לא אמרתי מילה על דיכאון
דיברתי על הלם ואני לא רואה קשר ישיר בין הדברים. היית במצב של כמעט תאונה , האוטו שלך התגלגל עד לפי התהום והנה הוא נעצר. אתה בהלם , אין ספק , אבל אין שום סיבה שתיכנס לדיכאון. גם לגבי הלם אמרתי שמדיטציה היא לא בהכרח הפיתרון האופטימלי , יש אולי מניפולציות אנרגטיות מהסוג שהזכרתי מקודם שיועילו למצב הלם יותר מאשר מדיטציה. אם כבר מדברים על דיכאון , אז ככה. בגדול יש שני סוגים. יש את הסוג החיצוני שלגביו מדיטציה עוזרת מאוד . פיטורין , גירושין מוות במשפחה כל אלו גורמים לדיכאון חיצוני ומדיטציה תפתור אותם די בקלות. דיכאון פנימי , זה שמכונה ברפואה "דיכאון קליני" הוא משהו אחר לגמרי. זוהי תופעה שנובעת מאיזה תיפקוד לקוי של המוח וכאן הבעיה כי המדיטציה אינה כלי כירורגי. היא יכולה להפתיע , אבל אי אפשר לסמוך על זה. אנשים עם דיכאון קליני שעברו ויפאסנה יצאו ממנה רע מאוד. ההגדרה כאן לטוב ורע היא קצת חמקמקה , כי לכאורה המדיטציה אמורה להחזיר את המתרגל למצבו הגולמי ואם מצבו הגולמי רע , סביר להניח שאחרי מדיטציה הוא עשוי להיות מדוכא יותר. את זה אני חוקר. מה שאני יודע עד עכשיו זה שמדיטציות תראפיסטיות (קונדוליני וכן הלאה) ומדיטציות נוכחות כמו ויפאסנה גורמות לאדם שסובל מדיכאון קליני להרגיש רע. זה גם הגיוני , כי אדם כזה משתדל להדחיק את הדיכאון שלו והמדיטציה הורסת את ההדחקה. מה נשאר לנו? טכניקות זימון כמובן. בלי מימד , סחרור , שיר הלב וכדומה. מדיטציות כאלו יביאו אדם שסובל מדיכאון קליני להרגשה יותר טובה. האם זה הפיתרון לדיכאון קליני? לא נראה לי כי אז נוצר מצב שהאדם מכור לטכניקה וזה אף פעם לא מצב בריא. חוץ מזה , קשה לי להאמין שמישהו יכול להקפיד לבצע כאלו טכניקות קשות כל הזמן במיוחד כשהוא בדיכאון. אבל, למרות כל הפיזיולוגיה הזאת , אנחנו לא סתם טכנאי אנרגיות. ההנחה שלנו שטכניקת מדיטציה היא לא תהליך פיזיקאלי אלא גורמת לאינטראקציה בין האדם למוחלט. לכן השאלה האמיתית שצריכה להשאל כאן היא האם מדיטציה זימונית יכולה להביא לטרנספומציה ברמה הקלינית וכאן באמת שאין לי תשובה. תביא לי תקציב למחקר ותוך שנה אני אתן לך פיתרון. דרול
דיברתי על הלם ואני לא רואה קשר ישיר בין הדברים. היית במצב של כמעט תאונה , האוטו שלך התגלגל עד לפי התהום והנה הוא נעצר. אתה בהלם , אין ספק , אבל אין שום סיבה שתיכנס לדיכאון. גם לגבי הלם אמרתי שמדיטציה היא לא בהכרח הפיתרון האופטימלי , יש אולי מניפולציות אנרגטיות מהסוג שהזכרתי מקודם שיועילו למצב הלם יותר מאשר מדיטציה. אם כבר מדברים על דיכאון , אז ככה. בגדול יש שני סוגים. יש את הסוג החיצוני שלגביו מדיטציה עוזרת מאוד . פיטורין , גירושין מוות במשפחה כל אלו גורמים לדיכאון חיצוני ומדיטציה תפתור אותם די בקלות. דיכאון פנימי , זה שמכונה ברפואה "דיכאון קליני" הוא משהו אחר לגמרי. זוהי תופעה שנובעת מאיזה תיפקוד לקוי של המוח וכאן הבעיה כי המדיטציה אינה כלי כירורגי. היא יכולה להפתיע , אבל אי אפשר לסמוך על זה. אנשים עם דיכאון קליני שעברו ויפאסנה יצאו ממנה רע מאוד. ההגדרה כאן לטוב ורע היא קצת חמקמקה , כי לכאורה המדיטציה אמורה להחזיר את המתרגל למצבו הגולמי ואם מצבו הגולמי רע , סביר להניח שאחרי מדיטציה הוא עשוי להיות מדוכא יותר. את זה אני חוקר. מה שאני יודע עד עכשיו זה שמדיטציות תראפיסטיות (קונדוליני וכן הלאה) ומדיטציות נוכחות כמו ויפאסנה גורמות לאדם שסובל מדיכאון קליני להרגיש רע. זה גם הגיוני , כי אדם כזה משתדל להדחיק את הדיכאון שלו והמדיטציה הורסת את ההדחקה. מה נשאר לנו? טכניקות זימון כמובן. בלי מימד , סחרור , שיר הלב וכדומה. מדיטציות כאלו יביאו אדם שסובל מדיכאון קליני להרגשה יותר טובה. האם זה הפיתרון לדיכאון קליני? לא נראה לי כי אז נוצר מצב שהאדם מכור לטכניקה וזה אף פעם לא מצב בריא. חוץ מזה , קשה לי להאמין שמישהו יכול להקפיד לבצע כאלו טכניקות קשות כל הזמן במיוחד כשהוא בדיכאון. אבל, למרות כל הפיזיולוגיה הזאת , אנחנו לא סתם טכנאי אנרגיות. ההנחה שלנו שטכניקת מדיטציה היא לא תהליך פיזיקאלי אלא גורמת לאינטראקציה בין האדם למוחלט. לכן השאלה האמיתית שצריכה להשאל כאן היא האם מדיטציה זימונית יכולה להביא לטרנספומציה ברמה הקלינית וכאן באמת שאין לי תשובה. תביא לי תקציב למחקר ותוך שנה אני אתן לך פיתרון. דרול
