הכנה לניתוח של בן 2.9

[מאיו]

הכנה לניתוח של בן 2.9

אור עומד לעבור ניתוח פוליפים בעוד שבוע. אני (כמובן) בלחץ היסטרי אך דואגת שזה לא יעבור אליו. מה בכל זאת מספרים לו? מה מסבירים?

 

[חני ב]

דעתי - שלא מספרים

רומי שלי עברה ניתוח שקדים ופוליפים בחג השבועות. יום לפני, ספרתי לה שהולכים לרופא כדי שיגרום לה לנשום טוב יותר. בבוקר הניתוח, לא היה קל...אבל לא ספרתי לה יותר מדי. מה את חושבת שאור יבין בגיל כזה? לי נראה שככל שמספרים יותר לילד בגיל קטן, כך הוא יותר מפחד.

 

[חני ב]

שכחתי להוסיף, היא היתה בת 3.5

 

[מאיו]

הנה מה שחשבתי לומר לו:

באותו הבוקר כמובן: אנחנו הולכים לרופא. הרופא ידקור אותך ואח"כ תישן. כאשר תקום יכאב לך קצת האף ואח"כ זה יעבור. מה דעתך?

 

[חני ב]

לא, לא להשתמש במילה "דקירה"

רק לספר שאתם הולכים לרופא כדי שיעזור לו לישון/לנשום טוב יותר. עשיתם לו כבר בדיקות דם? הוא מכיר את הרופא? אז תסבירו לו שזה הרופא שיעזור לו. לא נראה לי לדבר איתו על כאבים. ניתוח פוליפים הוא קל יותר ואתם משתחררים באותו היום. לנו היה אשפוז לילה, היה מאד לא פשוט. בסוף אוגוסט היינו בבית מלון. רק נכנסנו לחדר, רומי התחילה לבכות: "לא בי"ח, לא רוצה"... הסדינים הזכירו לה משום מה את ביה"ח.

 

[עדי 4]

הבת שלי עברה ניתוח צינוריות ו

והוצאת שקד שלישי. היא היתה בת שנתיים וחצי. לא הסברנו יותר מידי על הניתוח אלא אמרנו שהולכים לרופא שהיא מכירה ושהוא יבדוק אותה. לא דברנו על הרדמה או דקירהשאלו דברים שעלולים להפחיד ילדים קטנים שלא ממש מבינים מה נופל עליהם. הניתוח מהיר ולאחר כמה שעות יוצאים הביתה. בגיל זה הם מתאוששים נורא מהר,פשוט מדהימים הילדים האלה. שיהיה בהצלחה בניתוח. האם את מוכנה לניתוח? יודעת מהן תופעות הלואי? כי כדאי שאת תהיי מוכנה כדי שלא תיבהלי ותדעי שאלה תגובות מוכרות ולא נדירות. הרבה הצלחה עדי

 

[מאי של ויקי]

בניתוח כזה לגיל כזה ההרדמה דרך

הפה, אני ממליצה לך בחום לא !! להכנס איתה להרדמה אלא לשלוח את בן זוגך, כיוון שמה שתראי שם לא ימצא חן בעינייך בכלל, הבן שלי לפני חצי שנה עבר ניתוח שבר, ואני חושבת שאחד הדברים הקשים לאמא זה לראות את הצאצא שלה מורדם. כמו כן הניתוח נעשה בצום, כך שגם לה יהיה מאוד קשה, דעתי האישית היא להכין אותה ממש אבל ממש שעה קלה לפני הצום, להסביר לה שהיא תנשום טוב יותר ולא להרחיב דיבור על זה. אני עברתי ניתוח כזה בגילה, עד היום אני פוחדת מכיסוי הפנים ומריח ההרדמה בגלל שסיפרו לי יותר מידי לפני הניתוח (במשך שבוע לפני הכינו אותי ההורים שלי - עפ"י הגרסה שלהם)

 

[חני ב]

דוקא אני הייתי זו שנכנסתי

לחדר ניתוח. לא הייתי מוכנה שבעלי יכנס. רק אני!!!!

 

[עדי 4]

גם אני נכנסתי עם בתי

וגם עם בני שעבר ניתוח בגיל 7 . יצאתי לאחר שנירדמו עם דמעות , באמת קשה לראות איך פתאם הם נירדמים כשחיוך אוילי על פניהם. איך טונוס השרירים שלהם ניהיה נמוך וגופם רפוי לגמרי. זה היה ברור שאני נכנסת איתם להרדמה ולא אבא.

 

[חני ב]

קשה מאד אבל עובר

 

[חגית ויובל]

גם אני...

זו חוויה קשה אבל רציתי להיות זו שעומדת שם לידו. אני דווקא לא הזכרתי את שם הרופא המטפל, כי ידעתי שיובל משיך ללכת אליו ולא רציתי שיובל יקשר. הוא ממילא לבש מסיכה וחלוק ויובל לא זיהה אותו.

 

[vered4]

הבן שלי עבר ניתוח בגיל שנתיים

וחודשיים. לא הכנו, כי הוא לא היה מבין. בגיל שנתיים ותשעה חודשים, צריך לדעתי, יותר להסביר כשנוסעים ומגיעים לבית החולים. בסך הכל במחלקות יש משחקים והבנין נראה נחמד. אנחנו נותחנו בהדסה עין כרם, והמעלית שם, חבל על הזמן. כל הזמן עלינו וירדנו. תכל´ס בשטח- לפני ההרדמה, אסור לאכול ולשתות, אז צריך להשתדל שהניתוח יהיה על הבוקר, אחרת יהיה לו מאוד קשה. לגבי ההרדמה, מותר להורה אחד להכנס איתו לחדר ניתוח, ועדיף שזה יהיה ההורה הפחות לחוץ. אלא אם כן הוא ממש מבקש מישהו ספציפי. אצלינו בעלי נכנס איתו, (ואני נכנסתי לכוננות דמעות בחוץ

), נותנים לו מסיכה עם גז הרדמה בריח תות. לא היו שום בעיות, הוא היה על הידיים של אבא שלו עד שנרדם, ולפי דבריו זה היה לו נחמד מאוד. ורק אז לקחו אותו לניתוח. ממליצה שתבררי מה הפרוצדורה לגבי הצום, ולגבי הליווי. בדרך כלל יש שיחה מקדימה עם הרופא מרדים, בדרך כלל הוא מסביר את הנוהל, ומבקש שתחתמו לאישור הביצוע. ושיהיה המון בהצלחה.

 

[vered4]

ואחרי ההרדמה ההתעוררות מלווה בבכי

זה רגיל, אבל אם לא מוכנים לזה, זה די מלחיץ.

 

[אינדיגו]

רק להבהרה , לאחר הרדמה

יש אפשרויות שונות ליקיצה: בכי מר , צחוק מופרע , שביזות ודכדוך (דיכאון זמני).... כל אחד מגיב לחומר ההרדמה באופן שונה. כך שיש לצפות להכל. בהצלחה רבה בניתוח.

 

[נדיה ומשה]

אצלנו היתה השתוללת איומה

אבל בפעם השנייה אחרי ההכנה- הרבה פחות, סתם חוסר מנוחה. אז אני כן בעד להכין אבל הצורה עניינית מאוד.

 

[לאה_מ]

לא מנסיון אישי:

לשמחתי לא הזדמן לנו לעשות ניתוחים. אני חושבת שכן צריך להכין, אבל לא יותר מדי זמן לפני הניתוח, כדי לא להכניס ללחץ וחרדה מיותרים. יום-יומיים קודם נראה לי מספיק. אפשר להסביר לו על מה שהניתוח מיועד לעשות, איך זה יקל עליו, אפשר גם להעזר לצורך זה ברופא הילדים או רופא אא"ג שלכם, אם הם נחמדים ומסבירי פנים. אני חושבת שצריך לומר לו שהניתוח מתבצע בהרדמה, שיכניסו אותו לחדר ניתוח ויתנו לן לנשום חומר שיגרום לו לישון, ושהוא לא ירגיש כלום. חשוב מאד לומר לו שאתם תהיו איתו כל הזמן, גם כשהוא ישן, ושלא תעזבו אותו. אם הוא יצטרך לישון בבית החולים, כדאי לומר לו את זה, ולומר שאחד מכם ישן שם איתו. אם לא, תסבירו לו שאחרי הניתוח הוא ישאר מספר שעות ואחר כך ישוב הביתה. בהצלחה ותהיו בריאים!

 

[כרמית מ.]

מנסיון משפחתי, לא אישי

אחותי עברה ניתוח גדול (אורתופדי) בגיל הרך (לא זוכרת גילאים מדויקים) - ואמא שלי מספרת על ההכנה שלה (שהרופאים לא הבינו למה צריך). נדמה לי שהם ביקרו במקום, והסתכלו על המכשירים המוזרים, והאנשים בחלוקים. אם ניתן להשיג חפצים דומים למשחק בבית זה מאד מועיל. לא צריך להכנס לפרטי הניתוח, אבל כן לדברים שהוא יראה וירגיש לפני ואחרי. הרעיון הוא שהבלתי נודע מפחיד הרבה יותר מהמוכר, ומה שלא מדברים עליו מפחיד יותר מדיבור פשוט בגובה העינים. אצל אחותי בזמנו ההכנה עזרה מאד, והרופאים היו המומים מהשקט ושיתוף הפעולה. בהצלחה!

 

[vered4]

זה מאוד תלוי ביכולת ההבנה של הילד

ולהתיחסות של מה זה מפחיד. הרי מבחינת הילד מקום חדש הוא מסקרן ומעניין, לא מפחיד. אנשים בחלוקים ומקום חדש זה מעניין, ביחוד אם יש את ליווי ההורים.אם יש חוויה לא נעימה שקשורה למקום, אז הוא יפחד לפעם הבאה. היום היחס שונה מאוד ממה שהיה לפני 30 שנה. אני לא יודעת עד כמה הילד נחשף לדברים בחדר ניתוח, הוא מורדם עם המסכה לפני, ועל הידיים של ההורה, וזה כל מה שהוא מכיר.

 

[נעה גל]

הבעיה היא ורד, שכשמגיעים לחדרי

ניתוח ובכלל לכל המצב הזה, ההורים לא מאושרים וקלילים. הם לחוצים ומפוחדים. הם יכולים להתאמץ ולעשות קולות של "אני לא מודאג" אבל הם מודאגים. וילדים יודעים ומרגישים היטב את ההורים שלהם. הם מסוגלים לקרוא את הלחץ בעיניים, את דאגה מהתגובות של ההורים לכל מיני דברים, אפילו מגע של חיבוק שונה כשאתה מודאג וכשאתה לא מודאג. קשה לי להאמין שבסיטואציה כזו ילד יסתקרן מכך שהאיש עם המסיכה על הפנים, שאי אפשר לזהות אותו, שם עליו כל מיני מכשירים. מהחברות שלי (שהן מדגם לא מייצג בכלל

)שעברו ניתוחים עם הילדים אני יכולה לומר שבדרך כלל אי הכנה של ילד (ואני לא מדברת על ילד ממש קטן אלא, על גילאי שנתיים וחצי ומעלה) נבעה מכך שההורים חששו שלילד יהיו פחדים לפני הניתוח. אני מבינה שזו סיבה לאי הכנה, אבל, אותנו כהורים זה לא מה שהנחה. כלומר, העדפנו שאורן תבטא פחדים לפני הניתוח מאשר תתקל בסיטואציה לא מוכרת ומפחידה שעלולה לפתח פחדים אחרי הניתוח.

 

[vered4]

נכון שאם ילד מפחד עדיף שיבטא

את זה. אבל הילד עדיין לא מפחד, ומנקודת מבטו אני לא בטוחה שהסיטואציה מפחידה. והשאלה אם לא כדאי להשתמש בסקרנות של הילד לטובת הענין. למה שילד יראה איש עם מסכה ושזה יפחיד אותו? גם ההורה לובש חלוק וכובע מצחיק. הנקודה שניסיתי להדגיש, וגם את העלת אותה, היא שחלק מהפחדים הם של ההורים. צריך לשים לב, לדעתי, שכל ההכנה לא תכניס פחדים שלא קיימים.