הלם תרבותי

[עידוdee]

הלם תרבותי

היה לכם?
אני כבר כמעט שבועיים פה (קליפורניה, איזור סן פרנסיסקו) וקצת קשה לי לעכל את התרבות האמריקאית.
אם זה נחמדות והתעניינות יתר בחייך, ברמות שזה הופך להיות מוקצן, או שזה תרבות הצריכה המטורפת והפרסום האגרסיבי בכל פינה, או שזה ההתעסקות האובססיבית באוכל ואכילה ככלל. די קשה לי להתמודד עם תרבות שהיא שונה מהותית מישראל, אבל במידה מסוימת גם דומה לישראל בהמון דברים.

 

[ateo]

סרטון נחמד בנושא

http://www.youtube.com/watch?v=tPfB6GIjM9Q

 

[עידוdee]

מכיר את זה

זה משעשע ודי נכון.

 

[calimero and friends]

הטריק שלי

שהיה קל יותר בניו-יורק, אבל עבד במקומות אחרים בארה"ב וגם במקומות אחרים בעולם:

לבנות לעצמך מפה של האיזור שמתאימה לצרכים מנטליים שונים. אני לא יודעת בדיוק איפה אתה אבל באיזור סן פרנסיסקו לא קשה למצוא איזורים קצת פחות אגרסיביים באמריקניות שלהם (במיוחד בעיר, אבל גם להמלט לאיזו גבעה יכול לעבוד), למצוא ספריה (ציבורית) שבה אפשר לשבת בלי שינסו למכור/לדבר), למצוא בית קפה מנוכר דיו, למצוא חנות ירקות או סופרמרקט מקומי שיש בו פחות מבחר.

חוצמזה, לארגן את מקום המגורים שיעזור עם העניין, אני תמיד מעדיפה לגור בלי טלוויזיה, כי אני מרגישה שמוכרים לי מספיק מחוץ לבית. אני מניחה שבכל מקום שאני גרה אני מתארגנת באופן דומה מבחינת דירה/חדר, כי זה המפלט מהזרות אחרי הכל.

ולבסוף- ללמוד לסנן את הכל, אנשים זרים לא באמת מתעניינים בחייך, הם סתם מנומסים, לשנן תשובות ריקות מתוכן ולהמשיך הלאה. לגבי הנחמדות זה תלוי באופי, אני נוטה לא להסתדר עם אנשים שהם נחמדי-יתר-ם, ועם זרים אני לא מגיעה לשיחות עומק ברמה שזה יפריע לי.

 

[GeJuFan]

"התעניינות יתר בחייך"

תראה אני מסכימה שהאמריקאים מאד נחמדים ומתעניינים בכללי, אבל זה ממש לא ברמה שזה בישראל. להפך הייתי אומרת שבארץ זה "התעניינות יתר" ברמה של כל העולם ואשתו ואחותה של האשה וגם השכנה בדרך נכנסים לך לקרביים של החיים בעוד בארה"ב זה ההפך.
מצד שני אני גרה בחוף המזרחי אז אולי זה שונה כאן מאשר בחוף המערבי.

לא יודעת לגבי התעסקות אובססיבית באוכל מצד שאר בני האדם, מצד שני אני לא דוגמא סטטיסטית טובה כי לומדת אפייה ככה שאני מוקפת באנשים שכל חייהם זה אוכל, והרמת התעסקות שלהם היא מעל לממוצע.

וכמו שנאמר: you adapt או שלא. וכמו שנאמר 2: חשוב גם למחפש מקומות שעובדים לאופי שלך ולמה שנוח לך. ארה"ב היא ענקית, ואם אני לא טועה ס"פ היא עיר עם כמה מיליוני אנשים ככה שלא צריך להיות כל כך קשה למצוא את המוקדים הללו.

 

[John the Savage]

התחלת מוקדם עם ההלם התרבותי

בדרך כלל זה מתחיל אחרי איזה חודש חודשיים, אחרי שנגמרת ההתרגשות הראשונית של המעבר ...

לא בטוח שאני מסכים לכל הפרטים ברשימה. אולי זה בגלל שאני הגעתי לחוץ המזרחי ויש כאן מנטליות שונה, אבל הדבר האחרון שהייתי אומר שמאפיין את האמריקאים פה זה התעניינות יתר בחיי. אם כבר, הם נוטים להיות די מסוגרים ומרוחקים כאן ולוקח להם זמן להיפתח לזרים. הייתי יכול להביא רשימה של הדברים שחירפנו אותי כשאני רק הגעתי, אבל באופן כללי ניראה לי שהסעיפים ברשימה שלי היו די שונים משלך (למעט אולי העניין של תרבות הצריכה והפרסומות).

 

[עידוdee]

נראה לי

שאם תפרט מה הפריע לך, זה יוכל לעזור לדיון (ואולי גם אני אזדהה עם חלק מהדברים).

 

[John the Savage]

קודם כל, אני צריך להיזכר בתחושות שלי

בשנה הראשונה של המעבר, ועברו כבר כמה שנים מאז.

מה שאני יכול לומר, זה שבהחלט לא קיבלתי הרגשה שאנשים יותר מידי מתעניינים בי או בחיים שלי. ואני מדבר על זה ברמה שכשאנשים שואלים אותך "האו יו דוינ'", התשובה הנהוגה היא בכלל לא לענות לשאלה, אלא להשיב ב"האו יו דואינ'" בחזרה. כן לקח לי הרבה זמן הסגלות להכיר את הקודים החברתיים הבסיסיים, כולל דברים קטנים כמו הדברים שאנשים אומרים כשנפגשים או נפרדים. היתה תקופה שהיה לי נורא קשה עם הקטע של ה"אקסיוז מי" שזה בהרבה מקרים דרך מנומסת להגיד "אפשר בבקשה, אם לא איכפת לך, לעוף קלות הצידה כי אתה מסתיר לי את החיים", לקח לי זמן להבין שכשאומרים לי "טייק איט איזי" זה לא בגלל שאני ניראה להם לחוץ אלא סתם סוג של מילת פרידה וכו'. וסמול טוק אמריקאי זו אמנות בפני עצמה ועד היום אני לא בטוח שאני שולט בה מספיק לעומק.

היה לי קשה גם עם התחושה הכללית של המנטליות של "כל אחד לעצמו", והחוסר באיזשהו סוג של סולידריות חברתית.

ויש עוד דברים, אבל אני צריך להיזכר.

 

[ABD2b]

לי היה הכי קשה עם פידבק. הייתי ממש במשבר מזה

במשך סמססטר שלם חשבתי שאני עושה עבודה מצוינת. כולם מנו איזה יופי של דברים עשיתי בעבודה שלי, ורק יש דבר פעוט שאולי כדאי שאשים לב בפעם הבאה וזה יהיה מושלם ממש, אבל ברור שעם היכולת שלי זה פיס-אוף-קייק. אז חשבתי שאני ממש עושה חיל, ויש אולי כמה מקומות לשיפור, אבל לכולם יש -- לא? רק אחרי סמסטר שלם למדתי שמה שאמרו לי בעצם, זה משוב בשיטת הסנדויבץ שכולל כמה מחמאות לריכוך המכה ואז, במילים רכות ביקורת קשה ונוקבת. ה"דבר הפעוט" שכדאי שאקח לתשומת ליבי זה בעצם עיקר מה שיש להם להגיד ושדיר באלאק אם לא אשתפר בזה ומיד. ההבנה שלי של הקודים החבררתיים הייתה ככ גרועה שרק בסמסטר השני, המנחה שלי היה צריך לעשות לי שיחה דוגרית (מעמד מאד לא נעים לאמריקאי). זה היה משבר גדול פתאום לקלוט שאני ממש לא מצליחה כמו שחשבתי אלא שכבר חצי שנה כל המחלקה שלי לא יודעת איך לאכול את זה שאני לא מגיבה לפידבק.
כמובן, זה היה נכון גם לגבי הפידבק שנתתי לסטודנטים שלי שהיה מאד ישראלי (ובמשוב כתבו לי שאני SNAPPING אותם).

דווקא על רקע זה, אני מרגישה ACCOMPLISHMENT מאד גדול בכך שהצלחתי לא רק להיות רגישה יותר לפידבק שאני מקבלת אלא גם להיות מאד יעילה ומכבדת את הסטודנטים שמקבלים פידבק ממני. בשנה האחרונה בתואר אפילו ביקשו ממני בחוג בדיסקרטיות שאהיה "חונכת" של סטודנט זר אחר שהיו לו בעיות דומות ושונות משלי אבל גם על רקע תרבותי. אז לא הייתי חכמה מספיק להבין את זה בעצמי, אבל בסוף זה עבד... ואני אפילו למדתי להעריך ואף להעדיף את הגישה הזו.

 

[GeJuFan]

אוו אני לקחתי עניינים לידיים

בתחילת כל קורס (אקדמאי בעיקר) אני ניגשת לפרופסור עם חיוך גדול ופנים (אני מקווה) הכי תמימות ומבוישות ואוי כל כך לא נעים שאני יכולה לעשות, מציגה את עצמי מי אני ומאיפה באתי ובעדינות מסבירה שהובן לי עם הזמן שקיים הבדל תרבותי אקדמאי בין ישראל לארה"ב רק שאני עדיין לא בשלב שבו אני לגמרי יודעת איך להבין אותו, ולכן מבקשת שאם אפשרי שילכו קצת לקראתי ושכשאני עושה משהו לא נכון לנסות ולומר לי בעדינות אבל כמה שיותר ישיר מה הוא אותו דבר.

נכון לא מאד אמריקאי לבקש את זה(אבל אני עדיין לא אמריקאית אז..) ולאמריקאי הממוצע זה אולי טיפה ישיר, ואני בטוחה שיש פרופסורים שזה אולי מרתיע אותם, אבל עד כה השיטה הוכיחה את עצמה- עם רוב הפרופסורים- אני חושבת שהעובדה שאני לא אמריקאית ולא גדלתי כאן מקלה עליהם לקבל את הבקשה הזו כבקשה לגיטימית לחלוטין.
מצד שני אני אישית גם מאד ביקורתית על עצמי ככה שגם כשנותנים לי מחמאה אני מחפשת את הביקורת השלילית. פאק שכזה סוג של פרפקציוניזם.

 

[GeJuFan]

שאני יכולה לעשות= שאני עושה את זה

 

[aynatk]

מסכימה

גם לי לקח זמן להבין שהם לא מעבירים פידבק בצורה ישרה וכול מה שנשמע כמו עידוד ופידבק טוב זה יכול להיות להפך-פידבק רע.

לדוגמא שכאשר הפרופסור שואל משהו בכיתה ומקבל תשובות, התגובות כמו "נקודה טובה" או רעיון מעניין" בעצם אומרים שזה לא בכיוון.

מכול הפערי תרבויות, נושא הפידבק ויכולת להבין למה באמת אמריקאים מתכוונים כאשר אומרים משהו, זה היה הכי משמעותי ולא קל עניי.

 

[Philip Jr]

ואז צצה עוד בעיה

שאם אמרתי "נקודה טובה" או "רעיון מעניין" לסטודנט שלי, הוא בטח נעלב למרות שאני באמת התכוונתי לכך.

אני נע ונד בין המחשבה על כך שיחסים אישיים היו טובים יותר אם כולם היו פשוט אומרים את מה שהם מתכוונים אליו באמת לבין המחשבה שאם היינו ישירים וכנים כל כך זה היה הורס לחלוטין את היחסים ביננו.

 

[aynatk]

נכון

צריך גם להיות ישיר וגם להתחש ברגשות של אחרים ולמצוא המאזן הזה לא פשוט בכלל. התרבות בארץ מאוד אגרסיבית ותוקפנית, ויושר הוא על חשבון של פגיעה באנשים. מצד שני בארהב, זה לפעמים כבר מגיע לרמות של בולשיט. ובתור מי שבאה מהצד זאת דרך טובה למצוא אזון טוב יותר בין נימוס לבין להיות ישיר.

אני אכן, שמה את הנימוס והתחשבות מעל להיות ישיר מדי, כי גם ברגע שמעבירים פידבק בצורה ארסנית, המסר כבר לא מועבר כמו שצריך ופידבק לא נקלט.

כמו בכול דבר אזון הוא המפתח.

 

[tomersbar]

רגע

אז אם מישהו אומר לך- interesting idea! אז זה לא באמת רעיון שמעניים אותו, אלא סתם משהו נימוסי? אני יכול להבין את זה בהקשר של סמול טוק, אבל מה אם זה בהקשר של מחקר.
נראה לי, כמו תמיד, שזה יותר תלוי במה שהוא אומר אחר-כך, שהוא מרחיב על הנושא ואז לפי זה אתה יכול להבין. כלומר interesting idea שקול ל- "בסדר"

 

[Gidi Shemer]

תרגום מאמריקאית

interesting idea, כל עוד נאמר בטון שליו ולא מתלהב באופן יוצא מן הכלל שווה ל-

we should meet sometime for a cup of coffee.

או במילים אחרות, הרעיון שלך לא מעניין אותי ואני לא מתכוון להיפגש איתך לקפה.

רעיון שהוא OK, but... זה כבר רעיון לא רק שאינו מעניין, אלא גם לא מוצלח במיוחד.

 

[עופר ברנשטיין]

ובגלל זה,

אם אני אומר את המשפט הזה, אני מיד מסביר למה הרעיון הזה טוב, וכמה הוא עשוי להיות נכון, גם אם לא התכוונתי אליו.
מהר מאוד הסטודנטים מבינים שסגנון הדיבור שלי הוא כזה שבו המושג הזה אינו פאסיב אגרסיב אלא כנה.

אגב, זה מחדד שוב את ההבדל התרבותי התהומי בין ארה"ב שעדיין (גם אם בניגוד להכרזות הרישמיות) מאמינה ב'כור היתוך' לעומת קנדה שמחבקת הרבה יותר את השונות התרבותית ומנסה ליישב מתחים רב-תרבותיים על ידי דיבור חד משמעי אך מנומס.

 

[ABD2b]

אתה בקנדה. זה לא נחשב

ברצינות. אמנם לא הייתי בצד שלך של היבשת אבל מהתערות עם סטודנטים באונ' יורק ואונ' טורנטו אני רואה שהם הרבה יותר מסוגלים לספוג ביקורת ישירה (מנומקת ומנומסת כמובן) בהשוואה לסטדונטים שפגשתי עד כה בארה"ב (שהם היפר-רגישים, ובשנה הראשונה שלי קיטרתי עד כמה יש להם דימוי עצמי מנופח ללא פרופורציות ושברירי מרוב ליטופים).

בסופו של דבר זה הכל קודים. וסטדונטים כאן יודעים ש"זו נקודה מעניינת" ואז עוברים הלאה זה דרך מנומסת להגיד "את/ה לא בכיוון". וכשאתה רוצה באמת להגיד לסטודנט שהם העלו נקודה מעניינת יש הרבה דרכים לעשות את זה באופן משמעותי (שגם מקדם את הדיון). אפשר להגיד שזה רעיון מקורי, ולא חשבתי על זה כך, או שזה רעיון מצוין, אבל בעיקר, לדבר על למה זה רעיון מעניין, או מה מעניין בו.

ואפשר גם לא לתת פידבק ישיר בכלל, אלא כשהסטודנט לא בדיוק בכיוון להגיד כמו: "אני לוקחת מהתשובה שלך את הרעיון של X" גם כשהם לא ממש היו בכיוון הזה, אבל הצלחת להוציא גרגר של משהו בעל ערך מבליל שטויות ולכוון את הדיון לכיוון שרצית, תוך כדי שהסטודנט מרגיש שהוא לא לגמרי טמבל.

 

[Gidi Shemer]

זה מזכיר לי את נאום הפתיחה של אשתי

אשתי היא מטפלת שעובדת ומנחה משפחות של ילדים שעל הספקטרום האוטיסטי (בתכנית שנקראת RDI).

כשהיא נפגשת עם משפחה חדשה היא תמיד מתחילה עם נאום פתיחה על כך שהיא ישראלית וכשהיא אומרת "רעיון מצויין" היא מתכוונת שזה רעיון מצויין, ואם משהו שההורים עשו היה לא טוב, היא תגיד להם שזה "לא טוב". להורים לוקח מעט זמן להתרגל, אבל הם מסתדרים יפה מאד ומאד נוח להם עם הישירות.

בין הבוטות הישראלית הממוצעת ובין השפה המסובכת של האמריקאים ישנו באמצע גם דיבור ישיר ומנומס. צריך רק לעזור למקומי להכיר אותו.

 

[GeJuFan]

אהה! ידעתי שהגישה שלי

הגיעה דרך מישהו מהקומונה. עכשיו אני זוכרת את ההודעה שלה..