ליבי לתוך עצמו התקפל לרבע ואחר לשמינית את צורתו הוא ביטל לכדי חץ אחד תמים דמות חיצו של קופידון שירה בו בזדון ואתה יושב וגוזר בו צורות חצאי לבבות חצאי עיגולים למפית תחרה מחוררת חורים שדרכה אתה חודר לי לחיים.
על ליבך עטית שריון הצפנת אותו מאחור סורג ובריח מוזהב נשמעה פעימתו בגאון היום? נח לו בחדרו עייף מהקרב המסננת שלך העלתה ארוכה שלמה היא ואטומה להציץ מבעד כבר נבצר בנית מסביבה מבצר הכלוב נוצץ ויפה מאון כמותו בוהק הוא אף בלילה נותן אורו שיריונך מגן מכל חי ממקורבייך אך בפנים בירכתי חדרייך לעיתים בוכה בכי תמרורים מרעיד את דפנות החדרים קופידון דרך קשתו אך ברגע האמת חזר בו כנראה טוב ללבך לצפון יקר לך לא לאבד הצפון אל ליחידות סגולה יש עוד לב במגרה והוא תאב לדעת כממ לגעת ומי ינצח באותו קרב? נוצה או עב?
לועג אתה לי ומסמיק פזמוני מתקפל כנף הדף חרש חרש. כלום בשמחתי לא תשמח? וצחוקי לא תשכח? ותליט את פניך ממני כי ליבי שבע קרבות ומלא אהבות כדרור הוא חופשי, כך עודני. התלבטה נשמתי התקפלה אל עצמה ותחליט שטוב לי כפי שהנני.
