הכנה לניתוח של בן 2.9
- פותח הנושא מאיו
- פורסם בתאריך
אני לא מתנגדת להכנה מוקדמת
רק שכל ילד מתאימה לו הכנה מסוג אחר. ילד בן שנתיים ותשעה חודשים, יכול להיות בהרבה "ואריאציות". לילד שלי, למשל, הייתי הופכת את החוויה למשהו מסקרן ומעניין, יותר מאשר סתם עינייני. במיוחד כאשר הכאב אחר כך הוא לא כל כך נורא. לא לכל ילד אפשר לספר שהוא מאוד יבכה כשיתעורר, או על כך שירדימו אותו, ואני לא בטוחה שילד קטן ירצה שירדימו אותו (שלי למשל יתנגד לרעיון). אפשר לספר על המסכה שהיא בריח תות, וזהו. הכל תלוי כמובן בגיל ובאופי הילד, וההורה יכול לדעת מה מתאים לילד הפרטי שלו.
רק שכל ילד מתאימה לו הכנה מסוג אחר. ילד בן שנתיים ותשעה חודשים, יכול להיות בהרבה "ואריאציות". לילד שלי, למשל, הייתי הופכת את החוויה למשהו מסקרן ומעניין, יותר מאשר סתם עינייני. במיוחד כאשר הכאב אחר כך הוא לא כל כך נורא. לא לכל ילד אפשר לספר שהוא מאוד יבכה כשיתעורר, או על כך שירדימו אותו, ואני לא בטוחה שילד קטן ירצה שירדימו אותו (שלי למשל יתנגד לרעיון). אפשר לספר על המסכה שהיא בריח תות, וזהו. הכל תלוי כמובן בגיל ובאופי הילד, וההורה יכול לדעת מה מתאים לילד הפרטי שלו.
אנחנו לא עברנו ניתוח אבל כן הרדמה
מלאה (היו צריכים להוציא לאורן שן שהיא נפלה עליה. כל זה קרה כשהיא היתה בת שלוש). וכן הסברנו. יומיים לפני ההרדמה הסברנו לה בדיוק מה הולך לקרות, ואיך יראה הרופא המרדים - הוא ישים לה מסיכה על הפנים בשביל שהיא תרדם, ומה יקרה שהיא תתעורר. בגלל שביקשו מאיתנו שהיא תאכל ארטיקים במשך כמה שעות אחרי הניתוח, אז יכולנו להבטיח לה את הכיף הזה. היא פתחה את העיניים אחרי ההרדמה, הורידה לעצמה את האינפוזיה, ביקשה לידיים שלנו וארטיק. בלי בכי והשתוללות (שמאפיינים התעוררות מהרדמה מלאה). אני חושבת שההתעוררות הזו, מעידה גם על כך שהיא היתה מוכנה, אבל, בעיקר על כך שהיא טיפוס כזה. כלומר, ילד שנוהג לבכות ולהשתטח על הריצפה ולהשתולל כתגובה למצבים בחיי היומיום, יש סכוי גדול שהתעוררות שלו מההרדמה גם כן תהיה מלווה בהשתוללויות. הם מתעוררים מבולבלים מאוד ודבר ראשון מנסים לקרוע את האינפוזיה מעל היד. אני תמיד בעד להסביר, אם אפשר. ולדעתי, להעביר ניתוח ילד (בגיל הזה) מבלי להכין אותו קצת מראש זה לא לענין. הסיטואציה עצמה לא מוכרת ומפחידה: אנשים עם מסיכות על הפנים ולבושים בירוק, המון מכשירים, קר בחדר ויש ריח של חומרים שונים. הוא ילד שמבין הכל, ולכן כן כדאי לספר ולהסביר (לא יותר מדי בפרוטרוט), בלי לחץ יום יומיים לפני. אני, באופן אישי, לא אוהבת סיטואציות שאני חסרת אונים ולא יודעת מה הולך לקרות (במיוחד בכל הקשור לגוף שלי) ואני משערת שילדי מרגישים אותו הדבר. במאמרי הפורום יש את אוסף ההודעות בכל הנוגע להכנה לניתוח של ילדים בגילאים שונים, וגם עדכונים אחרי הניתוח ומסקנות של ההורים. כדאי לך לקרוא. בהצלחה לאור בניתוח את בטוחה שעומדים להרדים אותו עם זריקה ולא עם מסיכה?
מלאה (היו צריכים להוציא לאורן שן שהיא נפלה עליה. כל זה קרה כשהיא היתה בת שלוש). וכן הסברנו. יומיים לפני ההרדמה הסברנו לה בדיוק מה הולך לקרות, ואיך יראה הרופא המרדים - הוא ישים לה מסיכה על הפנים בשביל שהיא תרדם, ומה יקרה שהיא תתעורר. בגלל שביקשו מאיתנו שהיא תאכל ארטיקים במשך כמה שעות אחרי הניתוח, אז יכולנו להבטיח לה את הכיף הזה. היא פתחה את העיניים אחרי ההרדמה, הורידה לעצמה את האינפוזיה, ביקשה לידיים שלנו וארטיק. בלי בכי והשתוללות (שמאפיינים התעוררות מהרדמה מלאה). אני חושבת שההתעוררות הזו, מעידה גם על כך שהיא היתה מוכנה, אבל, בעיקר על כך שהיא טיפוס כזה. כלומר, ילד שנוהג לבכות ולהשתטח על הריצפה ולהשתולל כתגובה למצבים בחיי היומיום, יש סכוי גדול שהתעוררות שלו מההרדמה גם כן תהיה מלווה בהשתוללויות. הם מתעוררים מבולבלים מאוד ודבר ראשון מנסים לקרוע את האינפוזיה מעל היד. אני תמיד בעד להסביר, אם אפשר. ולדעתי, להעביר ניתוח ילד (בגיל הזה) מבלי להכין אותו קצת מראש זה לא לענין. הסיטואציה עצמה לא מוכרת ומפחידה: אנשים עם מסיכות על הפנים ולבושים בירוק, המון מכשירים, קר בחדר ויש ריח של חומרים שונים. הוא ילד שמבין הכל, ולכן כן כדאי לספר ולהסביר (לא יותר מדי בפרוטרוט), בלי לחץ יום יומיים לפני. אני, באופן אישי, לא אוהבת סיטואציות שאני חסרת אונים ולא יודעת מה הולך לקרות (במיוחד בכל הקשור לגוף שלי) ואני משערת שילדי מרגישים אותו הדבר. במאמרי הפורום יש את אוסף ההודעות בכל הנוגע להכנה לניתוח של ילדים בגילאים שונים, וגם עדכונים אחרי הניתוח ומסקנות של ההורים. כדאי לך לקרוא. בהצלחה לאור בניתוח את בטוחה שעומדים להרדים אותו עם זריקה ולא עם מסיכה?
אני לא מומחית אבל לדעתי את טועה
ההתעוררות מההרדמה בכלל לא קשורה לאופי ולהכנה, אלא לתגובה הכימית של הגוף לחומר ההרדמה. אולי החומר שהיא קיבלה היה שונה ממה שמקבלים בניתוח "גדול". לגבי ההכנה, היום הבן שלי בן שנתיים וחצי, ואני חושבת שמאחר והוא כן מבין (יחסית ללפני 4 חודשים) הייתי מסבירה, אבל משתמשת ברצון שלו לראות דברים חדשים ומענינים. הבדל נוסף בין ניתוחים שונים הוא איזה כאב מרגישים אחריו. אותנו זה הלחיץ אפילו יותר מהניתוח עצמו. ואכן לא התבדינו, בניתוח שאנחנו עברנו יש כאבים מאוד חזקים לאחריו, ועם זה אכן היה קשה להתמודד, ולזה יותר קשה להכין.
ההתעוררות מההרדמה בכלל לא קשורה לאופי ולהכנה, אלא לתגובה הכימית של הגוף לחומר ההרדמה. אולי החומר שהיא קיבלה היה שונה ממה שמקבלים בניתוח "גדול". לגבי ההכנה, היום הבן שלי בן שנתיים וחצי, ואני חושבת שמאחר והוא כן מבין (יחסית ללפני 4 חודשים) הייתי מסבירה, אבל משתמשת ברצון שלו לראות דברים חדשים ומענינים. הבדל נוסף בין ניתוחים שונים הוא איזה כאב מרגישים אחריו. אותנו זה הלחיץ אפילו יותר מהניתוח עצמו. ואכן לא התבדינו, בניתוח שאנחנו עברנו יש כאבים מאוד חזקים לאחריו, ועם זה אכן היה קשה להתמודד, ולזה יותר קשה להכין.
אמרתי:
קשור להכנה ולאישיות. אני לא יודעת איזה חומר היא קיבלה, ואני לא בטוחה שיש סוגים לפי הניתוח, אני חושבת שיש מינונים שונים לפי זמן ועומק ההרדמה הנדרשים. ידענו למה לצפות עם התעוררות שלה, ולכן יידענו אותה (אין לי ספק שאם היה מדובר באיתמר אז הוא היה משתולל אחרי הרדמה). העובדה היא, שהיא עשתה את מה שקבענו ביחד וביקשה את מה שהובטח לה וכל זה מתוך הבילבול של ההרדמה.
קשור להכנה ולאישיות. אני לא יודעת איזה חומר היא קיבלה, ואני לא בטוחה שיש סוגים לפי הניתוח, אני חושבת שיש מינונים שונים לפי זמן ועומק ההרדמה הנדרשים. ידענו למה לצפות עם התעוררות שלה, ולכן יידענו אותה (אין לי ספק שאם היה מדובר באיתמר אז הוא היה משתולל אחרי הרדמה). העובדה היא, שהיא עשתה את מה שקבענו ביחד וביקשה את מה שהובטח לה וכל זה מתוך הבילבול של ההרדמה.
כשאמרו לי לפני הניתוח שאחרי
ההרדמה בוכים (את זה המרדים והמנתח אמרו), נזכרתי שכך אני מגיבה גם בגילי המופלג. עברתי מספר הרדמות בתקופת זמן מסוימת, וידעתי כבר שזה משהו שצריך לעבור אותו, שוטף את כל ההורמונים והחומרים הכימיים החוצה, ומשחרר בצורה ממש טובה. באחת מהפעמים אמא שלי היתה לידי בזמן ההתעוררות, וממש בכתה יחד איתי מרוב שהיה לה קשה לראות אותי.
ההרדמה בוכים (את זה המרדים והמנתח אמרו), נזכרתי שכך אני מגיבה גם בגילי המופלג. עברתי מספר הרדמות בתקופת זמן מסוימת, וידעתי כבר שזה משהו שצריך לעבור אותו, שוטף את כל ההורמונים והחומרים הכימיים החוצה, ומשחרר בצורה ממש טובה. באחת מהפעמים אמא שלי היתה לידי בזמן ההתעוררות, וממש בכתה יחד איתי מרוב שהיה לה קשה לראות אותי.
לא על הניתוח! רק על מה שהוא ירגיש!
בתי עברה שתי הרדמות כלליות בשנה וחצי האחרונות ולכן אנחנו לצערי בעלי נסיון, אז מה שניסינו בפעם השנייה (אחרי שהראשונה היתה זוועה
) זה לטחון לה את השכל עם מה שעומד לקרות מבחינתה כלומר:" ילבישו אותך בבגד מצחיק וכובע, תשכבי על המיטה הגבוהה,יהיו שם רופא ואחות, וכל מינינ מכשירים מוזרים מסביב כמו בחללית, ישימו לך מסכה כמו של פורים על הפנים, ויגידו לך לנשום. (תרגלנו את הנשימות עם הספירה). אחרי כן תשני וכשתתעוררי תרגישי מוזר ומצחיק כאילו שהעולם מסתובב כמו בקרוסלה. (אני זוכרת את ההרגשה מניתוח תוספתן בגיל 15
) אבל אמא תהיה לידך כל הזמן ועד שתרגישי טוב. בזמן שתשני הרופא ינקה לך את האוזניים ואת לא תרגישי כלום כי תשני." אז לא שהיה חלק לגמרי (היא עדיין לא נהנתה כשתקעו לה את המסכה על האף) אבל מה אני אגיד לך, יום ולילה יחסית להיסטריה שקיבלנו כשהלכנו בלי הכנה...
בתי עברה שתי הרדמות כלליות בשנה וחצי האחרונות ולכן אנחנו לצערי בעלי נסיון, אז מה שניסינו בפעם השנייה (אחרי שהראשונה היתה זוועה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.