הי 
חדשה פה בפורום..
בת 20 ובחוץ מגיל 16, באה מבית דתי לאומי (ומאוד פולני)
לאחרונה התחלתי לחפש עוד אנשים כמוני ובאופן בלתי נמנע הגעתי לכאן..
ההורים שלי אמנם לא זרקו אותי מהבית והם אפילו נותנים לי לפעמים קצת שקט לנהל את החיים שלי כמו שאני רואה לנכון, הם עוד מממנים לי אוכל, וכביסה, וארנונה ומים וחשמל ומלא דברים שנראים לאנשים מסוימים כדבר ברור מאליו. ואני בסדר.
אני מחייכת בשמחות ושומרת שבת בנוכחותם, אני שוטפת כלים ועושה כביסה, אני עושה בייביסיטר על אחיינים ובעיקר מנסה לשמור על פרופיל נמוך.
אבל לפעמים קורה שלא. ואני חוזרת מאוחר בלילה, מבושמת. או שולחת הודעה לחברה. או מתלבשת קצר מדי, צמוד מדי, שקוף מדי
אבל למרות שמחת החיים שאני מנסה להפגין (ומצליחה, לשמחתי) אני בנאדם, ואני מאוד רגישה לפידבקים שאני מקבלת מהסביבה, אז נכון שלמדתי להסתיר את הפגיעה שאני חווה על בסיס יומיומי מהמשפחה (ברוב המקרים) אבל אני רוצה קצת תמיכה. אני רוצה להתמרמר, אני רוצה להיות אנונימית ואני רוצה לומר שלא הכל בסדר,
כי אבא שלי הפסיק לדבר איתי, ואמא שלי מקווה (ומנסה) להחזיר אותי שוב בתשובה, והעקיצות השנונות של האחים והפרצוף של סבתא כשהיא רואה אותי עם מכנסיים והמבטים של השכנים.. ועוד מליון דברים שאני נתקלת בהם נונסטופ, שאנשים אחרים לא יראו ולא ישימו לב, אבל בשבילי הם מכשולים שאני מתמודדת איתם ודקירות קטנות שאני נאלצת לספוג.. ובדיוק כמו חזרה בתשובה, הדרך קשה.
ואני מנסה לא לתת לכל הטררם שהולך סביב הנושא להשפיע עלי יותר מדי כי קל מאוד לשקוע בזה ולהתחיל לחשוב על כל מני פתרונות לא אמיתיים.. (אם אפשר לקרוא לזה ככה)
אז הסתכלתי על מה אנשים כותבים פה, וחשבתי שאולי מצאתי את המקום.. בתקווה לא להתאכזב.. גם בטוויטר @post_religious
חדשה פה בפורום..
בת 20 ובחוץ מגיל 16, באה מבית דתי לאומי (ומאוד פולני)
לאחרונה התחלתי לחפש עוד אנשים כמוני ובאופן בלתי נמנע הגעתי לכאן..
ההורים שלי אמנם לא זרקו אותי מהבית והם אפילו נותנים לי לפעמים קצת שקט לנהל את החיים שלי כמו שאני רואה לנכון, הם עוד מממנים לי אוכל, וכביסה, וארנונה ומים וחשמל ומלא דברים שנראים לאנשים מסוימים כדבר ברור מאליו. ואני בסדר.
אני מחייכת בשמחות ושומרת שבת בנוכחותם, אני שוטפת כלים ועושה כביסה, אני עושה בייביסיטר על אחיינים ובעיקר מנסה לשמור על פרופיל נמוך.
אבל לפעמים קורה שלא. ואני חוזרת מאוחר בלילה, מבושמת. או שולחת הודעה לחברה. או מתלבשת קצר מדי, צמוד מדי, שקוף מדי
אבל למרות שמחת החיים שאני מנסה להפגין (ומצליחה, לשמחתי) אני בנאדם, ואני מאוד רגישה לפידבקים שאני מקבלת מהסביבה, אז נכון שלמדתי להסתיר את הפגיעה שאני חווה על בסיס יומיומי מהמשפחה (ברוב המקרים) אבל אני רוצה קצת תמיכה. אני רוצה להתמרמר, אני רוצה להיות אנונימית ואני רוצה לומר שלא הכל בסדר,
כי אבא שלי הפסיק לדבר איתי, ואמא שלי מקווה (ומנסה) להחזיר אותי שוב בתשובה, והעקיצות השנונות של האחים והפרצוף של סבתא כשהיא רואה אותי עם מכנסיים והמבטים של השכנים.. ועוד מליון דברים שאני נתקלת בהם נונסטופ, שאנשים אחרים לא יראו ולא ישימו לב, אבל בשבילי הם מכשולים שאני מתמודדת איתם ודקירות קטנות שאני נאלצת לספוג.. ובדיוק כמו חזרה בתשובה, הדרך קשה.
ואני מנסה לא לתת לכל הטררם שהולך סביב הנושא להשפיע עלי יותר מדי כי קל מאוד לשקוע בזה ולהתחיל לחשוב על כל מני פתרונות לא אמיתיים.. (אם אפשר לקרוא לזה ככה)
אז הסתכלתי על מה אנשים כותבים פה, וחשבתי שאולי מצאתי את המקום.. בתקווה לא להתאכזב.. גם בטוויטר @post_religious