הכאב הזה............

[אייבורי]

אופטימיות

איננה תכונה כלכך רעה, את מוזמנת לנסות אותה. בכל אופן, לקחת מקרה פרטי ולהפוך אותו להגיון בריא שמתאים לכל אדם, הינה שגיאה אופיינית באינדוקציות. נ.ב. אם כבר את מציגה את בחירותי לראווה, כדאי לעשות את זה תחת מעטה של דיוק, להלן שאלה מפגרת (מפגרים אחרים זאת אמנם תופעה נפוצה אבל לא אני בחרתי בזה)

 

[dify]

הפורום הזה כולו התחיל באופטימיות

לא כן? אתה מכיר אנשים שמתחתנים והם לא חושבים שאצלם יהיה אחרת? אני פועלת בחיים על פי ההגיון הבריא שלי, לא על פי האופטימיות הנאיבית שמעדיפה לשקר לעצמה. בינתיים זה עובד לי נפלא, עוד לא מצאת אותי כותבת פה ומתחננת למנת אופטימיות נאיבית, כי כשעושים בחירות בצורה חכמה ומפוקחת לא חוטפים אח"כ מכות ב"הפתעה".... ואם אתה כבר מתייחס למה שכתבתי, אז כתבתי שלקחתי ממך את המילה, מבחינתי מילה קשה ומגעילה, אז אם אתה הכנסת אותה ללקסיקון של השיח פה, אז אל תתפלא שאתה מקבל אותה חזרה גם במקומות אחרים. ובינתיים באופטימיות תוכל להגיד לעצמך שלא התכוונתי לזה, שאני בטח אשתנה, ושאם רק נעבוד על זה אז יהיה בסדר ובכלל שאם אני רק ארזה 5 קילו ואטפח את עצמי בשבילך (אני הלא אישה) אז הכל ביננו יסתדר, רק עניין של השקעה. הו האופטימיות והאנשים שמעדיפים לא לקחת אחריות על חייהם.

 

[אייבורי]

זוגיות במשבר

אין קשר לחתונה, אמנם זוגיות לרוב מתחילה באופטימיות [תהייה לנו אהבה גדולה] אבל לפעמים היא מתחילה מפחד, בדידות, כאב. אופטימיות איננה יכולה לשקר לעצמה, אופטימיות היא צפיה לעתיד טוב. בדיוק כמו שפסימיות היא צפיה לעתיד רע. אנחנו חיים בהווה ולפעמים מתכננים את העתיד לרוב ע"פ הראיה שלנו. אני מניח שאם את בצורה חכמה ומפוקחת את בוחרת להיות במינימום סיכוי לפגיעה. יש אחרים שמוכנים לסכן את עצמם בפגיעה ועדיין לנסות להשיג דברים אחרים. בנימה אופטימית זאת אסיים ואומר, אין לי שום צפיה שתשתני.

 

[dify]

אי אפשר לדעת מה יהיה בחיים

אבל אפשר לבחור לעצום עיניים כשבן אדם אומר לך במפורש מה הוא מרגיש, ולקוות שיהיה טוב ולהתעלם מהמציאות, ואח"כ להיות מופתעת כשהדברים מתגשמים. המכר שלי הוא לא ממש תופעה יוצאת דופן. בגידות זה לא משהו שלא שמעתי עליו מעולם, אני משערת שגם את. והוא לא מניאק בכלל, אגב, לדעתי. בדיוק כי הוא אומר לה בדיוק מה הוא מרגיש ומה הוא מתכנן, הוא לא משקר לה ולא מתכנן להסתיר את זה בעתיד. הבעיה היא, שהיא, כמו בגישה שהצגת, מעדיפה לפרשן אותו ואת רצונותיו ולהניח שהוא לא מבין על מה הוא מדבר ושהוא עוד ישתנה וכו' וכו'. את יודעת משהו, אם היא מעדיפה לעצום עיניים חזק חזק כרגע ולהאמין שזה לא יקרה, זכותה, היא מביאה על עצמה את כאב הלב הזה. כמו אנשים שנוהגים במכונית שיכורים ומאמינים ש"לי זה לא יקרה". כמו אנשים שמתאכזבים לגלות שבני הזוג שלהם לא השתנו כמו שהם קיוו שיקרה אם ניתן לזה רק מספיק זמן. בעולם של 50% גירושין, ומי יודע איזה אחוז בגידות, ושזוגיות צורכת הרבה התאמה והשקעה, ופורום זוגיות במשבר עמוס בבני זוג מאוכזבים או בזוגיות שמתה, מה אני אגיד לך, אולי הוא סתם לחוץ והוא יהיה איתה לעד יחד. אבל אולי, רק אולי, היא חיה בשכנוע עצמי על משהו שמלכתחילה הוא מצהיר בראש גלי, ואח"כ היא לא תבין מאיפה זה בא לה. (רגע, לאיזה שירשור הגבתי? של בחורה שיש לה זוגיות מאושרת עם בחור חם ואוהב שלא מסתכל בכלל על אחרות בנוכחותה? הא, לא, ממש לא)

 

[nowonder]

תשובה אופטימית.

זה פורום זוגיות במשבר, אז הייתי אומרת שיש פה קצת סלקשיין ביאס לגבי אופי הפוסטים שנכתבים פה ובקשות העזרה שנפרשות פה. אני מניחה שאילו היינו משוחחת בפורום "נישואים טריים" או " זוגיות זהב בגיל הזהב" או משהו כזה, היינו נתקלות בסיפורים אחרים. בוודאי שבגידות קיימות. וגם נישואים אומללים. וגם ההיפך קיים. בדיוק כמו הפוסט אליו הגבת, זוגיות זו דינמיקה שבה שני הצדדים ממלאים תפקיד. הבחורה בפוסט הפותח לקחה את תפקיד מסויים בזוגיות שלה ואז היא מתפלאת למה בן הזוג שלה מתנהג בהתאם לציפיות שלה מהתפקיד שלה עצמה. גם המכר שלך והחברה שלו נכנסים לסוג של דינמיקה שאי אפשר לדעת איך היא תתפתח, אבל לשניהם יש תפקיד בעיצוב שלה. את יכולה לחשוב שהחברה שלו אופטימית מפגרת (כמוני). אני חושבת שהיא פשוט מאוהבת. מסוחררת. ומאמינה בכוחה של האהבה שלה (ואולי בצדק). אהבה והתאהבות היא לא עניין רציונלי, הסיכון שהיא לוקחת לא הגיוני אולי. אבל הוא לא יותר לא-הגיוני מכל זוגיות אחרת. הדרך היחידה להגן על עצמך מפני שיברון לב היא מניעה (לא להתאהב, לא להתקרב, לא להאמין ועוד לאוים רבים). זה נראה לי מחיר כבד מדי לשלם. ואחרון ודי, לעניין האופיטמיות. אופטימיות היא הדבר הכי מתגמל בעולם. היא מאפשרת לך לקחת סיכונים בלתי רציונליים, ולהגיע להישגים בלתי רציונליים, ולהנות וללמוד גם ממשברים. אלמלא האופטימיות, אנשים לא היו מתאהבים, או מביאים ילדים לעולם, או מנסים למצוא תרופה לסרטן, או כותבים שירים, או (כמו שמישהו אמר לי השבוע) מאמינים שכלי שכבד מהאויר יכול לעוף.

 

[chenby]

יש שיגידו יוצרת מציאות, יש שיגידו חיה בסרט

יש שיגידו אופטימית.. העניין הוא שאנשים תמיד יגידו משהו. ואנחנו יכולים לתת לזה לנהל אותנו, או להמשיך להסתכל על החלומות והשאיפות שלנו ולהגיד- כן אני יכולה. ופה אני רוצה לחשוף קצת עליי.. אני יוצרת מציאות פנטזיונרית שחיה בסרט.. אני מאוהבת במישהו כבר שנה, מתוכם לא התראינו 11 חודש.. לפני כן היינו היה לנו רומן של חודשיים ולפני כן היינו חברים טובים כמה חודשים.. הוא לא היה הטעם שלי בגברים בכלל, ויש לציין שבחודשיים הראשונים להכרותינו, בכלל לא ראיתי אותו כאופציה, בכלל הייתי דלוקה על מישהו אחר.. אבל בחור קורע וכריזמטי והוא כבש אותי וטס לאוסטרליה.. וכשהוא טס קיבלתי החלטה לטוס אליו ברגע שאוכל.. התחלתי תהליך להוצאת אזרחות גרמנית (יש לאבא שלי) וטסתי לחצי שנה לסן דייגו לעשות כסף (לא שעשיתי אבל היה לי מדהים וחזרתי עם אייפון ומלתחה חדשה ומלא קשרים..) בינתיים חזרתי לארץ, התחלתי לעבוד באיזה בית קפה ליד הבית שלי, ואני מחכה לאזרחות ולדרכון ואני טסה ברגע הראשון שאני אוכל.. בינתיים שמרנו על קשר במיילים לפעמים צ'אטים בפייסבוק, אחת לחודש ככה.. אחרי כמה חודשים עברנו לסקייפ ודיברנו וקצת מצלמה שהיה מרגש, וכל זה שאין לי מושג מה הוא מרגיש או חושב, הוא מחמיא כמובן ושואל אם אני מתכננת לבוא והוא הודיע לי לפני שבועיים שהוא מגיע לארץ לכמה שבועות ואין לי מושג מתי... מה שמצחיק זה, שחברי הקרובים, המשפחה שלי, כל הזמן שואלים אותי, אם נראה לי שזה באמת, אם אני לא קצת מפנטזת.. ווואלה, אולי. יכול להיות.. מה שבטוח זה שאני יודעת מה אני מרגישה ואני הולכת עם זה.. לוותר על זה עכשיו שהוא חודש הבא כנראה בארץ, נראה לי הדבר הכי טיפשי לעשות. ואז נראה אם זה יקח אותי לאוסטרליה.. (יש לי כבר תכנית ב' אגב - שזה אמסטרדם.. דרכון גרמני יאפ מה את אומרת על זה וונדר וומן?

 

[nowonder]

אני אומרת

לכי על זה מותק. ויש לי סיבה מנומקת היטב. בטוח יהיה זיון מדהים. זיון עם משחק מקדים של 11 חודשים חייב להיות מדהים

ואני מאחלת לך שהפנטזיה תהפוך להתאהבות מציאותית ואז לאהבה ארוכת טווח ויציבה. (והתבלבלת, לא וונדר-וומן, בדיוק ההיפך. נו-וונדר

)

 

[chenby]

אני יודעת, כתבתי בכוונה...

אבל את יודעת מה? וונדר בעבועבועה... בכל מקרה, אני אדע כשאני אדע.. וזה יהיה בקרוב..

 

[I C E M A N 7]

את שוכחת משהו

אנשים אולי לא משתנים במהות, אבל הפאזות שלהם משתנות. כמו שילד בן 18 מאמין שטוב למות למען אידיאולוגיה, בגיל 21 הוא מאמין שכסף הוא חסר משמעות, בגיל 25 הוא מאמין שלהתחייב לאישה אחת זו רעיון אווילי ובגיל 30 הוא לא מאמין איזה טאמבל הוא היה פעם. כבר קרה שימנים קיצוניים הפכו לשמאלנים עוכרי ישראל, אתאיסטים חזרו בתשובה ואוהדי מכבי הפכו לאוהדי הפועל (טוב, זה אולי לא קרה..). עקרונות ודעות הם הרבה פעמים עניין חולף. כך גם המכר שלך שמצהיר הצהרות, הוא לא ישתנה אבל האמיתות שלו ישתנו. היום דעתו שמשיכה מינית לא יכולה להימשך יותר מ-5 שנים והוא משוכנע בזה. אז הוא משוכנע, ביג פאקינג דיל. מחר דעתו יכולה להתהפך. וגם דעתה אגב, ואז יתהפכו ביניהם היוצרות. בקיצור, אני חושב שאת נותנת קצת יותר מדי קרדיט להצהרות שלו.

 

[גארוטה]

כל מה שאת מתארת

נמצא במשפט שכתבת "אני לקחתי עלי את התפקיד הרציני. ואתה תמיד גונב את ההצגה." נדמה מכל מה שאת כותבת ומתארת ומהתשובות שלך למגיבים שאת יודעת בדיוק איפה את טועה ובמה, אך משום מה את מתעקשת לחזור שוב ושוב על אותן הטעויות במודע רק כדי "להוכיח" לעצמך שאת צודקת או השד יודע מה... העובדה שבחרת "להיות רצינית" ולעזוב את כל סצינת המועדונים והעשן שפעם התלהבת ממנה לא מצדיקה את זה שאת דורשת ממנו לעשות כמוך כי ככה את החלטת. טוב לו שם, הוא עדיין נהנה להשתולל, לשתות, למשוך תשומת לב ולהיות במרכז הבמה למה זה פוגע בך? (את הרי מציינת שהוא לא בגד בעבר ולא בוגד עכשיו), אז איפה הבעיה? ש"הילד" לא שומע בקולה של אמאל'ה? כל היחס שלך כלפיו הוא מתנשא ואמהי, הוא מתנהג עדיין כמו ילד ואני כבר עברתי לשלב הרציני, אני צריכה לעקוב אחריו ולספור לו כמה כוסות הוא שותה, כל ההתנהגות שלו ושל חבריו היא התנהגות של חבורת אינפנטיליים ואני הרצינית והמשכילה שמסתכלת על כולם מלמעלה ובזה להם, ואחרי כל זה את מצפה שהוא יסתכל עלייך כעל אשה סקסית ש"מותר" לו לחשוק בה? את רוצה לשבת איתו על החוף ולראות ביחד את השקיעה? אם על שקיעת השמש את מדברת, אז תשתחררי מתפקיד האמא שלו, אם לא את פשוט תצפי בשקיעת הזוגיות שלכם, ולבד. תתעוררי לפני שתאחרי.

 

[czar]

את צריכה לגרום לו להתעניין בך מחדש....

יש מליון דרכים שמאהב זה האחרון שבניהם לטעמי. קראתי חלקן של התגובות כאן הן יפות וכולן נכונות להבנתי במידה זאת או אחרת ומוסר ההשכל מעבר מלקיחת האחריות וכו זה שהוא צריך להתעניין בך...... אני מסתייג מתגובתו של יוסי, קצת ברח לו. תעשי משהו עם עצמך, צאי לבד עם חברות, תתגנדרי ותני לו לחשוד שמשהו בך משתנה. כאן כבר תדברי עם האגו שלו ולא עם בן הזוג שלך וגברים, שהאגו שלהם זז קצת הם אנשים אחרים לגמרי. את נבונה וקל לקרא את זה בך, את יודעת כנראה איך לעשות את זה הכי טוב, רק נתקי קצת את התלות.

 

[גל1 האחת]

אל תחליטי כלום כרגע ואל תנסי שום מהלך

פשוט תרגעי .. את מאוכזבת וכועסת עכשיו וזה לא זמן להחליט על דרך כזו או אחרת .. מה שכן אם תקחו לכם כמה ימי חופש ביחד ואם זה לא מסתדר אז תקחי לך את כמה ימים להרגע ולצאת מהשיגרה ולבדוק טוב איך את מרימה את היחסים שלכם מהנקודה הזאת .. אולי טיפול זוגי יכול לעזור .. יש הרבה אפשרויות

 

[חתול לבן חתול שחור]

לך

את לא חיה בשביל עצמך את חיה בשבילו וחבל. חושבת על ניתוח להגדלת החזה כדי שבעלך יראה אותך במרכז לוקחת איזה שוט כדי להראות יותר מהממת חושבת לקחת מאהב כדי לנקום נקמה מתוקה לא רוצה לנסוע לתאילנד כי את לא רוצה להנות לבד אלא רק איתו תתחילי לחיות עבור עצמך תקבלי את עצמך כמו שאת {עם חצי קילו ובלי חצי קילו,עם חזה גדול ובלי} ושתתחילי לאהוב עצמך ולהפוך עצמך למרכז החיים שלך הוא יגיע וירצה אותך יותר. את מובנת מאליו עבורו את פונקציה להצגה כלפי הסביבה בהתחלה הייתי "פרארי" ואיזה כייף זה שיש "פרארי" בחניה העניין הוא שגם "פרארי" אחרי כמה חודשים או שנים היא מובנת מאליו. תתעסקי בעצמך עבורך ולא בעצמך עבורו. וכן..הגיע הזמן...