הכל עניין של סדרי עדיפויות
סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל האחרונה בהנהגתו של בנימין נתניהו בעיקר שפכה כספים על פיתוח תחבורתי, בטחוני ופדגוגי. השקעה מסיבית בפיתוח כבישים ורכבות היוו צורך כספי רב מאוד. כמובן גדל תקציב הביטחון ל-70 מיליארד שקלים שעיקר ההגדלה נבעה מבניית הגבול לאורך 250 ק"מ עם מצריים. ישראל השקיעה רבות במימוש חלק ממסקנות ועדת טרכטנברג בנושא מימוש חוק חינוך חובה מגיל 3, שכל ממשלות ישראל התעלמו ממנו. היה ברור שההשקעות הכספיות הגדולות הללו יביאו לחורים מסיבים בתקציב.
אבל בסיסו של החוסן הלאומי הישראלי הוא פת הלחם. העובדה שאחד מכל ארבעה ישראלים מצוי מתחת לקו העוני משוועת להתייחס לנושא, ומחייבת להוריד במעט את תקציב הביטחון, התחבורה והחינוך כדי לתקצב כיכר לחם בשקל. המדינה חייבת להסתכל לשכבות החלשות בעניים, על הנכים, ניצולי השואה הגוועים למוות, הפליטים שנגררים לפשע.
אני לא מדבר על רפורמות גדולות ומקיפות בהרבה כמו שפרסמה לאחרונה שלי יחימוביץ' בנוגע למס החברות והגדלת מס ההכנסה על בעלי משכורות העתק, אלא על סדרי עדיפויות פשוטים למדי.
העיקרון שעומד מאחורי הדברים הוא שלא משאירים פצועים מדממים בשדה הקרב. המדינה, כמפקד אחראי לחייליו, צריך לדאוג להם לתנאי המחייה הבסיסים: מוצרי יסוד בעלות סמלית, משכורת ראויה (להעלות את שכר המינמום), תנאים טובים יותר ומערכת בריאות טובה בהרבה. רק כך ניצור חוסן לאומי.
שתבינו - לא מדובר במילארדי שקלים. מדובר על סדרי עדיפויות פשוטים למדיי, ולפעמים עדיף לחכות שנה-שנתיים ברפורמת חינוך החינם לבני 3-4 או לוותר על בנייה של כמה כבישים כדי לנתב כספים לעניי עירנו שהמדינה מנוכרת אליהם אם הזמן יותר ויותר.
סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל האחרונה בהנהגתו של בנימין נתניהו בעיקר שפכה כספים על פיתוח תחבורתי, בטחוני ופדגוגי. השקעה מסיבית בפיתוח כבישים ורכבות היוו צורך כספי רב מאוד. כמובן גדל תקציב הביטחון ל-70 מיליארד שקלים שעיקר ההגדלה נבעה מבניית הגבול לאורך 250 ק"מ עם מצריים. ישראל השקיעה רבות במימוש חלק ממסקנות ועדת טרכטנברג בנושא מימוש חוק חינוך חובה מגיל 3, שכל ממשלות ישראל התעלמו ממנו. היה ברור שההשקעות הכספיות הגדולות הללו יביאו לחורים מסיבים בתקציב.
אבל בסיסו של החוסן הלאומי הישראלי הוא פת הלחם. העובדה שאחד מכל ארבעה ישראלים מצוי מתחת לקו העוני משוועת להתייחס לנושא, ומחייבת להוריד במעט את תקציב הביטחון, התחבורה והחינוך כדי לתקצב כיכר לחם בשקל. המדינה חייבת להסתכל לשכבות החלשות בעניים, על הנכים, ניצולי השואה הגוועים למוות, הפליטים שנגררים לפשע.
אני לא מדבר על רפורמות גדולות ומקיפות בהרבה כמו שפרסמה לאחרונה שלי יחימוביץ' בנוגע למס החברות והגדלת מס ההכנסה על בעלי משכורות העתק, אלא על סדרי עדיפויות פשוטים למדי.
העיקרון שעומד מאחורי הדברים הוא שלא משאירים פצועים מדממים בשדה הקרב. המדינה, כמפקד אחראי לחייליו, צריך לדאוג להם לתנאי המחייה הבסיסים: מוצרי יסוד בעלות סמלית, משכורת ראויה (להעלות את שכר המינמום), תנאים טובים יותר ומערכת בריאות טובה בהרבה. רק כך ניצור חוסן לאומי.
שתבינו - לא מדובר במילארדי שקלים. מדובר על סדרי עדיפויות פשוטים למדיי, ולפעמים עדיף לחכות שנה-שנתיים ברפורמת חינוך החינם לבני 3-4 או לוותר על בנייה של כמה כבישים כדי לנתב כספים לעניי עירנו שהמדינה מנוכרת אליהם אם הזמן יותר ויותר.
