הי

d a p h n a

New member
ואוו, זו נשמעת כמו דרך אומללה לחיות

כאילו, כל אחד והבחירה שלו, אבל לי נראה שבטוח אפשר למצוא דרך לאזן בין תזונה בריאה לבין תזונה שמכילה גם אוכל שכיף לאכול, אוכל טעים, אוכל שאפשר לאכול בחוץ ולא צריך לדאוג לו מראש בבית ועוד...
 
לי זה טעים,ואני מאושרת

אני ממש חווה אושר בכל פינה בגוף. ומבשלת בכל יום טרי! לנסיעות- מכיניסם לטרמוס אוכל, לאחר בישול קצר יותר, וזה ממשיך להתבשל בחום של עצמו עד הצהריים. זו תזונה איור ודית, שהותאמה לי אישית ע"י רופא איור ודי. הגעתי אליו עם מספר בעיות, ושכחתי מהן. ובינתיים עברו עוד שנים... יש כמובן דברים שאפשר להוסיף. כמו ארטישוק, עכשיו בעונה, וזרעי דלעת במיוחד לגברים. גם זרעי חמניה. ועוד, כל מה שמתאים אישית. וכשמרגישים טוב, מותר לפעמים לסטות קצת, מחוץ לבית. לבחור במסעדה את המתאים ביותר.
 

d a p h n a

New member
קודם כל, אני שמחה שאת מאושרת

עם השיטה הזו, ואני אומרת את זה ברצינות (כלומר בלי ציניות). אבל מעבר לזה שזה נראה לי נורא מעט אוכל (אם הייתי אוכלת רק פירות בבוקר, לא הייתי מתפקדת על זה שעה ורבע, let alone עד הצהריים. ואם בצהריים אכלתי סלט, ירקות מאודים וקצת דגנים וקטניות, אין שום מצב בעולם שבארוחת ערב אני מסתפקת רק בדייסת קווקאר) , זו נראית לי כמו שיטה ממש ממש לא גמישה. את אומרת שמדי פעם מותר "לסטות" ולאכול מחוץ לבית, אבל סדר היום שלי ושל רוב האנשים שאני מכירה מתנהל כך שלפחות 50% מהארוחות לא מתקיימות בבית. הסיבה לכך היא שאין לי כזה דבר סדר יום קבוע. יש ימים שאני כמה בבוקר וכל היום נמצאת בבית ולומדת, ואז אני יכולה לבשל מה שאני רוצה. יש ימים שבהם אני יודעת שאני אמצא בחוץ, ואז אפשר לקחת אוכל מראש כמו שאמרת בתרמוס או משהו דומה. אבל בערך חצי מהימים בשבוע אני יוצאת מהבית בבוקר לספריה או לשיעור, ואני יוצאת מתוך הנחה שאני אחזור הביתה לצהריים, אבל אז פוגשים אנשים והולכים ביחד לארוחת צהריים (לא ממש במסעדה, אבל למשל בבית קפה - ולא, אי אפשר לוותר על זה, כי זה חלק בלתי נפרד מחיי החברה כאן ומי שלא משתתף בזה פשוט לא יהיו לו חברים. נקודה), או שפתאום מתברר שאני הרבה יותר עסוקה משחשבתי ואין לי זמן בכלל ללכת הביתה. בקיצור - בערך 50% מהימים אני אוכלת ארוחת צהריים בחוץ. וזה לא עניין זמני. העניין של סדרי יום לא קבועים ולא ידועים מראש הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ושל רוב מכרי לפחות בחמש השנים האחרונות. מעבר לזה שיש לי בעיה עם העקרונות הבסיסיים שעליו מבוססת השיטה שבה את משתשמת (כלומר אני לא רואה שום סיבה להגבלות כל כך מחמירות על האוכל, אבל כאמור זה עניין של בחירה אישית ואני מכבדת את זה) - מה שנראה לי בעייתי בה, ובהרבה שיטות אחרות של תזונה - היא שאין שום התייחסות לגמישות של סדר היום של אנשים. אני יודעת ששיטות התזונה היחידות שבהן אני הצלחתי להתמיד היו כאלה שהיו מאוד מאוד גמישות, כלומר שלצאת למסעדה, או לאכול בחוץ צהריים, לא היה "סטייה" אלא חלק אינטגרלי מהתפריט שלי, שיטות שבהן אם היתה מסיבה או חתונה או משהו כזה, לא היתה שום בעיה לבחור את הדברים הנכונים מתוך המבחר שמוצע. מה שמטריד אותי בשיטות תזונתיות בעלות תפריט מוגבל (ובעבר היו לי כמה וכמה כאלה) היא שנראה שהן מאוד כובלות ומגבילות - חייבים להיות בבית או עם אוכל מהבית, ואם אין, אז זה כבר מוביל ל"סטייה".
 
נכון,עברתי שלבים כאלה בחיים.

ובאמת, לא יכולתי להתמיד עם תזונה כזו. אבל בינתיים עלו בעיות בריאותיות, והצורך להרגיש טוב עם הגוף והנפש, השתלט על הבחירות החברתיות והמקצועיות שלי. בעצם , היום זה הרבה יותר פשוט, כי יש הרבה מסעדות שמגישות אוכל שעונה על הצרכים, במקומות רבים אסור לעשן ( עוד מגבלה שהיתה בעבר, והרחיקה אותי מן הזרם המרכזי...) כך שיש גם אויר לנשימה, אפילו בטיסות הזמנתי אוכל טבעוני . והחברים לומדים . אפשר להחליף את הצעצועים, אבל על עצמי אני חייבת לשמור. איש לא יעשה את זה במקומי.
 
50% בחוץ,ועדיין יש לך 50%

לשמור על תזונה מתאימה לך אישית בבית. וגם בחוץ, הארוחה יכולה לעמוד בקריטריונים מסוימים שהצבת לעצמך. קצת תחושת רעב לאחר הארוחה = סימן לבריאות. שמעתי ממהרישי, מהרמבם, ובעצם, מכל האנשים החכמים.
 
קצת תחושת רעב אחרי ארוחה?

אצלי זה מתכון להמשך זלילה שיגיע אחרי זמן קצר. זה עיקרון שאצלי לפחות היה בפירוש מזיק. אם ארוחה לא משביעה אצלי, משהו בתכנון התפריט שלי דפוק. ואני לפחות, לא מעוניינת להעביר את כל יומי בתחושה שנעה בין רעב (לפני ארוחות) לרעב קל (שאר הזמן).
 
אפשר לשנות ולהוסיף.

בהתאמה אישית, לפי הצורך. אין סבהה לסבול רעב :) אבל מעניין איך את היית מתקנת את מה שהצגתי, או מה היית מציעה כתזונה צמחונית.
 
את התפריט שלי הרכבתי תוך יעוץ ומעקב

של דיאטן ספורט. (איך חברה שלי אומרת? כל אחד והוודו שלו
). אני לא אפרט כאן תפריט מלא, אבל העקרונות הם אחרים לגמרי. דגש על צריכה של חלבון (מוצרי חלב רוב הזמן, דגנים וקטניות בצהריים. אם לא הייתי נמנעת מסויה היה שם יותר סויה כמקור חלבון במקום חלק ממוצרי החלב). אכילה כל שלוש שעות לכל היותר. יש ירקות ופירות, אבל לא עליהם מבוסס התפריט, וכאמור הדגשים אחרים לגמרי. אני אישית מעדיפה שיטה תזונתית בגישה מדעית מבוססת...
 

אלי ו.

New member
כמי שמתאמן וצורך יחסית הרבה חלבון

(בסביבות ה 1.5 גרם לק"ג) אני יכול לספר לך שמערכת העיכול שלי מרגישה מצויין. השאלה היא לא רק כמה חלבון אוכלים אלא מה עוד אוכלים. מי שאוכל המבורגר וצ'יפס לארוחת צהריים אינו דומה למי שאוכל גביע קוטג' 3% עם ירקות ואורז מלא למרות שבארוחה השניה יש הרבה יותר חלבונים.
 
כמו שאלי אמר

מערכת העיכול שלי מרגישה יופי. אני כרגע צורכת יותר לכיוון ה 1.7-1.8 גרם חלבון לכל ק"ג, כי אני בשלב של הרזיה וזה חשוב כדי שהגוף לא יפרק שריר בדרך. אין לי עם זה שום בעיות.
 
יש לי קצת בעיות

עם התפרצויות של הרפס, וחלק מהמניעה היא להשתדל לאכול מזונות שיש בהם יחס מסוים בין חומצת אמינו ליזין לארגינין. סויה ממש מפר את האזן האיזון לכיוון השני ועדיף לי להימנע. בעיקרון כל הקטניות הן לא עם היחס הנכון אלא הפוך, אבל בסויה זה יותר קיצוני. מוצרי חלב הם כמו שצריך. אם אני מבססת את התזונה על מוצרי סויה במקום חלב, ההתפרצויות לא מאחרות לבוא.
 
../images/Emo127.gif מידע חשוב לכל הלוחמים בחלב.

צמחונים רבים ממש מקובעים על הטבעונות כדרך תזונה אפשרית יחידה. כאן את מציגה נימוק בעל ערך לסובלנות בנושא הזה.. תודה רבה.
 
../images/Emo13.gif אגב היו מספר מקומות בהם קראתי

שהעניין נכון לעוד כמה סוגים של התפרצויות ויראליות ולא רק הרפס. גיליתי את כל זה בגלל שבצבא ניסיתי לחזור להיות טבעונית אחת לכמה חודשים, ועם כל חזרה תוך שבועיים הייתי נתקפת התפרצות הרפס קשה ממש, ומיד כשהיא הייתה מסתיימת הייתה מופיעה חדשה. הגעתי למצבים של התפרצות כל חודשיים, ארוכות וקשות, שזה הרבה מעבר לתדירות נורמלית. לקח כמה פעמים כאלה, שנה שהיו לי בה יותר מ-7 התפרצויות בסה"כ, עד שהתחלתי לחשוב שאולי יש קשר בין הטבעונות להרפס. חיפוש בכל מאגר מידע על הרפס גילה את העניין הזה עם ארגינין וליזין, וחיפוש ב nutritiondata גילה לתדהמתי שבחלוקה גסה - כל מאכל מהחי טוב לי, וכל מאכל מהצומח רע לי.... כשיש כמה "רעים" במיוחד שעשירים מאוד בארגינין ודלים מאוד בליזין, כמו סויה, אגוזים וזרעים. אז מהם אני מנסה להימנע. אחרי הצבא גם גיליתי צליאק, וכנראה (בעצם די בטוח) שגם לזה היה חלק במערכת החיסונית הדפוקה שהייתה לי אז שעשתה אותי יותר פגיעה לוירוס. בסה"כ זה וירוס שקיים אצל 80% מהאוכלוסיה ולא אצל כולם הוא מתפרץ בכזאת קלות. מאז השמירה על תזונה ללא גלוטן המערכת החיסונית שלי התחזקה משמעותית, אבל עדיין לעיתים רחוקות יש לי התפרצות ואני בדרך כלל יכולה לקשר את זה לשבוע או שבועיים שאכלתי הרבה מאוד קטניות והרבה פחות מוצרי חלב ומאכלים מהחי. אני באופן כללי בעד סובלנות רבה לבחירה שאדם עושה (גם אם היא לא הבחירה הכי טובה בעיניי ואני הייתי בוחרת אחרת). זו אחת הסיבות שהיה חשוב לי פורום צמחונות (וטבעונות) שמציע גישה כזאת. וגם אם הוא פחות עמוס בשרשורים בגלל זה, אני לא מודאגת - בהרבה מהמקרים מה שממלא פורומים של צמחונות הוא ויכוחים נטולי סובלנות על אידיאולוגיה, ויכוחים מלאי שטויות על תזונה, והודעות שכל אחד מנסה להבהיר כמה כולם טפשים חוץ ממנו ושכמותו. פה הם מתמלאים בדיונים אינטליגנטיים ומדעיים, ואני שמחה מאוד על כך. גם אם זה אומר שפורום נטול התלהמות הוא פורום יותר שקט. זו לא הכמות, זו האיכות
 
למעלה