הלם תרבותי

[עופר ברנשטיין]

יש התייחסויות לכך בכמה ספרי 'רילוקיישן'

הראשון שעולה לי לראש הוא -'דברים שרואים משם לא רואים מכאן - מסע הרילוקיישן' (http://www.relocation-book.co.il/brief1.html).
הוא מוכוון עוברים לצרכי תעסוקה, אבל יש בו לא מעט דברים, בעיקר בתחום התרבותי, שעשויים להיות רלוונטיים לסטודנטים גם כן.

עוד המלצה טובה (ומשעשעת) היא לקרוא את מחקר הדוקטורט והמאמרים האקדמיים של פרופ' תמר כתריאל (בעיקר אלו שפרסמה על השוואת תרבות השיח האמריקאית והישראלית יחד עם המנחה שלה).

עוד מקור לבדיחות וצחוקים, אבל גם להבנה אילו מילים משמשות למה ב'ניבים אמריקאים אזוריים' - http://tinyurl.com/m3sxl6g

 

[הצפרדעונית]

פשוט תחשוב שכל השאלות הללו

הן עניין של נימוס. small talk זה משהו נלמד, ואם לא תחשוב שזו צביעות אלא חלק מהמנטליות יהיה לך יותר קל.

חייבת להגיד שאחרי כל כך הרבה שנים כאן, אני תופסת את עצמי מתחילה שיחות כאלה לעיתים....אולי כי עברתי למיד-ווסט...

 

[supercalifragi]

למען האמת

אני התחברתי לתרבות האמריקאית, שלא לדבר על זה שאפילו לא ניסיתי ליצור איזשהו קשר עם ישראלים. כמה אמריקאים שהיכרתי כאן הפכו להיות חברים טובים שלי.
אני ממליץ לעשות אדפטציה לציפיות שלך, וככל הנראה גם קצת להתנהלות שלך עם אמריקאים. להתחבר לישראלים זה הכי קל שיש כמו שהוזכר, אבל אם אתה רוצה חוויה קצת אחרת דרוש שינוי. " די קשה לי להתמודד עם תרבות שהיא שונה מהותית מישראל" למה באת אם כך?

 

[Philip Jr]

הגזמת..

"למה באת"? גם לי אין חיבה מיוחדת לתרבות האמריקאית, יש בה דברים איומים ונוראיים בעיניי. עם זאת, עדיין מדובר במדינה עם חלק מהמוסדות האקדמיים הטובים ביותר בעולם, חוקרים מהמעלה הראשונה ומעבדות שכבוד גדול להיות חלק מהם.. אז יחד עם הקושי להתמודד עושים זאת לאור היתרונות שבלימודים כאן..

 

[עידוdee]

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

מטרת השרשור הייתה לנסות ולדון בסוגיה שמשותפת להרבה ישראלים שבאים ללמוד בארה"ב. לא פתחתי את השרשור כדי לקטר ולהתבכיין על כמה שרע לי פה (לא רע לי).
ברור שבסופו של דבר אני אתאקלם ואתחבר עם אמריקאים ללא בעיה, השאלה היא איך מגיעים למקום הזה, ולא איך קונים כרטיס טיסה חזור לכיוון אחד.
ולשאלתך למה באתי לכאן - יש המון סיבות. וגם אם הייתי יודע לאן אני נכנס, לא הייתי מוותר על החוויה הזו. הלם תרבות זה טבעי, ורוב הסטודנטים הזרים חווים את זה. זה לא אומר שצריך לשאול אותם למה הם באו ללמוד בארה"ב.

 

[aynatk]

זה מאוד ברור

מה שאתה עובר, כולם חווים את זה בהתחלה במידה כזאת או אחרת.
לשאלתך איך מתמודדים עם זה- רק זמן. על תחשוב שמה שאתה חווה עכשיו הוא באמת נכון או שככה תרגיש תמיד, זר ומנוכר לתרבות אמריקאית. ממש לא, תוך חודשים שוק תרבותי הראשון כבר עובר. וכמו שגידי כתב -אל תמהר עם מסכנות, חבל שתחליט כבר עכשיו שאנשים חופרים לך, די מהר תבין שהם מנסים להיות נחמדים במיוחד לזרים, מנסים לפתח שיחה, להתעניין. רוב האמריקאי דווקא הרבה יותר סגור ומאופק מישראלי ממוצע.

כול שיחות על מזג, אוויר, אוכל וכל מיני דברים דווקא בגלל שאנשים לא פתוחים ונושאים האלו הם הכי קלים לשיחה.
דרך אגב, ניסית להכיר סטודנטים זרים אחרים? הם כולם חווים את החוויות האלו, כך שלא תרגיש איתם זר.

 

[calimero and friends]

חשבתי על עוד דברים, אנקדוטליים בעיקר

החברים היחידים שאני בקשר רצוף איתם מהתואר בניו-יורק הם אמריקאים.

למרות שהתרבות היתה לחלוטין לא זרה לי לפני, אחת ההוכחות החותכות לפערים התרבותיים היא מי שנהייתה החברה הקרובה ביותר שלי, בחורה מקומית ומבריקה שגילינו בדיעבד שבהתחלה שתינו די פחדנו זו מזו, אני ממנה כי היא היתה מאוד חברותית ופתוחה ובטוחה בעצמה, והיא ממני כי לא קיימתי סמול טוק בכלל ודיברתי כמעט ורק על נושאי לימודים/אמנות.

אני חושבת שיש כל מיני דרכים להסתדר, הרבה אנשים מצליחים לסגל את התכונות החברתיות המקומיות, חלק מסתדרים איכשהו גם בלי זה. אני עדיין לא מצטיינת בסמול טוק וכנראה זה כבר לא יקרה, אבל אפילו פה מצאתי אנשים ששמחים לבלות, לעבוד ואפילו לחיות איתי למרות המגבלה הזו.

 

[Philip Jr]

אתה יודע למה אני הכי מתגעגע?

לחיבוקים וקצת חום אנושי ים-תיכוני.. (כמעט) כל פגישה ופרידה מחברים כאן מלווה באי נוחות כזו והכל מאד פורמלי ורציני.. פרט למקרים בודדים בהם היה ברור שזה מקובל לא יצא לי להיפרד מחברים עם חיבוק/נשיקה/מגע כלשהו/כניסה לשטח הסטרילי של אותו אדם

מכיוון שאני אוהב לצרוך (GADGETS, אלקטרוניקה, ספרים, צעצועים) ואוהב לאכול (בשר, בשר, מאכלי ים, בשר) אלו דברים שפחות מפריעים לי בארה"ב. אבל הפורמליות שבכל מפגש עם חברים, זה באמת מטריף אותי. וחכה שתשמע פה מהורים כמה זמן מראש צריך לארגן PLAYDATE לילדים או על המורכבויות של הגעה למסיבה של ילד..

 

[Gidi Shemer]

wow, על זה נאמר- יבשת גדולה

זה מזכיר לי שחבר שלי שחזר מפוסט בקנדה סיפר לי איך אסרו על הגננות לחבק את הילדים מחשש של חציית גבולות. בסיור המקדים שלפני הפוסט זו היתה תמיד השאלה הראשונה ששאלתי את הגננות והגננים, האם מותר להם לחבק את הילד. לשמחתי הרבה הם הסבירו לי שאין גבול לכמויות החיבוקים שהם מעניקים.

מדוע אני מציין את זה?

כי חיבוק/נשיקה/מגע כלשהו זה ברירת מחדל פה במפגשים. אני חושב שדווקא מי שלא נוח לו עם מגע גופני מרגיש מאד לא בנוח באזור שלי.

לגבי playdates, גם פה מדובר במיתוס שמזמן צריך לשבור אותו. זה נכון שבהתחלה, לפני שההורים מכירים יש רצון לתאם ואפילו לוודא שמדובר במשפחה שמתאימה לקריטרונים שלך (למשל לוודא שאתה לא שולח את הילדה שלך לבית שאנשים מסתובבים בו עירומים), אבל מעבר לזה? זה קצת יותר מסודר מאשר דפיקה בדלת ו "האם אני יכול להישאר ל sleepover?", אבל לא הרבה יותר מזה. כמובן שאחרי שיש כבר מערכת יחסים, זה גם מגיע לשלב הדפיקה בדלת.

בקיצור, קצת יותר מאורגן ומתוכנן? כן, בהתחלה אבל ממש לא ברמת המיתוס, וממש לא בשלבים מאוחרים יותר.
זה מזכיר לי את הסיפורים על "באמריקה אף אחד לא יסובב את הראש לכיוונך אם מישהו דרס אותך"

וכמובן, איך אפשר בלי:

http://www.youtube.com/watch?v=GF3MPZf88zE

 

[Philip Jr]

באמת יבשת גדולה..

אני רואה שכמו שאשתי מקשרת כל דבר לפרק של חברים, אתה עושה זאת עם זהו זה / הגששים / החמישייה

יאללה מעכשיו אני מחבק את כולם ושיקפצו לי, נתחיל עם הפקידה במשרד לביטוח בריאות, אעדכן איך הלך!

 

[dixieflatline]

רלבנטיות לאורך זמן

זה אחד הסממנים של סאטירה טובה. והחמישיה, שלא יהיה שום ספק, זו סאטירה מעולה.

http://www.youtube.com/watch?v=dFBukE2T7eg

 

[עופר ברנשטיין]

בטח באונטריו או BC...

כל מה שבאמצע הוא מאוד TOUCHY FEELY שכזה ברגע ששוברים את הקרח הראשוני - לפחות ביחסים בין אישיים. באמת שאין לי מושג מה גננות בגן חושבות. אני יודע שיש לנו בי"ס יסודי ליד הבית וראיתי יותר מפעם את המורות בקרבה פיזית עם תלמידות (בעיקר - אני מניח שעם תלמידים זה קצת יותר רגיש). ואגב, זה לא שבגנים ישראלים יש בהכרח כל כך הרבה מגע פיזי של הצוות החינוכי עם הילדים. סתם חומר למחשבה...

 

[Gidi Shemer]

טורונטו

 

[GeJuFan]

כמו שאמר גידי הבדל מקומי

אולי זו הסביבה שאני בה או רק האנשים שאני נתקלתי בהם אבל קיבלתי יותר חיבוקים מאמריקאים ממה שקיבלתי מישראלים.