אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
הכל בגלל סיגריה...
- פותח הנושא יורָה דעה
- פורסם בתאריך
ועכשיו לפינת הסיפורים המדליקים
תמיד כשאני שומע סיפור אני נזכר בסיפור, (רק בסיפור אחד אני נזכר והוא מזכיר לי את השני וחוזר חלילה עד שכבר נמאס לחברה לשמוע אותי, סתאאם לא עד כד כך, אגב הסתאאאם נכתב לי כבר באינסטינקט עם הרבה אלפים) ובכן סיפורינו עוסק בתקופה שלפני ה... עד התגוררתי בטוב ובנעימים בבית הורי, לחלל שבת עדיין לא העזתי, (מטעמי דת) אבל להתפלל כבר לא הייתי מסוגל, איך אתפלל לבורא הרחמן עת שאני מפקפק במציאותו, רק תפילה אחת היתה לי שאזכה להאמין בו. זה היה בשבת בבוקר, (אבא שלי לא העיר אותי בבוקר, אני ילד גדול קם לבד) היה נורא נורא קר בחוץ, ואווו כפור, יום מהימים הקרים במיוחד של ירושליים, הכלתי איך לא, למקווה, שם מיים חמים, אני נכנס ואין בריה בעולם שיכולה להוזיזני ממקום זה. אבי, כך התברר הבחין בי בעת כניסתי למקווה, בחושבו שתיכף אצא, הוא סיים את תפילתו, כשהוא בדרכו מבית הכנסת למקווה, הוא חושב אוי איזו זכות נפלה בחלקי, (אני כותב בהומור, אבל הדמעות כבר בקצה) יש לי בן כל כך צדיק, הולך למקווה לפני התפילה, איזה כיף. ואז, הוא נכנס למקווה, והוא רואה אותי בתוך המיים ישן, (הייתי מת מעיפות, ולישון בתוך מיים זה אחד מהתענוגות הגדולות שהכרתי) הוא קרא בשמי להעירני, ומשלא נענה, בחושבו בטח למד בלילה ונרדם, החליט לעזוב אותי, הוא פשט את בגדיו, ירד וטבל, וקודם שעלה ונסתפג צבט בבהונואת לחיי והעירני. אני (חושב מהר) מבין איזה ברוך, עכשיו הוא ידע שלא התפללתי, ואז (לא שתהיה בעיה אני יאמר לו שנרדמתי) אצתרך להמתין שעתיים עד שיבוא דבר מאכל לפי, וביטני איננה נותנת מנוח, הבזיק רעיון במוחי, ותוך כדי שאני משפשף בעיני, ומותח את שרירי גופי, אני מפטיר, "איזה עייף אני, מי שיראה אותי (איך אני מתאמץ להתעורר) יחשוב ישנתי פה שעתיים" מה לא? הוא שואל, ומה עם תפילה שאלתי? חשבתי שנרדמת, הוא ענה, ואז בא ההסבר במלואו, מה חשבת, ראית שנרדמתי, מה הקשר, התפללתי ושמה את הקורבנות עד שהוא אומר הנשמה יכולה לצאת, יצאתי החוצה אמרתי נקפוץ למקווה, היה קר, לכן אפי´ שהייתי כבר לפני התפילה, זה היה סתם, לא היה בזה תענוג מיהרתי להתפלל אחרי התפילה הרשתי לעצמי להתמהמה קצת. אבל בבית הכנסת היה חם היה שם מזגן, הוא שאל, כן אבל אתה יודע איך זה שאתה יוצא החוצה בלי מעיל והגל של הקור תוקף אותך זה בעיה, עניתי. קודם כל, יש לך מעיל, דבר שני על איזה קור אתה מדבר מה קור יש שמש בחוץ. ראיתי שהעניינים מתחילים להסתבך, אמרתי לו, היה מעיל, לא לבשתי אותו, ובכלל (תוכ"ד שאני מתעלם מהשאלה השניה שהיא קשה במיוחד) אני שואל מה זה החקירות האלה, אני מת מרעב, בא נלך הביתה לאכול. אני מקווה נורא שהוא לא יזכר בסיפור עכשיו ויעשה שיחזור, אז, ורק אז הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא אומר. "הילדים שלי אף פעם לא עובדים עלי" בא לי לכתוב עוד כמה סיפורים, אבל אני לא יעייף אותכם. ואוו איזה כיף לכתוב את זה, זה גורם לי קצת געגועים, לא תאמינו אבל געגועים לימים ההם שהייתי צריך לחשוב מה לעשות כדי שאף אחד לא ידע. <הקדוש משקר רק אם צריך>
תמיד כשאני שומע סיפור אני נזכר בסיפור, (רק בסיפור אחד אני נזכר והוא מזכיר לי את השני וחוזר חלילה עד שכבר נמאס לחברה לשמוע אותי, סתאאם לא עד כד כך, אגב הסתאאאם נכתב לי כבר באינסטינקט עם הרבה אלפים) ובכן סיפורינו עוסק בתקופה שלפני ה... עד התגוררתי בטוב ובנעימים בבית הורי, לחלל שבת עדיין לא העזתי, (מטעמי דת) אבל להתפלל כבר לא הייתי מסוגל, איך אתפלל לבורא הרחמן עת שאני מפקפק במציאותו, רק תפילה אחת היתה לי שאזכה להאמין בו. זה היה בשבת בבוקר, (אבא שלי לא העיר אותי בבוקר, אני ילד גדול קם לבד) היה נורא נורא קר בחוץ, ואווו כפור, יום מהימים הקרים במיוחד של ירושליים, הכלתי איך לא, למקווה, שם מיים חמים, אני נכנס ואין בריה בעולם שיכולה להוזיזני ממקום זה. אבי, כך התברר הבחין בי בעת כניסתי למקווה, בחושבו שתיכף אצא, הוא סיים את תפילתו, כשהוא בדרכו מבית הכנסת למקווה, הוא חושב אוי איזו זכות נפלה בחלקי, (אני כותב בהומור, אבל הדמעות כבר בקצה) יש לי בן כל כך צדיק, הולך למקווה לפני התפילה, איזה כיף. ואז, הוא נכנס למקווה, והוא רואה אותי בתוך המיים ישן, (הייתי מת מעיפות, ולישון בתוך מיים זה אחד מהתענוגות הגדולות שהכרתי) הוא קרא בשמי להעירני, ומשלא נענה, בחושבו בטח למד בלילה ונרדם, החליט לעזוב אותי, הוא פשט את בגדיו, ירד וטבל, וקודם שעלה ונסתפג צבט בבהונואת לחיי והעירני. אני (חושב מהר) מבין איזה ברוך, עכשיו הוא ידע שלא התפללתי, ואז (לא שתהיה בעיה אני יאמר לו שנרדמתי) אצתרך להמתין שעתיים עד שיבוא דבר מאכל לפי, וביטני איננה נותנת מנוח, הבזיק רעיון במוחי, ותוך כדי שאני משפשף בעיני, ומותח את שרירי גופי, אני מפטיר, "איזה עייף אני, מי שיראה אותי (איך אני מתאמץ להתעורר) יחשוב ישנתי פה שעתיים" מה לא? הוא שואל, ומה עם תפילה שאלתי? חשבתי שנרדמת, הוא ענה, ואז בא ההסבר במלואו, מה חשבת, ראית שנרדמתי, מה הקשר, התפללתי ושמה את הקורבנות עד שהוא אומר הנשמה יכולה לצאת, יצאתי החוצה אמרתי נקפוץ למקווה, היה קר, לכן אפי´ שהייתי כבר לפני התפילה, זה היה סתם, לא היה בזה תענוג מיהרתי להתפלל אחרי התפילה הרשתי לעצמי להתמהמה קצת. אבל בבית הכנסת היה חם היה שם מזגן, הוא שאל, כן אבל אתה יודע איך זה שאתה יוצא החוצה בלי מעיל והגל של הקור תוקף אותך זה בעיה, עניתי. קודם כל, יש לך מעיל, דבר שני על איזה קור אתה מדבר מה קור יש שמש בחוץ. ראיתי שהעניינים מתחילים להסתבך, אמרתי לו, היה מעיל, לא לבשתי אותו, ובכלל (תוכ"ד שאני מתעלם מהשאלה השניה שהיא קשה במיוחד) אני שואל מה זה החקירות האלה, אני מת מרעב, בא נלך הביתה לאכול. אני מקווה נורא שהוא לא יזכר בסיפור עכשיו ויעשה שיחזור, אז, ורק אז הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא אומר. "הילדים שלי אף פעם לא עובדים עלי" בא לי לכתוב עוד כמה סיפורים, אבל אני לא יעייף אותכם. ואוו איזה כיף לכתוב את זה, זה גורם לי קצת געגועים, לא תאמינו אבל געגועים לימים ההם שהייתי צריך לחשוב מה לעשות כדי שאף אחד לא ידע. <הקדוש משקר רק אם צריך>
דמעה בזוית...
אחי אני שמחה בשבילך שסיפורך נגמר בטוב, ויכול אתה עכשיו להזכר בו בחיוך (מהול בדמעה...), חוששתני, כי סופו של סיפורי אני יהיה קצת שונה - אל תדאג, עדכונים עוד יבואו. ואולי יום מן הימים אוכל גם אני לספרו בחיוך, כשדמעה קטנה מבליחה לזווית עיני... עד אז - חזקי ואמצי (אין כמו עידוד עצמי...)
אחי אני שמחה בשבילך שסיפורך נגמר בטוב, ויכול אתה עכשיו להזכר בו בחיוך (מהול בדמעה...), חוששתני, כי סופו של סיפורי אני יהיה קצת שונה - אל תדאג, עדכונים עוד יבואו. ואולי יום מן הימים אוכל גם אני לספרו בחיוך, כשדמעה קטנה מבליחה לזווית עיני... עד אז - חזקי ואמצי (אין כמו עידוד עצמי...)
מיקלחת בשבת ?
משום מה זכור לי שלא מתקלחים בשבת אבל לא זוכר אם זה איסור מפורש. לי הייתה מרפסת בתקופה שגרתי עם הורי ויצא לי לעשן שם איזה שנה לפני הצעד המתבקש של לגור לבד. האופציות זה או לצאת מהבית ולגור לבד או לצאת מהדעת לאט לאט אבל בשיטתיות. הבחירה שלך כמובן כי את יודעת את כל מכלול הדברים
משום מה זכור לי שלא מתקלחים בשבת אבל לא זוכר אם זה איסור מפורש. לי הייתה מרפסת בתקופה שגרתי עם הורי ויצא לי לעשן שם איזה שנה לפני הצעד המתבקש של לגור לבד. האופציות זה או לצאת מהבית ולגור לבד או לצאת מהדעת לאט לאט אבל בשיטתיות. הבחירה שלך כמובן כי את יודעת את כל מכלול הדברים
יקירתי!
את אצל אבא ואמא אין לך ברירה אלא להתנהג בדיוק כמו שהם רוצים. אם הם רוצים שתלכי עם כובע ותחתונים על הראש בבית את צריכה לעשות כרצונם. זה הבית שלהם, חינוך הילדים עליהם והם דואגים. שאני גרתי אצל ההורים לא עישנתי כי הם לא הסכימו, לא דיברתי עם בנים מהבית כי הם התנגדו, הורדתי את הצמיד מהרגל כי זה הזכיר להם עוזרת בית. בקיצור אם את עובדת קחי לך מקום משלך. ועשי בו כרצונך. בהצלחה!!! דידית.
את אצל אבא ואמא אין לך ברירה אלא להתנהג בדיוק כמו שהם רוצים. אם הם רוצים שתלכי עם כובע ותחתונים על הראש בבית את צריכה לעשות כרצונם. זה הבית שלהם, חינוך הילדים עליהם והם דואגים. שאני גרתי אצל ההורים לא עישנתי כי הם לא הסכימו, לא דיברתי עם בנים מהבית כי הם התנגדו, הורדתי את הצמיד מהרגל כי זה הזכיר להם עוזרת בית. בקיצור אם את עובדת קחי לך מקום משלך. ועשי בו כרצונך. בהצלחה!!! דידית.
לאבא ואמא...
גם אם ירקו בפני - אקבל כל מוחטה באהבה ואם יבעטו ברגלי - על ידי אהלך בשלווה יקשרו את עיני - ארחרח דרכי כזאבה ירחיקוני מאחיי - אבקש מזרים קירבה ימנעו מזונותיי - אלך לבקש נדבה ישפילוני בפני חבריי - לא אתמרמר בדאבה הכל למען הוריי - רק שלא אהווה אכזבה... אבא ואמא - ממני אהובה...
גם אם ירקו בפני - אקבל כל מוחטה באהבה ואם יבעטו ברגלי - על ידי אהלך בשלווה יקשרו את עיני - ארחרח דרכי כזאבה ירחיקוני מאחיי - אבקש מזרים קירבה ימנעו מזונותיי - אלך לבקש נדבה ישפילוני בפני חבריי - לא אתמרמר בדאבה הכל למען הוריי - רק שלא אהווה אכזבה... אבא ואמא - ממני אהובה...
לאבא ואמא...
גם אם ירקו בפני - אקבל כל מוחטה באהבה ואם יבעטו ברגלי - על ידי אהלך בשלווה יקשרו את עיני - ארחרח דרכי כזאבה ירחיקוני מאחיי - אבקש מזרים קירבה ימנעו מזונותיי - אלך לבקש נדבה ישפילוני בפני חבריי - לא אתמרמר בדאבה הכל למען הוריי - רק שלא אהווה אכזבה... אבא ואמא - ממני אהובה...
גם אם ירקו בפני - אקבל כל מוחטה באהבה ואם יבעטו ברגלי - על ידי אהלך בשלווה יקשרו את עיני - ארחרח דרכי כזאבה ירחיקוני מאחיי - אבקש מזרים קירבה ימנעו מזונותיי - אלך לבקש נדבה ישפילוני בפני חבריי - לא אתמרמר בדאבה הכל למען הוריי - רק שלא אהווה אכזבה... אבא ואמא - ממני אהובה...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.