גילוי נאות, כמדריך בחב' להגנת הטבע
לשעבר, ובתור משקיען מאד רציני בתכנון ובארגון טיולים מראש, כולל קריאה מקיפה ועשיית מחקר יסודי אודות כל יעד שאני מתעתד לטייל בו- אני גם מדריך-הטיולים של עצמי וגם התייר. בנוסף, קצב הטיול שלי הוא גבוה יחסית ודורש כושר פיסי מעל לממוצע (מי טיפס פה את כל הדרך למעלה לפסגת פושימי-אינארי-טיישה בקיוטו ???...) טיול עצמאי מיועד ואפשרי לאנשים שיש להם זמן להתכונן, שאוהבים ללמוד ולהתארגן עצמאית לקראת הטיול ויכולים לחוות את הטיול בכוחות עצמם. ברור לי שלהרבה אנשים אין זמן, אין יכולת (ועוד מלא סיבות/תירוצים...) להתארגן לטיול עצמאי. החיסרון הגדול בטיולים מאורגנים הוא, לדעתי, שטיול מאורגן מונע מראש מאנשים ללמוד, להכיר ולדעת על יעד הטיול שלהם (כי המדריך כבר יספר להם...), כך שהתלות במדריך היא מוחלטת. לעיתים, אין מושג אם המדריך באמת יודע יותר ממה שדיקלם מן הספר, או שזה רק חלק קטן בהשכלה רחבה יותר שיש לו. אם הולכים לטיול מאורגן חייבים לא להתפשר על שלושה דברים: 1) למדריך יש בר ניסיון של לפחות 3 טיולים מאורגנים ביעד 2) למדריך יש השכלה אקדמית בתרבות/בארץ עליה הוא מדריך, או ניסיון חיים של מספר שנים באותה ארץ (ועדיף שניהם...) 3) יש קונספט ("אותו ראש") ברור בין כל אנשי הקבוצה עם המדריך לגבי הטיול, כלומר: "ראש צעיר", "במטותא ובניחותא", "טבע/אתגרי", או כמו טיולי "האדריכלות כתרבות ואמנות ביפן" של אריה קוץ. לדעתי - החיסרונות העיקריים בטיולים מאורגנים הוא באיטיותם, שיכולה להטריף דעתם של צעירים ובבנאליות שלהם (טיול רק במקומות הידועים כ-photo-opportunity, כולל נפילה בכל Tourist-trap אפשרי). ברור שאם יש מזל גדול (ובמיוחד כשמדובר במקום כה מיוחד כמו יפן), ונופלים לטיול מאורגן עם מדריך מעולה וקבוצה מוצלחת, אז זה יכול להיות חוייה מדהימה. אבל צריך לדעת שזה יכול שלא להיות כך...