הכנה לכיתה א'

[פלגיה]

לגו

בעזרת הלגו הוכחתי בגן חובה שסכום של שני מספרים אי זוגיים הוא מספר זוגי

לגו הוא בהחלט כלי חשוב בלימוד חשבון.

 

[פלגיה]

בגן של הבן שלי למדו הרבה חשבון בגן

וזה בלי קשר לדעתי האישית שלימוד פורמלי של חשבון לא צריך להתחיל לפני כיתה ג' (כלומר לדעתי גם בא' ב' צריך להמשיך ו"לשחק" חשבון) המצב היום הוא שידיעת החשבון של הילד מותנה בידיעת הקריאה שלו, וזה מאוד חבל.

 

[עכשיו אמא של גל]

../images/Emo2.gifאת יכולה להפרט?

 

[פלגיה]

לפרט על מה? על למידת חשבון?

חשבון הוא שפה. כמו שידיעת אנגלית לטעמי צריכה להיות קודם בשימוש באנגלית (דיבור, משחקים שירים) וכתיבה בשלב מאוחר יותר, כך גם נראה לי שלמידת חשבון צריכה להיות תוך תרגול יומיומי של הוספת כמויות, החסרת כמויות וכדומה, ולא בכתיבת כמה זה 4+3, שזה דבר ערטילאי למדי. לאחר שימוש יומיומי כזה בפעולות החשבון, הלימוד הפורמלי הוא קל מאוד, כי הילדים כבר גיבשו אצל עצמם תובנות מספריות, ואז אפשר בתוך שנה ללמד "חומר" של 3 שנים ויותר. זה על קצה המזלג (אני בעבודה) ולפי איך שאני רואה את זה - בספרים של "חשבון10" שותפים לדעתי.

 

[עכשיו אמא של גל]

התכוונתי למשפט הזה:

"המצב היום הוא שידיעת החשבון של הילד מותנה בידיעת הקריאה שלו, וזה מאוד חבל". אגב גם אני אוהבת את חשבון 10, אבל גם לו כמובן יש את המגבלות שלו.

 

[פלגיה]

כדי להתקדם בחשבון ילד צריך

לדעת לכתוב ספרות לקרוא את ההוראות (אחרת הוא לא יכול להתקדם בחוברת לבד) לקרוא את השאלות המילוליות שבספר ועוד ועוד. ילד יכול לא לדעת לקרוא, להיות מתמטי מאוד, ולהיכשל בחשבון בגלל בעיית הקריאה שלו.

 

[עכשיו אמא של גל]

זה נכון שאי אפשר לנתק את המתמטיקה

מהשפה. בעיות מילוליות זה עוד מילא, היום נדרשים הילדים להסביר מילולית את הפתרונות שנתנו, מה שמוריד באופן משמעותי את השגיהם של ילדים לקויי למידה. יחד עם זאת, בכתה א', ילד שמגלה יכולות טובות מאד בחשבון, יכול להסתדר מצויין גם בלי לקרוא, חוץ מהבעיות המילוליות. אני עובדת עם חשבון 10 בחינוך מיוחד. יש לי ילדים בכתה ב' שעדיין אינם קוראים קריאה איכתית ולא מפגרים בחשבון. הכל תלוי בנכונות של המורה עם המגבלות האוביקטיביות של הכתה.

 

[noa_f]

אבל זה בעיקר בגלל שיטת לימוד

של עבודה עצמית מול חוברת. כדי להעביר חשבון באופן מילולי, צריך לעבוד מול התלמידים כקבוצה, או בבודדים - ומה יעשו אחרים, אם הדרישה היא לעבודה יחידנית? הייתי פעם בפגישה, כששקלנו לשלוח את הילד לבי"ס אנתרופוסופי. הם בכלל מתחילים מחשבון ומהכנה לכתיבה. הקריאה מגיעה אח"כ. המורה סיפרה שהם לומדים חשבון "דרך הגוף". הרבה מאוד תנועה, משחקי ספירה, ספירת צעדים - קדימה ואחורה, וכו'. הם גם לומדים בבת אחת את 4 פעולות החשבון כבר בכתה א'. זה נשמע נהדר, אבל אי אפשר לעשות את הדברים האלה בבתי ספר רגילים, בכתות עמוסות ועם מורות שהמנטליות שלהם היא ללמד "לפי חוברת".

 

[פלגיה]

אני מסכימה איתך בכל מילה

זה ממש קשה לבצע למידה של חשבון ללא חוברת, אלא "דרך החיים". חשבון עשר מנסים לעשות את זה ולנטרל ככל האפשר את לימוד ה"חשבון" בכיתה א', ובמקומה לתת תחושה והבנה כמותית. אפשר לנסות לשפר - אם היה בבית הספר "חדר מתמטיקה" ובו בעיקר משחקים. אם המורה היתה יודעת לפעול נכון בחדר הזה, אם כל כיתה היתה מקבלת לפחות שעה שבועית של משחקי חשבון - משהו היה זז. בהיעדר דברים כאלה בבית הספר - נראה לי שההורים צריכים לעשות את זה בבית. הורים מתמטיים וילדים עם נטיה מתמטית עושים את זה ממילא באינטראקציה היומיומית ביניהם. לגבי השאר - נראה לי שצריך להעלות מודעות לנושא. כל שאלה של "כמה" בבית (ולא "כמה קיבלת במבחן

) היא שאלה מועילה וטובה.

 

[עכשיו אמא של גל]

אצלנו יש../images/Emo3.gif עלה המון כסף ובקושי

מורות נכנסות אליו... תאמינו לי שיש בבית הספר יותר אביזרים ומשחקים ממה שאתן חושבות (כבר עברתי שלושה), הבעייה היא בעיני הלחץ שמשרד החינוך מפעיל עם כל המיצבים והמבחנים והמורה רק מרגיש במבחן כל הזמן ושהוא צריך שכולם ידעו את התרגילים ולכן ממלאים חוברות, שזה תרגול טכני ולא הבנה והתנסות ושוכחים את כל האמצעים הנפלאים שעומדים לרשותם.

 

[noa_f]

וגם לא כל המורים בעלי שאר רוח

שלא לדבר על יכולת, אבל ביה"ס היה אמור לדרוש מהם. בשביל זה יש רכזות שכבה ורכזות מקצוע ומדריכות ומה לא... אני יודעת, שהרבה פעמים, אם אין "חוברת" המורה לא יודעת מה לעשות בשיעור. רע מאוד.

 

[עכשיו אמא של גל]

מסכימה לגמרי. את הביקורת של על

מורים, בעיקר בחינוך הרגיל, יש לומר, עדיף שהורים לא ישמעו, כי כולם יעברו לחינוך ביתי.

 

[לורליי43]

תלוי בילד

ותלוי בבית הספר. אני אשלח את הבן להכנה- לא על מנת שילמדו אותו לקרוא. יש לו קושי גרפומוטורי, ואני חושבת שהוא צריך להתרגל לסגנון העבודה בכיתה א'- כי אחרת הוא יפתח תסכול שיעכב אותו בהמשך. בנוסף- ידוע לי שבבית הספר עובדים "במרץ". יש לא מעט דפי עבודה, וילד שקשה לו לכתוב (פיסית) לא יעמוד בקצב. לכן, אני מניחה שככל שהוא יתאמן יותר- הוא יתרגל ויהיה לו יותר קל.

 

[עכשיו אמא של גל]

זה כבר באמת סיפור אחר. ממליצה לך

על ריפוי בעיסוק ולא על מוכנות לכתה א'. הסיבה לכך היא שמרבית המורות להוראה מתקנת לא כ"כ מתמחות בתחום הגרפומוטורי מסיבה פשוטה, אין השתלמויות בנושא.

 

[לורליי43]

זה גם וגם

אנחנו מטפלים גם בנושא בריפוי בעיסוק, אבל חשוב גם לטפל בנושא כיתה א' וסגנון העבודה.

 

[עכשיו אמא של גל]

למה את מתכוונת? אני לא רוצה שתבזבזי

את כספך לחינם. מרפאה בעיסוק טובה צריכה להכין אותו מההיבט שהזכרת קודם.

 

[לורליי43]

יש לנו מרפאה בעיסוק מצויינת

בהכנה לכיתה א' עובדים יותר בכיוון של חוברות, דפים, צביעה, אותיות. אני רואה את ההכנה, כתרגול לקראת שנת הלימודים. יש ילדים שמאוד קל להם להכנס לכתיבה למשל- ואני רוצה שהוא יהיה כבר יותר מתורגל גם בצורת הלמידה. בריפוי בעיסוק אלה כל מיני משחקים שעוזרים לפתח את המוטוריקה העדינה ורק חלק מזה כתיבה.

 

[עכשיו אמא של גל]

אישית, הייתי מעדיפה שהמרפאה בעיסוק

תעשה גם את החלק של "ליד שולחן", אבל אם את מרוצה אז סבבה!

 

[לורליי43]

זה לא מספיק זמן

הוא עושה דברים ליד השולחן- גוזר, מדביק, משרטט. אבל יש את ליד השולחן, ויש משחקים, ויש את חדר הפעילות "המוטורית הגדולה"- וכל הטיפול הוא 40-45 דק'. הכנה לכיתה א'- זה יותר ממוקד וגם עובד על מוטוריקה עדינה.

 

[עכשיו אמא של גל]

הבנתי שזה פונקציה של זמן. אני מניחה

שהמפגש עם המרפאה בעיסוק הוא מטעם קופת חולים. בכל אופן כמו שאמרתי כל עוד את מרוצה זה מה שחשוב.