הכל דפוק?
לפעמים פשוט בה לי לכתוב,
לכתוב קצת על הכל.
לתת לנייר לספוג ל"מסך..."...
אני באמת מחפש קצה של חוט, לא שאין אור, לא שהכלללל דפוק.
אבל זה באמת מסובך.
שמי יוני, אני בן 25 נכון לעכשיו.
ואני עומד שוב, בפעם האולי מיליון בפרשת דרכים שתגרום לשינוי לא קל בחיים שלי.
הבעיה:
אם זה היה רק החים שלי מילא...
מה אם אני יוסף שיש עוד שני אנשים בחיים שלי?!
תשאלו איך שניים מילא אחת...
בת הזוג שלי גם במעורבת בפרשת דרכים הזו ואם זה לא מספיק - אמא שלה.
באמת אנני בטוח מה יצא ממה שאני כותב עכשיו, כך שאם בה לכם לקרוא משהו - זה המקום.
אני ובת זוגתי עשינו הכל לבד לחלוטין מ0.
אני דתי לשעבר ההורים שלי וויתרו עלי לפני גיל 18, השאירו אותי ללא כסף, בית או תמיכה כבר אז.
בניתי הכל לבד, עבודה, לימודים, חיים.
נראה שהצלחנו בסה"כ נכון לעכשיו שנינו עובדים בהייטק באותה חברה, באותו תפקיד, זה לצד זו כמו שתמיד חלמנו.
שסוף סוף החיים נראו כאילו מעט וורודים - הכל מושלם .
והנה שוב הכל קורס מסביב. הכל.
אבל הפעם הכי גרוע.
על אף השכר הגבוהה בהייטק, ועל אף שאנו יכולים להרשות לעצמינו הכל.
רכבים חדשים, טיולים לילת בכל סוף שבוע, מסעדות, להחזיר חובות מחוסר עבודה (שהיה לפני כן), ואחרי כל זה עוד נשאר.
כמעט הכל קורס.
אנו, שנינו לא מצליחים להחזיק בעבודה אחת יותר מ-3 חודשים, בכל פעם מקבלים אותנו בידיים פתוחות "כמוצא שלל רב" לאחר 3 חודשים או שלנו זה לא נסבל או שלעבודה זה לא מתאים.
אנו יכולים לתכנת כל-דבר, לעבוד 12 שעות ביום, להקים מעצמות-אינטרנט-חדשות, וזה לא עוזר!
כרגע העולם שלי נופל בפעם האולי מיליון.
ובאמת שאני כבר לא יודע איפה להתחיל.
זו אולי העבודה ה-20 בשנתיים האלה (אני לא מגזים לצערי) חלק מהעבודות היו שבוע עד חודש.
עבדתי בקרביץ,סופרים,פיצה,תכנות,חברות הייטק ענק, הדרכה, הוראה, IT, תמיכה תכנית, תמיכה טלפונית, חברת פלאפון...
בחיי אני בוכה ואני הייתי שמח לכתוב שאני משקר - אבל אני לא!!
ברוב המוחלט של החברות הטפטרתי מרצוני החופשי וכשפיטרו אותי תמיד נאמר "מבחינה טכנית אתה מעולה" אבל אתה לא מתאים לנו.....
בשנה האחרונה זה הלך והשתפר - מעבודה בהייטק ליותר טובה, יותר מרוויחה ויותר שקטה.
סוף סוף מצאתי מקום שאני אוהב- שטוב לי. קיבלו גם אותה (את בת זוגתי)
תמיד חלמנו לעבוד ביחד - והנה החלום מתקיים.
שקט נפשי, העבודה מאושרת מאיתנו, המון עבודה (אנו מתים על זה) 10-11 שעות ביום.
אושר!!
טרח!
הכל נופל.
הביאו מנהלת חדשה והיא החליטה להפוך אותנו ל-SUPPORT! (מענה טלפוני - תמיכה תכנית)
מה הקשר- אלוהים בעצמו לא יודע.
היא רוצה שנענה ללקוחות בטלפון וניתן שרות.
יש לנו מעל הראש עבודה אמיתית בפיתוח!! - לא, היא רוצה שמעכשיו נגיע בבוקר ב-8 ונצא ב-17:00 או מאוחר יותר ונענה לטלפונים.
זה בנוסף לעבודה הרגילה שלנו בטור מפתחים.
כל 5 דקות היא באה לשאול מה קורה?, איך הולך?
היא נותנת עבודה לחודש ומצפה שזה יהיה מוכן ביומיים.
מבטיחה ללקוח שזה "כבר מוכן תוך ימיים" ואז רק שואלת כמה זמן זה יקח? לתשובת ה"זה יקח בין 3-4 שבועות" היא עונה "כל כך הרבה???"
אין לה מושג מה אנחנו עושים, היא לא מצליחה להבין למה צריך אותנו, למה שממעצב זה לא "מודבק" ישר לאינטרנט.
יש לה שיטה היא קוראת לזה "שגר ושכח" והיא באמת שוכחת - שוכחת ששגרה. ומשגרת שוב.
אחרי 5 דקות היא שואלת סיימת?? ואני אומר "אבל כבר שלחתי לך אימייל, הודעתי לך בעל פה, ושוכחנו על זה כבר פעמיים נוספות!"
כך כל היום.
סוף יום היא עושה לנו שיחה שאנחנו צריכים להשתדל יותר, לעבוד יותר מהר והרבה יותר שעות!
הבעיה העיקרית היא שאין לה ראיון של מושג מה אנו עושים וכמה זמן לוקח לעשות את העבודה שלנו.....
כך ש... איך אפשר לעשות יותר מהר?! יותר מהר ממה?
מתחינתה לא לוקח יותר משניה "להדביק" את מה שהמעצב עשה לאינטרנט.... רק שזה........ המון עבודה! ולא מדביקים כלום!
עכשיו היא שונאת את שנינו והיא הודיעה חגיגית שהיא הולכת להעיף אותנו מהעבודה.
עם בעיה קטנה כמובן - שהיא לא יכולה, מכיוון ואני ובת זוגתי ממלאים כרגע את 85% מהצוות (יש עוד בחור שרוב הזמן בלימודים)
היא יודעת את זה - והיא גם כן אמרה את זה בעצמה.
יש בה משהו אישי, היא באה ומנסה ללמדת אותנו איך לחיות את החיים משפטים כמו "לא צריך להיות כל הזמן ביחד" או דברים כמו "אתם שני אישיות נפרדות"
מי היא שתבוא לסביר לנו איך לחיות את החיים שלנו - אי אפשר להבין, ולמה לה?
היא שונאת את שנינו, לבת זוגתי היא כל הזמן אומרת "תחייכי, למה את לא מחייכת", הבעיה העיקרית שלה איתה היא שלדעתה "יש לה מבט מונוטוני", עכשיו ברור שיש לה!!!!!
היא עושה לנו את המוות!!!!!!
אבל מה זה משנה לעזעזעל!!! איך זה קשור לעבודה????
מה זה משנה בכלל????
המקום ניהיה גנון ואנו ניהנו משוגעים.
נראה לכם שזה גרוע?? זה גן-עדן ליד המצב.
לפני כחודשיים בת זוגתי הלכה לפגוש את אמא, עורכת דין מפורסמת שנכנסה לחובות גדולים עקב מחסור בעבודה בשנים האחרונות.
אמה התחחילה לעשן המון, להכנס ללחץ רב עקב החובות וכל, כמובן שגם אנו היינו חסרי כל.
היא מצאה אותה על הריצפה במצב קשה, הזמינה אמבולנס.
והנה אנחנו במירוץ של מוות-חיים כנגד הלא נודע.
רק אני והיא יחידים בעולם.
היא בת יחידה, אמא שלה אם חד הורית ואני עם הורים שבקושי מדברים איתי.
נהדר.
היא הייתה שבועיים בקומה, עברה אירוע מוחי.
העולם קרס עלינו, ועכשיו היא תגור איתנו (אין ברירה) - את המשרד שלה סגרנו, הדירה שלה בשכירות כך שהכל עבר אילנו.
חיים שלמים נגמרו. בשניה אחת.
והנה אני בוכה ב12 בלילה לאחר שתכף לא יהיה לנו עבודה, יש חובות מחודשים לפני שלא הצלחנו למצוא עבודה, אמא שלה צריכה לחיות איתנו - כי אין ברירה טובה יותר.
אניו כמעט ולא יושנים בלילה כי אנו לא מספיקים לעשות הכל. בריצה בין עבודה-אמא שלה-להשיג עבודה חדשה-לדאוג למילון ואחד דברים אחרים.
אחרי כל זה.
אנו עדיין זוג, זוג צעיר שרוצה להיות אחד עם השני בערב, לחבק בשקט ולהגיד שטוב.
אני יגיד את האמת. פעם מאוד רציתי למות! היום אני מאוד רוצה לחיות!
אני רוצה להיות איתה, אני רוצה לעזור לאמא שלה! אני מתחייב להמשיך, להתקדם לעשות!
אבל איך???
ומה הסיבה שהמנהלת הזו רוצה להעיף את שנינו?! כי היא לא מחייכת מספיק????
מה זה משנה בכלל??????!!! איך זה קשור אליה?!?!?!?!?
מה לי ולשטות הזו?!?!?!
זה לא יעזור לבכות לילל.
אף אחד לא מקשיב, לאף אחד לא אכפת.
ההורים שלי כבר ראו אותי כמה פעמים בלי בית, בלי כלום - לא עניין אותם.
היום יש לנו הכל, משכורות גבוהות, המווווון מקומות עבודה המחפשים אותנו, שני רכבים חדשים.
אבל מה זה נותן????
מה זה נותן אם בסוף יום או שבוע אין מספיק זמן או כוח להיות ביחד, לחבק, לחייך.
כל היום רע, אמא שלה בקושי השתקמה, לא מצליחה ללכת ועדיין עם טיטולים.
ואני צריך להגיע לעבודה כדי להתעמת מול איזו זונה שכל מה שחשוב לה ז"שאני אחייך" שלא מסוגלת לזכור האם כבר סיימתי לעשות משהו כזה או אחר?
שמקנא באופן יוצא דופן בחיי זוגיות שלנו ועושה הכל בשביל לנתק בינינו?
אני באמת לא יודע מה נעשה.
אני יהיה אמיתי ויגיד שאם היה אדם על גבי היקום הזה שימצא פטרון ולו רק לבעיה אחת מכל זה, לא להכל, סיכמנו ביחד כבר מזמן שהיינו משלמים לו כמו כלום 10,000 שקל.
זה פשוט כלום ליד העומס, הלחץ, הכאב, שאנו עוברים מידי יום ביומו.
אני הייתי משלם גם 50,000 למען האמת.
והנה הבעיה האחת המבקשת פטרון כו נחשק:
איך להצליח לעבוד ביחד, באותה עבודה שנינו, בתחום שאנו מחפשים (עד כאן זה כבר בדרך).
אבל....
איך להבטיח שלא ירצו להעיף אותנו שוב בעוד שלושה חודשים?
ואיך להבטיח שאנו נרצה להשאר?
שלא תיהיה מנהלת ש"אין לה מושג מה לעזעזל אנו עושים" ושיתנו לנו המוווון עבודה. וזהו! לא ישגעו לנו ת'שכל.
כמו יסגרו אותנו בחדר אחד. יחד. יפתחו לאחר 9 אפילו 10 שעות. סוף!!
אפשר לחשוב שביקשתי את השמיים והארץ כולם בשבילי!!!!!
אבל לא, הדבר הקטן הזה כמעט שבלתי ניתן להשיג!!!!
בעבודה:
-לא רוצה לדבר עם אף אחד
- לא רוצה להכיר אף אחד
- לא רוצה להשתתף בשום אירוע של אף אחד
- לא רוצה הטבות מיוחדת
רוצה לעבוד!!! והרבה!!! ובשקט!!!!
למה זה כ"כ לא קורה?
אולי אנו לא בודקים מספיק את החברות האלה??
אולי אנו מפספסים משהו???
לא יודע, כך או כך.
הלילה הזה יהיהי כמעט הלילה החמישי של 2-3 שעות שינה (לשמחתי כבר לא ברצף)
- איך לע
לפעמים פשוט בה לי לכתוב,
לכתוב קצת על הכל.
לתת לנייר לספוג ל"מסך..."...
אני באמת מחפש קצה של חוט, לא שאין אור, לא שהכלללל דפוק.
אבל זה באמת מסובך.
שמי יוני, אני בן 25 נכון לעכשיו.
ואני עומד שוב, בפעם האולי מיליון בפרשת דרכים שתגרום לשינוי לא קל בחיים שלי.
הבעיה:
אם זה היה רק החים שלי מילא...
מה אם אני יוסף שיש עוד שני אנשים בחיים שלי?!
תשאלו איך שניים מילא אחת...
בת הזוג שלי גם במעורבת בפרשת דרכים הזו ואם זה לא מספיק - אמא שלה.
באמת אנני בטוח מה יצא ממה שאני כותב עכשיו, כך שאם בה לכם לקרוא משהו - זה המקום.
אני ובת זוגתי עשינו הכל לבד לחלוטין מ0.
אני דתי לשעבר ההורים שלי וויתרו עלי לפני גיל 18, השאירו אותי ללא כסף, בית או תמיכה כבר אז.
בניתי הכל לבד, עבודה, לימודים, חיים.
נראה שהצלחנו בסה"כ נכון לעכשיו שנינו עובדים בהייטק באותה חברה, באותו תפקיד, זה לצד זו כמו שתמיד חלמנו.
שסוף סוף החיים נראו כאילו מעט וורודים - הכל מושלם .
והנה שוב הכל קורס מסביב. הכל.
אבל הפעם הכי גרוע.
על אף השכר הגבוהה בהייטק, ועל אף שאנו יכולים להרשות לעצמינו הכל.
רכבים חדשים, טיולים לילת בכל סוף שבוע, מסעדות, להחזיר חובות מחוסר עבודה (שהיה לפני כן), ואחרי כל זה עוד נשאר.
כמעט הכל קורס.
אנו, שנינו לא מצליחים להחזיק בעבודה אחת יותר מ-3 חודשים, בכל פעם מקבלים אותנו בידיים פתוחות "כמוצא שלל רב" לאחר 3 חודשים או שלנו זה לא נסבל או שלעבודה זה לא מתאים.
אנו יכולים לתכנת כל-דבר, לעבוד 12 שעות ביום, להקים מעצמות-אינטרנט-חדשות, וזה לא עוזר!
כרגע העולם שלי נופל בפעם האולי מיליון.
ובאמת שאני כבר לא יודע איפה להתחיל.
זו אולי העבודה ה-20 בשנתיים האלה (אני לא מגזים לצערי) חלק מהעבודות היו שבוע עד חודש.
עבדתי בקרביץ,סופרים,פיצה,תכנות,חברות הייטק ענק, הדרכה, הוראה, IT, תמיכה תכנית, תמיכה טלפונית, חברת פלאפון...
בחיי אני בוכה ואני הייתי שמח לכתוב שאני משקר - אבל אני לא!!
ברוב המוחלט של החברות הטפטרתי מרצוני החופשי וכשפיטרו אותי תמיד נאמר "מבחינה טכנית אתה מעולה" אבל אתה לא מתאים לנו.....
בשנה האחרונה זה הלך והשתפר - מעבודה בהייטק ליותר טובה, יותר מרוויחה ויותר שקטה.
סוף סוף מצאתי מקום שאני אוהב- שטוב לי. קיבלו גם אותה (את בת זוגתי)
תמיד חלמנו לעבוד ביחד - והנה החלום מתקיים.
שקט נפשי, העבודה מאושרת מאיתנו, המון עבודה (אנו מתים על זה) 10-11 שעות ביום.
אושר!!
טרח!
הכל נופל.
הביאו מנהלת חדשה והיא החליטה להפוך אותנו ל-SUPPORT! (מענה טלפוני - תמיכה תכנית)
מה הקשר- אלוהים בעצמו לא יודע.
היא רוצה שנענה ללקוחות בטלפון וניתן שרות.
יש לנו מעל הראש עבודה אמיתית בפיתוח!! - לא, היא רוצה שמעכשיו נגיע בבוקר ב-8 ונצא ב-17:00 או מאוחר יותר ונענה לטלפונים.
זה בנוסף לעבודה הרגילה שלנו בטור מפתחים.
כל 5 דקות היא באה לשאול מה קורה?, איך הולך?
היא נותנת עבודה לחודש ומצפה שזה יהיה מוכן ביומיים.
מבטיחה ללקוח שזה "כבר מוכן תוך ימיים" ואז רק שואלת כמה זמן זה יקח? לתשובת ה"זה יקח בין 3-4 שבועות" היא עונה "כל כך הרבה???"
אין לה מושג מה אנחנו עושים, היא לא מצליחה להבין למה צריך אותנו, למה שממעצב זה לא "מודבק" ישר לאינטרנט.
יש לה שיטה היא קוראת לזה "שגר ושכח" והיא באמת שוכחת - שוכחת ששגרה. ומשגרת שוב.
אחרי 5 דקות היא שואלת סיימת?? ואני אומר "אבל כבר שלחתי לך אימייל, הודעתי לך בעל פה, ושוכחנו על זה כבר פעמיים נוספות!"
כך כל היום.
סוף יום היא עושה לנו שיחה שאנחנו צריכים להשתדל יותר, לעבוד יותר מהר והרבה יותר שעות!
הבעיה העיקרית היא שאין לה ראיון של מושג מה אנו עושים וכמה זמן לוקח לעשות את העבודה שלנו.....
כך ש... איך אפשר לעשות יותר מהר?! יותר מהר ממה?
מתחינתה לא לוקח יותר משניה "להדביק" את מה שהמעצב עשה לאינטרנט.... רק שזה........ המון עבודה! ולא מדביקים כלום!
עכשיו היא שונאת את שנינו והיא הודיעה חגיגית שהיא הולכת להעיף אותנו מהעבודה.
עם בעיה קטנה כמובן - שהיא לא יכולה, מכיוון ואני ובת זוגתי ממלאים כרגע את 85% מהצוות (יש עוד בחור שרוב הזמן בלימודים)
היא יודעת את זה - והיא גם כן אמרה את זה בעצמה.
יש בה משהו אישי, היא באה ומנסה ללמדת אותנו איך לחיות את החיים משפטים כמו "לא צריך להיות כל הזמן ביחד" או דברים כמו "אתם שני אישיות נפרדות"
מי היא שתבוא לסביר לנו איך לחיות את החיים שלנו - אי אפשר להבין, ולמה לה?
היא שונאת את שנינו, לבת זוגתי היא כל הזמן אומרת "תחייכי, למה את לא מחייכת", הבעיה העיקרית שלה איתה היא שלדעתה "יש לה מבט מונוטוני", עכשיו ברור שיש לה!!!!!
היא עושה לנו את המוות!!!!!!
אבל מה זה משנה לעזעזעל!!! איך זה קשור לעבודה????
מה זה משנה בכלל????
המקום ניהיה גנון ואנו ניהנו משוגעים.
נראה לכם שזה גרוע?? זה גן-עדן ליד המצב.
לפני כחודשיים בת זוגתי הלכה לפגוש את אמא, עורכת דין מפורסמת שנכנסה לחובות גדולים עקב מחסור בעבודה בשנים האחרונות.
אמה התחחילה לעשן המון, להכנס ללחץ רב עקב החובות וכל, כמובן שגם אנו היינו חסרי כל.
היא מצאה אותה על הריצפה במצב קשה, הזמינה אמבולנס.
והנה אנחנו במירוץ של מוות-חיים כנגד הלא נודע.
רק אני והיא יחידים בעולם.
היא בת יחידה, אמא שלה אם חד הורית ואני עם הורים שבקושי מדברים איתי.
נהדר.
היא הייתה שבועיים בקומה, עברה אירוע מוחי.
העולם קרס עלינו, ועכשיו היא תגור איתנו (אין ברירה) - את המשרד שלה סגרנו, הדירה שלה בשכירות כך שהכל עבר אילנו.
חיים שלמים נגמרו. בשניה אחת.
והנה אני בוכה ב12 בלילה לאחר שתכף לא יהיה לנו עבודה, יש חובות מחודשים לפני שלא הצלחנו למצוא עבודה, אמא שלה צריכה לחיות איתנו - כי אין ברירה טובה יותר.
אניו כמעט ולא יושנים בלילה כי אנו לא מספיקים לעשות הכל. בריצה בין עבודה-אמא שלה-להשיג עבודה חדשה-לדאוג למילון ואחד דברים אחרים.
אחרי כל זה.
אנו עדיין זוג, זוג צעיר שרוצה להיות אחד עם השני בערב, לחבק בשקט ולהגיד שטוב.
אני יגיד את האמת. פעם מאוד רציתי למות! היום אני מאוד רוצה לחיות!
אני רוצה להיות איתה, אני רוצה לעזור לאמא שלה! אני מתחייב להמשיך, להתקדם לעשות!
אבל איך???
ומה הסיבה שהמנהלת הזו רוצה להעיף את שנינו?! כי היא לא מחייכת מספיק????
מה זה משנה בכלל??????!!! איך זה קשור אליה?!?!?!?!?
מה לי ולשטות הזו?!?!?!
זה לא יעזור לבכות לילל.
אף אחד לא מקשיב, לאף אחד לא אכפת.
ההורים שלי כבר ראו אותי כמה פעמים בלי בית, בלי כלום - לא עניין אותם.
היום יש לנו הכל, משכורות גבוהות, המווווון מקומות עבודה המחפשים אותנו, שני רכבים חדשים.
אבל מה זה נותן????
מה זה נותן אם בסוף יום או שבוע אין מספיק זמן או כוח להיות ביחד, לחבק, לחייך.
כל היום רע, אמא שלה בקושי השתקמה, לא מצליחה ללכת ועדיין עם טיטולים.
ואני צריך להגיע לעבודה כדי להתעמת מול איזו זונה שכל מה שחשוב לה ז"שאני אחייך" שלא מסוגלת לזכור האם כבר סיימתי לעשות משהו כזה או אחר?
שמקנא באופן יוצא דופן בחיי זוגיות שלנו ועושה הכל בשביל לנתק בינינו?
אני באמת לא יודע מה נעשה.
אני יהיה אמיתי ויגיד שאם היה אדם על גבי היקום הזה שימצא פטרון ולו רק לבעיה אחת מכל זה, לא להכל, סיכמנו ביחד כבר מזמן שהיינו משלמים לו כמו כלום 10,000 שקל.
זה פשוט כלום ליד העומס, הלחץ, הכאב, שאנו עוברים מידי יום ביומו.
אני הייתי משלם גם 50,000 למען האמת.
והנה הבעיה האחת המבקשת פטרון כו נחשק:
איך להצליח לעבוד ביחד, באותה עבודה שנינו, בתחום שאנו מחפשים (עד כאן זה כבר בדרך).
אבל....
איך להבטיח שלא ירצו להעיף אותנו שוב בעוד שלושה חודשים?
ואיך להבטיח שאנו נרצה להשאר?
שלא תיהיה מנהלת ש"אין לה מושג מה לעזעזל אנו עושים" ושיתנו לנו המוווון עבודה. וזהו! לא ישגעו לנו ת'שכל.
כמו יסגרו אותנו בחדר אחד. יחד. יפתחו לאחר 9 אפילו 10 שעות. סוף!!
אפשר לחשוב שביקשתי את השמיים והארץ כולם בשבילי!!!!!
אבל לא, הדבר הקטן הזה כמעט שבלתי ניתן להשיג!!!!
בעבודה:
-לא רוצה לדבר עם אף אחד
- לא רוצה להכיר אף אחד
- לא רוצה להשתתף בשום אירוע של אף אחד
- לא רוצה הטבות מיוחדת
רוצה לעבוד!!! והרבה!!! ובשקט!!!!
למה זה כ"כ לא קורה?
אולי אנו לא בודקים מספיק את החברות האלה??
אולי אנו מפספסים משהו???
לא יודע, כך או כך.
הלילה הזה יהיהי כמעט הלילה החמישי של 2-3 שעות שינה (לשמחתי כבר לא ברצף)
- איך לע
