככל שהפער גדול יותר כך תחושת ההישג גדולה יותר. כמו שאמא של הכדורגלן הכי טוב לא היתה מעלה בדעתה לשכנע את בנה לתת ליט"י לנצח אותו במשחקים "כי הוא מסכן, או צריך תשומת לב, ומה אכפת לך", ככה גם את לא צריכה לשכנע אותו לוותר על המקום שלו. יכול להיות שמישהו עם יותר בטחון עצמי היה מתייחס לזה בביטול, אבל איכשהו אני נורא מבינה אותו ואת הצורך שלו לשמור על הייחוד שלו. בקשר לשאלה הראשונה, מה לעשות מול המורה - זה אני עוד לא יודעת. אולי הלילה תהיה לי הארה (כן, תרתי משמע).
