הכל פתאום טעון מאוד
- פותח הנושא מירב189
- פורסם בתאריך
הכל פתאום טעון מאוד
ש לי חברה טובה שעוברת התעללות קשה על ידי בעלה וגם בני משפחתה.
היא סיימה השבוע אשפוז יום במרכז לבריאות הנפש, כאשר אף אחד מהצוות לא ידע באמת מה היא עוברת - כל הזמן החליפו לה תרופות וניסו לאזן אותה, אך שום דבר לא עזר.
היא סובלת מדה-פרסוליזציה ודה-ראליזציה וכאשר היא נמצאת בחרדה גבוהה בגלל ההתעללות מבעלה אז כך גם ההפרעה מחריפה וזה מתבטא בצורה קשה כמו: אני לא זוכרת כלום שהיא אומרת כל רגע, למרות שהיא זוכרת הכל, היא לא יודעת מי היא, היא איננה, הכל מחוק, היא לא רואה כלום, היא רואה ערפל, יש לה תחושה שהיא לא מזהה אף אחד והכל ממש כואב וחרדתי.
כמובן שאלו הן רק תחושות סוביקטיביות היא הכל היא יודעת, זוכרת והכל תקין אצלה.
למעשה כבר שלוש שנים מתי שהוחרף הבעיה אף אחד מהצוות לא ידע מכל ההתעללות שהיא עוברת, מלבד אני ואפילו נשלחה לבית חולים פסיכיאטרי והיא בסופו של דבר סיפרה להם ולכן הם אמרו לה שאין לה מה לעשות פה כי הבעיה שלה היא רגשית ואין לה שום בעיה פסיכיאטרית ושהיא צריכה לפתור את בעיית הנישואין שלה.
השבוע סיפרתי לצוות שלה הכל בהסכמתה, תחילה בנוכחותה ולאחר מכן בקשה האחות האחראית שאני אספר גם למרפאה בעיסוק שלה ואיתה וזה היה ממש טעון, ממש כמו חקירת מצח, אני מבינה שהם רצו לבדוק את אמינות הדברים שלי וכל מה שעברתי איתה בסבלה של הגהנום היום יומי.
נשאלו שאלות עניתי, היה הכל ממש קשה להוציא מהלב את כל האימה שעברתי איתה והיתה שאלה אחת גם ששאלו אותי ועניתי, אבל חשבתי שהם התכוונו לדברים אחרים שאמרתי והם חשבו על הדברים האחרונים ולמעשה זה היה בדיקת שפיות כי לפתע האחות אומרת למרפה בעיסוק יש לך שאלות והיא עונה אין שאלות וכן שאלה אותי עוד שאלה.
הרגשתי אולי אני החמצתי בגלל אי הבנה של השאלה את העזרה שהם צריכים לעזור לה והייתי כל כך טעונה בגלל זה, אך למחרת קראו דברים נוספים קשים בביתה ולקחתי אותה לאשפוז יום למחרת כי היא לא רצתה ללכת לבד ואז ספרתי להם, ואז ענו לי תשובה בצורה לא אינושית ובהרמת קול, תחילה לא הבנתי שהם רוצים לבחון אותי, רק אחר כך שהם שאלו אותי שאלה נוספת כדי לבדוק ואז הבנתי שהם רצו לבדוק את האמינות של דברי כי זה מאוד משמעותי לטיפולה.
הייתי כל כך מתוחה, הרגשתי שהיו דברים שהייתי צריכה להוסיף יותר, למרות ממה שסיפרתי זה די מספיק, כל כך רציתי שיידעו במדויק הכל, אבל שהכל פתאום מוצף וטעון, אי אפשר, ממש מחנק הרגשתי.
אולי היו דברים שהזדהתי עמה ולכן גם התחושה הפנימית היתה מאוד קשה עבורי, מלבד הדברים שהיא חוותה.
גם רציתי לדעת שאם הם באמת יעזרו לה בעקבות דברי ושלא הרסתי בגלל שלא הגבתי תחילה כפי שהם רצו, למרות שלאחר מכן הם הבינו שזה בגלל כל המצב שאני עברתי איתה והכל היה תחת לחץ רב ממש כמו חקירת מצח, אך היום נודע לי שבאמת היא קבלה דיור מוגן בביתה, למרות שאני והם רצו מחוץ לביתה, אך היא לא רצתה והיא אפשר לכפות עליה, למרות שאני בקשתי זאת כי אני עדיין חושבת שהיא צריכה להיות מחוץ לבית, אך בגלל שהיא לא רוצה כי היא רוצה תחושת שייכות, כי היא ננטשה מאמה בילדותה, לכן אי אפשר לכפות עליה.
גם חשבתי שאולי חשבו שאני לא אנושית, למרות שהם מכירים אותי כי לפני שלוש שנים הייתי מאושפזת איתה באשפוז יום במרכז לבריאות הנפש והם גם אמרו לי תבורכי, אך בקול לא נעים, אך הבנתי בגלל הצורך שלהם לאבחון בעייתה.
כל כך אני רוצה לעזור לה, גם דיברתי עם בעלה על דיור מוגן שלשום והוא לא רצה ואני שכנעתי אותו, הרגשתי ממש טוב ששכנעתי אותו והיא מקבלת סיוע.
בכך מסתיימת השתיקה הקשה שלי במשך שלוש שנים שזה המועד שאני הכרתי אותה כי היא רצתה שאני אספר וגם שפניתי לצוות ורציתי לספר להם, אך אמרתי להם שהיא לא רוצה, אז הם אמרו שאי אפשר לקבל את בקשתי לספר אלא רק בהסכמתה או שהיא תספר.
מרגישה תחושה של חופש, שחרור כי הייתי ממש המטפלת שלה כל הזמן הכלתי אותה, תמכתי בצורה בה בצורה אינטנסיבית מדי כי כך היא רצתה כי היא לא יכלה לסבול את הכאב וללויתי אותה לכל אשפוזיה וכל הכאב שלה במשך כל השלוש השנים ממש הייתי באה עליה להרבה שעות ותומכת בה וגם בנוסף בטלפונים הביתה שלי.
היא עדיין במצב קשה, כל כך כואבת, מיוסרת, חרדה, אבל אני מעודדת אותה שעכשיו מי שצריך היה לדעת כבר יודע והם יעזרו לה לקבל את הטיפול בשבילה.
אם לא הייתי קונה לה לאכול, אז אין אוכל בבית, הם לא היו מביאים לה את התרופות אם היא היתה שוכחת, רק כאשר אני הייתי מרגישה שמשהו לא בסדר והודעתי גם לצוות וליוותי אותה למיונים ולכל דבר שהיא רק היתה צריכה.
מאמינה שהתקופה הקשה מאחורינו והיא הולכת לדרך חדשה, גם אם עדיין כואבת, אך מלווה על ידי אנשי מקצוע וצוות שיעזור לה תפקודי כי בעלה ממש מנע זאת ועל ידי דיור מוגן מקווה שלא.
יש התחושה שאולי הייתי צריכה לספר במדויק לפרטי פרטים, אבל שהייתי תחת לחץ מאוד וגם הנושא מאוד כואב וטעון ורק הוצאתי מהלב לאחר שלוש שנים, אז באמת אי אפשר גם אם רוצים.
אני יודעת שמה שסיפרתי זה היה מספיק, מקווה שיהיה לה טוב וגם ארגיש את החברות שלנו ולא רק את הצורך הטיפולי שלי בה, כי מקווה מאוד שהדלת נפתחת בפנינו לחיים יותר בריאים, קלים ומשמחים, אמן סלע!.
תודה למי שקרא ולבורא העולם שעזר לי להתגבר על הכל ולחלץ אותה מצרתה.
ש לי חברה טובה שעוברת התעללות קשה על ידי בעלה וגם בני משפחתה.
היא סיימה השבוע אשפוז יום במרכז לבריאות הנפש, כאשר אף אחד מהצוות לא ידע באמת מה היא עוברת - כל הזמן החליפו לה תרופות וניסו לאזן אותה, אך שום דבר לא עזר.
היא סובלת מדה-פרסוליזציה ודה-ראליזציה וכאשר היא נמצאת בחרדה גבוהה בגלל ההתעללות מבעלה אז כך גם ההפרעה מחריפה וזה מתבטא בצורה קשה כמו: אני לא זוכרת כלום שהיא אומרת כל רגע, למרות שהיא זוכרת הכל, היא לא יודעת מי היא, היא איננה, הכל מחוק, היא לא רואה כלום, היא רואה ערפל, יש לה תחושה שהיא לא מזהה אף אחד והכל ממש כואב וחרדתי.
כמובן שאלו הן רק תחושות סוביקטיביות היא הכל היא יודעת, זוכרת והכל תקין אצלה.
למעשה כבר שלוש שנים מתי שהוחרף הבעיה אף אחד מהצוות לא ידע מכל ההתעללות שהיא עוברת, מלבד אני ואפילו נשלחה לבית חולים פסיכיאטרי והיא בסופו של דבר סיפרה להם ולכן הם אמרו לה שאין לה מה לעשות פה כי הבעיה שלה היא רגשית ואין לה שום בעיה פסיכיאטרית ושהיא צריכה לפתור את בעיית הנישואין שלה.
השבוע סיפרתי לצוות שלה הכל בהסכמתה, תחילה בנוכחותה ולאחר מכן בקשה האחות האחראית שאני אספר גם למרפאה בעיסוק שלה ואיתה וזה היה ממש טעון, ממש כמו חקירת מצח, אני מבינה שהם רצו לבדוק את אמינות הדברים שלי וכל מה שעברתי איתה בסבלה של הגהנום היום יומי.
נשאלו שאלות עניתי, היה הכל ממש קשה להוציא מהלב את כל האימה שעברתי איתה והיתה שאלה אחת גם ששאלו אותי ועניתי, אבל חשבתי שהם התכוונו לדברים אחרים שאמרתי והם חשבו על הדברים האחרונים ולמעשה זה היה בדיקת שפיות כי לפתע האחות אומרת למרפה בעיסוק יש לך שאלות והיא עונה אין שאלות וכן שאלה אותי עוד שאלה.
הרגשתי אולי אני החמצתי בגלל אי הבנה של השאלה את העזרה שהם צריכים לעזור לה והייתי כל כך טעונה בגלל זה, אך למחרת קראו דברים נוספים קשים בביתה ולקחתי אותה לאשפוז יום למחרת כי היא לא רצתה ללכת לבד ואז ספרתי להם, ואז ענו לי תשובה בצורה לא אינושית ובהרמת קול, תחילה לא הבנתי שהם רוצים לבחון אותי, רק אחר כך שהם שאלו אותי שאלה נוספת כדי לבדוק ואז הבנתי שהם רצו לבדוק את האמינות של דברי כי זה מאוד משמעותי לטיפולה.
הייתי כל כך מתוחה, הרגשתי שהיו דברים שהייתי צריכה להוסיף יותר, למרות ממה שסיפרתי זה די מספיק, כל כך רציתי שיידעו במדויק הכל, אבל שהכל פתאום מוצף וטעון, אי אפשר, ממש מחנק הרגשתי.
אולי היו דברים שהזדהתי עמה ולכן גם התחושה הפנימית היתה מאוד קשה עבורי, מלבד הדברים שהיא חוותה.
גם רציתי לדעת שאם הם באמת יעזרו לה בעקבות דברי ושלא הרסתי בגלל שלא הגבתי תחילה כפי שהם רצו, למרות שלאחר מכן הם הבינו שזה בגלל כל המצב שאני עברתי איתה והכל היה תחת לחץ רב ממש כמו חקירת מצח, אך היום נודע לי שבאמת היא קבלה דיור מוגן בביתה, למרות שאני והם רצו מחוץ לביתה, אך היא לא רצתה והיא אפשר לכפות עליה, למרות שאני בקשתי זאת כי אני עדיין חושבת שהיא צריכה להיות מחוץ לבית, אך בגלל שהיא לא רוצה כי היא רוצה תחושת שייכות, כי היא ננטשה מאמה בילדותה, לכן אי אפשר לכפות עליה.
גם חשבתי שאולי חשבו שאני לא אנושית, למרות שהם מכירים אותי כי לפני שלוש שנים הייתי מאושפזת איתה באשפוז יום במרכז לבריאות הנפש והם גם אמרו לי תבורכי, אך בקול לא נעים, אך הבנתי בגלל הצורך שלהם לאבחון בעייתה.
כל כך אני רוצה לעזור לה, גם דיברתי עם בעלה על דיור מוגן שלשום והוא לא רצה ואני שכנעתי אותו, הרגשתי ממש טוב ששכנעתי אותו והיא מקבלת סיוע.
בכך מסתיימת השתיקה הקשה שלי במשך שלוש שנים שזה המועד שאני הכרתי אותה כי היא רצתה שאני אספר וגם שפניתי לצוות ורציתי לספר להם, אך אמרתי להם שהיא לא רוצה, אז הם אמרו שאי אפשר לקבל את בקשתי לספר אלא רק בהסכמתה או שהיא תספר.
מרגישה תחושה של חופש, שחרור כי הייתי ממש המטפלת שלה כל הזמן הכלתי אותה, תמכתי בצורה בה בצורה אינטנסיבית מדי כי כך היא רצתה כי היא לא יכלה לסבול את הכאב וללויתי אותה לכל אשפוזיה וכל הכאב שלה במשך כל השלוש השנים ממש הייתי באה עליה להרבה שעות ותומכת בה וגם בנוסף בטלפונים הביתה שלי.
היא עדיין במצב קשה, כל כך כואבת, מיוסרת, חרדה, אבל אני מעודדת אותה שעכשיו מי שצריך היה לדעת כבר יודע והם יעזרו לה לקבל את הטיפול בשבילה.
אם לא הייתי קונה לה לאכול, אז אין אוכל בבית, הם לא היו מביאים לה את התרופות אם היא היתה שוכחת, רק כאשר אני הייתי מרגישה שמשהו לא בסדר והודעתי גם לצוות וליוותי אותה למיונים ולכל דבר שהיא רק היתה צריכה.
מאמינה שהתקופה הקשה מאחורינו והיא הולכת לדרך חדשה, גם אם עדיין כואבת, אך מלווה על ידי אנשי מקצוע וצוות שיעזור לה תפקודי כי בעלה ממש מנע זאת ועל ידי דיור מוגן מקווה שלא.
יש התחושה שאולי הייתי צריכה לספר במדויק לפרטי פרטים, אבל שהייתי תחת לחץ מאוד וגם הנושא מאוד כואב וטעון ורק הוצאתי מהלב לאחר שלוש שנים, אז באמת אי אפשר גם אם רוצים.
אני יודעת שמה שסיפרתי זה היה מספיק, מקווה שיהיה לה טוב וגם ארגיש את החברות שלנו ולא רק את הצורך הטיפולי שלי בה, כי מקווה מאוד שהדלת נפתחת בפנינו לחיים יותר בריאים, קלים ומשמחים, אמן סלע!.
תודה למי שקרא ולבורא העולם שעזר לי להתגבר על הכל ולחלץ אותה מצרתה.
מאוד מעריך ומתרשם מההשקעה הרבה ומההתמדה שלך
הי מירב,
אני מאחל לחברתך הצלחה בשינוי איכות חייה,
ואני מאוד מעריך ומתרשם מההשקעה הרבה
ומההתמדה שלך בתמיכה בחברתך.
*
בהקשר של הפורום הנוכחי
מעניין באיזה סוג של התעללות מדובר,
האם יש בה פגיעה או איום בפגיעה בשלמות הגופנית
(למרות שגם התעללות מילולית היא מצב מספיק קשה.)
הי מירב,
אני מאחל לחברתך הצלחה בשינוי איכות חייה,
ואני מאוד מעריך ומתרשם מההשקעה הרבה
ומההתמדה שלך בתמיכה בחברתך.
*
בהקשר של הפורום הנוכחי
מעניין באיזה סוג של התעללות מדובר,
האם יש בה פגיעה או איום בפגיעה בשלמות הגופנית
(למרות שגם התעללות מילולית היא מצב מספיק קשה.)
מילולית ופיזית -
מילולית כגון: שקרנית פתלוגית, חתיכת זבל מסריח, שתמותי כבר, אם את לא תעשי מה שאני רוצה אז אני אשים אותך במוסד לכל חייך וארחיק ממך את הילדים, כופה עליה ללבוש בגדים חרדים כי הוא חזר בתשובה אומנם שנים, אך הם היו חילוניים וחברתי לא מאמינה בדת אלא מכבדת אותו.
צועק עליה כל הזמן אם היא לא עושה מה שהוא רוצה ואף מודה שאין לי שליטה מתי שהוא עצבני.
לא נותן לה כסף, לאחר שאני דיברתי איתו ואמרתי לו על בושה שהיא מבקשת מאחרים אז הוא נתן לה חמישים שקל ליום שמתוכם עשרים וחמישה שח לסיגריות, מחייב אותה לקנות בגדים בסכומים של עשרים או שלושים שקל לבגד יש חנויות כאלה במגזר החרדי, לא נותן לה כסף לבלות, כופה עליה לקיים יחסי מין כאשר הוא מעיר אותה בלילה בשינה או כל מיני סיטואציות לא נעימות ביחסי מין.
בקיצור אין סוף של טרור וגהינום, לא נותן לה לאכול מתי שהיא לא מרגישה טוב ובכלל אין אוכל בבית למעט ימי שישי ושבת כאשר הוא נמצא כי הילדים הולכים אצל הסבתא.
בכלל הנוכחות עמו היא לא נעימה אלא מלחיצה, ממש הרגשתי את תחושת הניכור והחרדה שנמצא בבית בנוכחתו.
תודה לך יורם על תגובתך, יישר כח.
 
 
מילולית כגון: שקרנית פתלוגית, חתיכת זבל מסריח, שתמותי כבר, אם את לא תעשי מה שאני רוצה אז אני אשים אותך במוסד לכל חייך וארחיק ממך את הילדים, כופה עליה ללבוש בגדים חרדים כי הוא חזר בתשובה אומנם שנים, אך הם היו חילוניים וחברתי לא מאמינה בדת אלא מכבדת אותו.
צועק עליה כל הזמן אם היא לא עושה מה שהוא רוצה ואף מודה שאין לי שליטה מתי שהוא עצבני.
לא נותן לה כסף, לאחר שאני דיברתי איתו ואמרתי לו על בושה שהיא מבקשת מאחרים אז הוא נתן לה חמישים שקל ליום שמתוכם עשרים וחמישה שח לסיגריות, מחייב אותה לקנות בגדים בסכומים של עשרים או שלושים שקל לבגד יש חנויות כאלה במגזר החרדי, לא נותן לה כסף לבלות, כופה עליה לקיים יחסי מין כאשר הוא מעיר אותה בלילה בשינה או כל מיני סיטואציות לא נעימות ביחסי מין.
בקיצור אין סוף של טרור וגהינום, לא נותן לה לאכול מתי שהיא לא מרגישה טוב ובכלל אין אוכל בבית למעט ימי שישי ושבת כאשר הוא נמצא כי הילדים הולכים אצל הסבתא.
בכלל הנוכחות עמו היא לא נעימה אלא מלחיצה, ממש הרגשתי את תחושת הניכור והחרדה שנמצא בבית בנוכחתו.
תודה לך יורם על תגובתך, יישר כח.
 
 
או שהוא גם אומר שמתאים לו שהיא חולה ככה הוא מקבל את הקצבה
מביטוח הלאומי וגם הוא אומר לה שיש לה פגיעה מוחית ולא תצא מזה לעולם, למרות שאין לה פגיעה מוחית אלא רק הפרעות דהפרסוליזציה ודהריאליזציה והיום הוא ממש כל כך קשה עד אשר היא מאמינה לאיום שלו ולא קולטת שזה קורה בגלל הטרור שהוא גורם לה.
 
מביטוח הלאומי וגם הוא אומר לה שיש לה פגיעה מוחית ולא תצא מזה לעולם, למרות שאין לה פגיעה מוחית אלא רק הפרעות דהפרסוליזציה ודהריאליזציה והיום הוא ממש כל כך קשה עד אשר היא מאמינה לאיום שלו ולא קולטת שזה קורה בגלל הטרור שהוא גורם לה.
 
מאוד חרדה לחברתי לא רואה שנעשה משהו, אולי דברים לוקחים זמן,
היא פשוט רזתה מאוד כי משפחתה מרעיבים אותה, אין לה כסף, אם אני לא לוקחת אותה לבית קפה אזי היא לא אוכלת.
גם בארוחות המשפחתיות בחגים ובשישי שבת לא מסכימים שתבוא נותנים לה להיות רעבה כי היא לא נראית טוב.
ממש חרם כלפיה, אני ממש חרדה למצבה, בעלה ממש מתעלל בה והוא אפילו לא מעוניין בה, רק בגלל שהרב אמר לו שהוא צריך לפי ההלכה להשאר איתה, אז הוא נשאר איתה.
להערכתי הוא פשוט רוצה שתשתגע ואז הוא ישלח אותה למוסד כפי שכל פעם הוא אומר, כי רק כך הוא כנראה יכול להפתר ממנה.
לא יודעת מה לעשות, את הפרט האחרון לא אמרתי בחקירה שעשו לי תחת לחץ כבד הצוות במרכז לבריאות הנפש ואני חוששת מאוד לבריאותה.
גם לא מרגישה בנוח לפנות שוב אליהם, כי בגלל שהם חוקרים אותי אז הם מתנהגים בצורה לא נעימה וגם מפני שאולי זה יעצבן אותם ששוב אני פונה.
מרגישה חסרת אונים מול המצב הזה ולא יודעת מה לעשות.
חושבת אולי לכתוב מייל לסגן מנהל המחלקה, אבל אולי אסור מפני שזה מייל ושמירת פרטיותה.
אשמח לקבל חוות דעת מה לעשות? לא יכולה יותר, רציתי בחקירה שהיתה לי על ידי הצוות שבכפייה יוציאו אותה לדיור מוגן, אך היא לא רוצה מפני שהיא רוצה תחושת שייכות בגלל שננטשה בילדותה מאמה ולא רוצה להנתש שוב.
והם אמרו לי שאם היא לא רוצה לצאת, אז הם לא יכולים לכפות עליה - מה עושים?
היא פשוט רזתה מאוד כי משפחתה מרעיבים אותה, אין לה כסף, אם אני לא לוקחת אותה לבית קפה אזי היא לא אוכלת.
גם בארוחות המשפחתיות בחגים ובשישי שבת לא מסכימים שתבוא נותנים לה להיות רעבה כי היא לא נראית טוב.
ממש חרם כלפיה, אני ממש חרדה למצבה, בעלה ממש מתעלל בה והוא אפילו לא מעוניין בה, רק בגלל שהרב אמר לו שהוא צריך לפי ההלכה להשאר איתה, אז הוא נשאר איתה.
להערכתי הוא פשוט רוצה שתשתגע ואז הוא ישלח אותה למוסד כפי שכל פעם הוא אומר, כי רק כך הוא כנראה יכול להפתר ממנה.
לא יודעת מה לעשות, את הפרט האחרון לא אמרתי בחקירה שעשו לי תחת לחץ כבד הצוות במרכז לבריאות הנפש ואני חוששת מאוד לבריאותה.
גם לא מרגישה בנוח לפנות שוב אליהם, כי בגלל שהם חוקרים אותי אז הם מתנהגים בצורה לא נעימה וגם מפני שאולי זה יעצבן אותם ששוב אני פונה.
מרגישה חסרת אונים מול המצב הזה ולא יודעת מה לעשות.
חושבת אולי לכתוב מייל לסגן מנהל המחלקה, אבל אולי אסור מפני שזה מייל ושמירת פרטיותה.
אשמח לקבל חוות דעת מה לעשות? לא יכולה יותר, רציתי בחקירה שהיתה לי על ידי הצוות שבכפייה יוציאו אותה לדיור מוגן, אך היא לא רוצה מפני שהיא רוצה תחושת שייכות בגלל שננטשה בילדותה מאמה ולא רוצה להנתש שוב.
והם אמרו לי שאם היא לא רוצה לצאת, אז הם לא יכולים לכפות עליה - מה עושים?
שלחתי סמס לסגן מנהל המחלקה שהיה הרופא שלי, למרות שאני עזבתי
והסברתי לו שאני רוצה למסור פרטים נוספים כי אני חוששת מאוד למצבה בהשארותה בבית ואם אפשר ליצור קשר באיזו שהיא צורה והוא עדיין לא חזר, אולי רוצה לשאול את נשות המקצוע שדברתי איתם קודם.
אני ממש חרדה לחברתי לא יודעת מה לעשות, חברה אחת איבדתי גם בסיטואציה דומה, אומנם היא התאבדה, חוששת שלה יקרה בגלל יתעללותם של בני משפחתה בצורה גורפת ולא אינושית.
 
והסברתי לו שאני רוצה למסור פרטים נוספים כי אני חוששת מאוד למצבה בהשארותה בבית ואם אפשר ליצור קשר באיזו שהיא צורה והוא עדיין לא חזר, אולי רוצה לשאול את נשות המקצוע שדברתי איתם קודם.
אני ממש חרדה לחברתי לא יודעת מה לעשות, חברה אחת איבדתי גם בסיטואציה דומה, אומנם היא התאבדה, חוששת שלה יקרה בגלל יתעללותם של בני משפחתה בצורה גורפת ולא אינושית.
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.