אז תזמן! (או שלא?)
טוב, כמו שאתה רואה, לונלי, התחרטתי שניה אחרי שכתבתי את הכותרת... כי מה שטוב לאחד מפריע לאחר. אני למשל, מברך גם ככה. גם לפני, וגם אחרי, אבל רק ברכה ראשונה של ברכת המזון. בקטנה. מודה לאלוהים שעוד חודש עבר ומס הכנסה לא עיקלו לי את החשבון, ועוד זוג הזמין חתונה, והרדיאטור של הטרנטה שלי נשאר שלם, וגם הגיר מתנהג די יפה... ומה שמצחיק הוא, שבבית של ההורים שלי אני מברך בהחבא כמו בחוץ. כדי שלא ישימו לב שברכתי ותקוותיהם יתעוררו שוב. כדי שלא יחשבו שאולי הנה הנה קורה מה שקיוו לו כל הזמן: הבן האובד שב הביתה. הנה הוא מתחיל לברך, ועוד יומיים נראה אותו תחת החופה עם כלה נאה וחסודה, בעלת תשובה, "בראש שלו" מגניבה אבל מקפידה על קלה וחמורה. ואז נוכל סוף סוף למות בשקט. (וזה , אגב, מה שעצוב בכל הענין שהם לעולם לא יקבלו את זה. אולי ילמדו לחיות אבל לא יקבלו. כי בניגוד להורים לילד הומו, שיכולים ללמוד לחיות עם הבושה פה, בעולם שלנו - ההורים שלי, ושלך, מאמינים שיצטרכו לחיות עם הבושה "לנצח נצחים" (שרק לשמוע את המילה הזו עושה רע למי שבקושי מסוגל להתחייב למערכת יחסים של שנתיים...) ושבניגוד לחברותא מהכוילל שהילדים שלו יגרמו לו לעלות מדרגה לדרגה בגן עדן, אני, הבן החילוני, אגרום להם להסמיק כל הדרך למטה. ומי, לעזאזל, מי רוצה להכאיב ליחידים שאהבו אותו מאז שנולד?) ככה שאני מזמן בכיף. אמנם בעברית - מרגיש קצת מטומטם בהברה האשכנזית - אבל מברך, ונוטל, וצוחק, ומודה לאלוהים על האוכל, והפרנסה, ועל זה ששוב הצלחתי לא לריב עם משפחתי האהובה, וחובש כיפה כזו, וכיפה אחרת, כי כשאתה באמת בחוץ, למי אכפת? ובאמת שאין לי שום דבר נגד אישה כשרה (איפה בדיוק שמים את החותמת?) שעושה רצון בעלה. ולפעמים אחרי לילות הזויים עם פריחה גסה מחוספסת, אני קצת מתגעגע למישהי נאה וחסודה וספונטנית... ותפילין אני מניח, וכשר אני אוכל, אז למה לספר לו שהתיק עם כלי הנגינה באוטו לא מיועד להופעה שתתקיים (אי"ה) במוצאי שבת? למה לא לתת לו לברך אותי, לקוות איתו יחד שה' יחזיר אותי בתשובה, ויפתור לי אחת ולתמיד את הקונפליקט, ואת יסורי המצפון, ואת הגעגוע, (ויסדר לי גם איזו נאה, עד נאה-מאד וחסודה על הדרך, וישקיט לי גם את בעיית הבדידות המכאיבה הזו...) ושוב אוכל לראות את העיניים שלו זורחות כמו פעם, כמו פעם, לפני שהן כבו לתמיד? אה? מה רע אם השם הטוב יחזיר לי את האפשרות לחיות בשכונה דתית בלי להתעצבן מהשכנים שנכנסים לחיים, בלי סרטים ומוסיקה קובנית, בלי עירום באינטרנט, בלי סקס מזדמן, ובלי "קונדום-של-תקווה" בכיס המכנסיים. עם משכורת של חמש-שש אלף בחודש, (שזה כולל את הצ'ק השמן של האישה שמלמדת בבית-ספר יסודי), בלי הופעות, ובלי לימודים, סתם להתרכז בלגדל שבעה ילדים, שעד סוף ימי הם ונכדיהם יכבדו אותי כמו שאני מכבד את סבתא שלי שתחיה? מה היה רע אם ריקודים בחתונה של חבר היו ממלאים אותי סיפוק כמו מסיבת טראנס ב טי-אל-וי, או ליתר דיוק אם ריקודים בחתונה תימנית היו נותנים לי הרגשה כמו מועדון רומבה בהוואנה? (שניהם שחורים,זריזים ומתופפים על פחים...) למה נולדתי ציפור דרור שלא יכולה לשבת בשקט וצריכה תמיד להתרסק לתוך האופק הדמיוני שלה, למה??? לפעמים אני חושב שהבעיה שלי היא לא שאני לא מספר להם, אלא שאני לא מספר לעצמי. אני לא מעיז לקום ולומר לעצמי את האמת. אז נכון, בליל שבת קודש האחרון רקדתי סלסה במועדון מטונף בכיכר אתרים, אבל עדיין... עדיין , וכשאני אומר עדיין אני מתכוון לעשר שנים אחרי, אני מרגיש שעוד לא גיליתי לעצמי את האמת. שאני מתבייש לבוא לעצמי ולומר: אלי, אתה חילוני. זה מה יש. מלבד הג'יפ והקלווין קליין, אתה נראה בדיוק כמו תושב רמת אביב מטומטם מח ומדושן עונג. ואם אין גיהנום? נהדר, אבל אם יש אתה תישרף שם ככל הנראה "לנצח נצחים". אז קום, תתעורר (בבוקר, לשם שינוי) ותחיה עם זה. אני לא. אני בורח. עדיין. עשר שנים אחרי. אז מה אני אומר לונלי? אם ההצגה מכריחה אותך לשנות את חייך, לדרוך על הדברים שגורמים לך לקום בבוקר, אם ההצגה לוקחת ממך אהבה, אם היא הופכת אותך למריר, למדוכא, אם היא לוקחת ממך את החופש לבחור - אל תעשה אותה. קום ותאמר להם הכל בפנים. אבל אם אתה יכול לחיות את חייך בשלווה (יחסית) מה איכפת לך לזמן? "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו" ושנהיה בריאים. אה כן, גם אני (הקטן) מצטרף (כיהודה ועוד לקרא) לאיחולים של אבא שלך: יהי רצון שתמצא כלה נאה, וחסודה, חייכנית, שעיניה מאירות, וגופה רך ומפתה, ומיפתח שפתיה שובב וממזרי, והילוכה קל כחיה קטנה, וצחוקה מאיר ככוכב הצפון. יהי רצון שתקימו בית נאמן בישראל, ובימי שבת חג ומועד, או סתם ביום של חופשה, תשכבו חבוקים שד לשד, צו לצו, קו לקו, תלטפו זה את ראשה המתולתל של זו, תלחשו שטויות של אהבה באוזניים מנומנמות, תחככו אפים, ותתנשקו בפיות מהבילים מנשימת-בוקר. עד שיהדס אליכם ילד מתוק בלונד-שיער, ימשוך מעליכם את השמיכה, וישאל בפה תמים ובחיוך ממיס: מה נשתנה הבוקר הזה? רבותינו! הגיע זמן קורנפלקס של שחרית... עליך, ועלי ועל כל בית ישראל, אמן כן יהי רצון! אליהו בלאאמו"ר יוסף יהודה שליט"א צויק.
