הכל קל ופשוט או ש...?
רציתי לשתף אתכם שעד לא מזמן, חשבתי שהחיים שאני רוצה שיהיו לי אמורים להיות קלים, פשוטים, נוחים וכו'. חוסר נוחות, קושי, ודברים דומים נראו לי כמו בחירה שאיני רוצה. זה עיצבן אותי שאנשים אמרו לי "לא תמיד הכל נוח" היה נראה לי שהם פשוט מדברים מתוך האמונות הפנימיות שלהם. מה, אי אפשר להתפתח ולחיות בלי אי נוחות וקושי?!?! אבל בשנה האחרונה שמתי לב שאפשר גפ לחיות בהנאה, להתקדם, להתפתח וכו', אבל גם שתהיה אי נוחות לפעמים (אם זה מה שאמור להיות באות הרגע). אני אדגים: למשל, אני לומדת קונג-פו. בעבר אם הייתי מרגישה קושי להרים את הרגל מעל לגובה מסויים. פשוט לא הייתי מרימה את הרגל בשביל שלא ארגיש אי נוחות. בשלב מסויים, ראיתי שאם אני מרימה את הרגל (למרות הרצון שלי שהכל יהיה לי קל ונעים ולא להרגיש אי נוחות), והרגשתי אי נוחות, אז לא קרה לי כלום. אני לא סובלת, הגוף שלי לא סובל. הכל בסדר. וכל פעם הגוף שלי רק הגדיל את הטווח של היכולת שלו. מאז שהתחלתי לעבוד עם איזורי אי הנוחות שלי, כל התנועה שלי השתנתה, וטווח התנועה שלי גדל. אני אדם אחר כיום. טוב, אני מרגישה שלא כל כך הצלחתי להבהיר את הנקודה שהתכוונתי אליה, כי אני לא מדברת רק על הקונג-פו מהבחינה הפיסית, אלא גם על איזורי אי נוחות לא פיסיים. בכל אופן, אשמח לשמוע את דעתכם או הנסיון שלכם, עם עבודה עם עצמכם באיזורי אי נוחות. (או כל תגובה אחרת שעלתה לכם בעקבות מה שכתבתי). נ.ב.: אם כבר אני רושמת על קושי. מוזר שגם כותבים של ספרים ששינו לי את החיים, מידי פעם מחדירים משפטים עם המילה קושי. למשל, דון מיגל רואיס, בספר ארבע ההסכמות, אומר מתישהו משהו בסגנון של - לשמור את טוהר המילה זאת ההסכמה הכי קשה. למה הוא מקבע את זה כקשה? בקיצור, לא מבינה את הקטע של קשה וקל.
רציתי לשתף אתכם שעד לא מזמן, חשבתי שהחיים שאני רוצה שיהיו לי אמורים להיות קלים, פשוטים, נוחים וכו'. חוסר נוחות, קושי, ודברים דומים נראו לי כמו בחירה שאיני רוצה. זה עיצבן אותי שאנשים אמרו לי "לא תמיד הכל נוח" היה נראה לי שהם פשוט מדברים מתוך האמונות הפנימיות שלהם. מה, אי אפשר להתפתח ולחיות בלי אי נוחות וקושי?!?! אבל בשנה האחרונה שמתי לב שאפשר גפ לחיות בהנאה, להתקדם, להתפתח וכו', אבל גם שתהיה אי נוחות לפעמים (אם זה מה שאמור להיות באות הרגע). אני אדגים: למשל, אני לומדת קונג-פו. בעבר אם הייתי מרגישה קושי להרים את הרגל מעל לגובה מסויים. פשוט לא הייתי מרימה את הרגל בשביל שלא ארגיש אי נוחות. בשלב מסויים, ראיתי שאם אני מרימה את הרגל (למרות הרצון שלי שהכל יהיה לי קל ונעים ולא להרגיש אי נוחות), והרגשתי אי נוחות, אז לא קרה לי כלום. אני לא סובלת, הגוף שלי לא סובל. הכל בסדר. וכל פעם הגוף שלי רק הגדיל את הטווח של היכולת שלו. מאז שהתחלתי לעבוד עם איזורי אי הנוחות שלי, כל התנועה שלי השתנתה, וטווח התנועה שלי גדל. אני אדם אחר כיום. טוב, אני מרגישה שלא כל כך הצלחתי להבהיר את הנקודה שהתכוונתי אליה, כי אני לא מדברת רק על הקונג-פו מהבחינה הפיסית, אלא גם על איזורי אי נוחות לא פיסיים. בכל אופן, אשמח לשמוע את דעתכם או הנסיון שלכם, עם עבודה עם עצמכם באיזורי אי נוחות. (או כל תגובה אחרת שעלתה לכם בעקבות מה שכתבתי). נ.ב.: אם כבר אני רושמת על קושי. מוזר שגם כותבים של ספרים ששינו לי את החיים, מידי פעם מחדירים משפטים עם המילה קושי. למשל, דון מיגל רואיס, בספר ארבע ההסכמות, אומר מתישהו משהו בסגנון של - לשמור את טוהר המילה זאת ההסכמה הכי קשה. למה הוא מקבע את זה כקשה? בקיצור, לא מבינה את הקטע של קשה וקל.
