חמותי סיפרה לי שהיו לה המון בעיות עם חמותה
והנה - היא לא למדה כלום. להפך, המון פעמים חשתי שדרכי היא "נוקמת" את נקמתה, במובן של "לי לא עזרו, אז גם לה לא יעזרו", וכן הלאה. למי שלא מכיר או זוכר את הסיפור שלי, אני גרה בעיר הולדתו של בעלי, מרחק שעה נסיעה מעיר הולדתי. חוץ ממשפחתו של בעלי, אין לי שם אף אחד. כך היה גם עם חמותי כשהיא התחתנה - היא עברה לעיר הולדתו של בעלה, והייתה שם לבד. לא פעם סיפרה איך אף אחד לא עזר לה כשילדה, אפילו לא כשהיתה בדכאון שלאחר לידה, איך היתה "זרוקה שם כמו כלב". ואני, לתומי, חשבתי שאולי זה מה שיגרום לה להזדהות איתי. חשבתי שאולי היא תרצה שגורלי יהיה שונה מגורלה. אבל לא. היא מתנהגת כלפיי בדיוק כפי שחמותה תהנהגה כלפיה. ואגב, ראיתי אותה ואת חמותה יחד לא פעם. ואיפושהי נראה לי שמי שאשמה ביחסים הקלוקלים פה זו דווקא חמותי (ואני לא אומרת את זה רק כיוון שזו חמותי ובגלל המשקעים שיש לי איתה). באנו להתארח אצל חמותה, והחמות הכינה אוכל - אורז, עוף, סלט. חמותי לא נגעה בכלום. חצי שעה אחרי שהגענו חמותי כבר רצתה ללכת, ולא עזרו כל תחנוניה של החמות שנישאר עוד קצת (שתבינו, אנחנו רואים אותה לעיתים ממש רחוקות. אחרי שנפטר אבא של בעלי הקשר עם הסבתא - אימו - ממש נחלש). באופן כללי, הסבתא לא הפסיקה לומר לה ולכולנו כמה היא אוהבת אותנו, כמה היא מתחננת שנבוא יותר, שנעשה אצלה שבת, וחמותי - פירצפה. בברית של שני בניי קרה שהסבתא ניגשה אל הנכדים להצטלם איתם וחמותי פשוט חטפה לה אותם מהיד. זה היה כל כך צורם, שאפילו שתי בנות דודות שלי, שלא יודעות על הבעיות שלי איתה, באו אליי ואמרו לי "ראית ? מה הקטע שלה ?". בכלל, אני מסתכלת על חמותי ורואה - אין לה חברות כלל וכלל. החברה היחידה שלה היא אחותה. מאז שהכרתי את בעלי (עברו מאז 5 שנים) היא הספיקה להחליף 4 מקומות עבודה (אמת לאמיתה, לא הגזמה) כי באף מקום לא הצליחה להתאקלם. עם כל המשפחה של בעלה ז"ל היא מסוכסכת. ואני מדברת על שנאה של ממש שהם חשים כלפיה (הסיבה האמיתית טרם נגלתה לי).