עכשיו סיימתי לראות
אשתדל לא לחפור יותר מדי, אבל בתכל'ס במשחק נקלטו כמה דברים. הדבר הראשון זה שפופ עשה המון התאמות מהמשחק הראשון והרבה התאמות תוך כדי המשחק, בניגוד לקר שבא עם תכנית משחק ושיחק אותה עד הסוף. החילופים היו מתוזמנים לפי הרוטציה. אני לא מאשים את קר, שבתור הקבוצה הטובה יותר, מגיע ומכריז "שהם יתאימו את עצמם אלינו, ולא להיפך". יש בזה משהו ווינרי. גם סטף, בשניה האחרונה ב+8 לספרס, מנסה לקלוע עוד שלשה. סוג של "אני לא מפסיד ומוריד את הראש".
 
טים דאנקן מתקרב ל-1400 משחקי קריירה, זה ה-3 בו הוא כשיר ולא עולה חמישיה. אמרתי לעצמי בלב - "איך שספייטס עולה, דאנקן עולה גם", כי די ברור שאין לו מאצ'אפ מול גולדן סטייט המהירה והאתלטית. אכן דאנקן נכנס בדקות של ספייטס, אבל גם אז פופ הבין שקשה לו עם החילופים, ובחצי השני כבר הלך עם דייויד ווסט בדקות שדיאו או אולדרידג' היו צריכים לנוח. לעיתים שיחק גם רק עם גבוה אחד, כדי להתאים לגולדן הנמוכה.
 
קוואי לנארד היה השחקן הכי אתלטי במגרש והשתמש בזה פשוט לדרוס את הווריירס. החילופים על כל שחקן, והליכה אגרסיבית לריבאונד התקפה, אלה בדיוק הדברים שפוגעים בווריירס, שבאופן קלאסי חלשים בריבאונד, כי הם משחקים סמול בול.
 
ההגנה על סטף היתה מעולה, אבל אני חייב לסייג - זה לא רק דני גרין. גם טוני פארקר (שאני כתבתי בעצמי שהוא הסיבה שלספרס קשה עם גולדן) היה מצויין. הוא עדיין לא יכול לשמור על קליי או בארנס, אבל עשה עבודה הרבה מעל המצופה מול סטף. מה שבאמת הרג את סטף אבל היה החילוף כל הזמן. גם בין חסימות בהגנה, שסטף בכלל לא עם הכדור. אם סטף קיבל פיק, הוא קיבל חילוף. השומרים קיבלו הוראה לצאת אליו בכל מחיר, אני לא חושב שראיתי אי פעם משחק של למרכוס עם כל כך הרבה דקות מחוץ לקשת השלוש, אבל זה פעל. ברור שהמיינדסט של פופ היה משהו בסגנון "ניקח לו את השלשות, ושיהרוג אותנו בשאר היכולות שלו". וזה פשוט לא הספיק. סטף יכל לחדור מתי שרצה, אבל הרוטציות של הספרס היו מצויינות.
 
ההגנה של לנארד על דריימונד גרין היתה מדהימה. הבנאדם פשוט שחקן.
 
בוריס דיאו שיחק מעולה והוא מאוד מתאים למאצ'אפ מול הווריירס. שימו לב שהוא פשוט שמן מדי בשביל בארנס, ולכן גולדן הוכרחה לשים את בארנס על אולדרידג' (יותר רך מדיאו), ואת גרין על דיאו. זה עבד מעולה לספרס, וגולדן נשארו בלי פתרון, שכן ספייטס שחקן התקפי בלבד, ומקאדו\ורז'או לא מתאימים לרמה הזו.
 
מצד שני, אני חושב שהסיבה העיקרית להפסד גולדן הוא לא חסרון הגבוהים, הוא החסרון של איגודלה. הוא חלק כל כך גדול בסיבה של למה הרכב הסמול בול המפורסם יכול להתמודד עם קבוצות חזקות. כשבארנס עסוק בלעשות בוקס אאוט לשחקנים פי 2 ממנו בגודל, לא היה לגולדן מי שיתחרה עם קוואי בלהשיג את כל הכדורי 50-50. לא להיה לגולדן מי שיעצור את קוואי בפוסט. לא היה לגולדן מי שיוכל להחליף מקוואי לאחד הגבוהים. זה קטל את היכולת של הווריירס לעצור את הספרס.
 
הסקור הנמוך מעיד שהיה משחק הגנתי, אבל זה לא כזה נכון. הספרס פשוט שלטו בקצב. הם לא נתנו ללוחמים מתפרצות והתקפות מעבר. הם הלכו חזק לריבאונד התקפה והשיגו עוד ועוד כדורים. הם ניצלו את השעון עד תום ולא נגררו לתחרות קליעות ולהתקפות של שבע שניות. בקיצור, ההגנה הכי טובה היתה ההתקפה, כי הם פשוט מנעו מגולדן להיכנס לשטף ההתקפי שמאפיין אותם.
