הי

drosh

New member
הי

אני בת 24 , הוא 31 . מאורסים כשנה...חתונה בספטמבר הבא. רקע : מצב משפחתי קשה,אמא ואחיי ואני גרים באופן זמני אצל דודים שלי כי ההורים נפרדו,כל המשפחה עדיין בדיכי מזה, אני שייכת למגזר שמרני , הוא בא עשה קצת טוב, התארסנו אחרי פחות מדי זמן . אינני מרגישה שאני אוהבת אותו,יש משיכה,אולי התרגלתי שהוא לצידי ושבזכותו אני זוכה לצאת , לשמח , לא להיות לבד. הוא אוהב אותי מאוד,הגבר שהכי התייחס אלי בטוב בחיים , אמא ואחי ואחותי הנשואה הגדולה מאששים את זה , אמא נעשית עצבנית כשאני מסבירה שאני לא כל כך שלמה עם הקשר. איננו רבים , אני מרגישה שהמעמד החברתי\אקדמאי\שכלי גורם לקשר להראות כאילו אני יותר מדיי טובה בשבילו והוא כאילו מנסה לרצות אותי כל הזמן (מה שלא בא לי בטוב ועושה לי רע לעזוב אותו) . אומרים לרוב כדאי להקשיב להורים , אמא שלי אומרת לי שהיא מכירה אותי , את הקשר הרציני הקודם שלי , את המצב שלנו, את הנטייה שלי לעצבות , שהוא הזדמנות בשבילי לצאת , לשמח ומביאה לי דוגמאות מהחיים למה אני צריכה לוותר בהגיון על רגש מול התועלת שהוא מביא (חמות שממש מוכנה לעזור לי בכל דבר , הוא אוהב אותי , ההורים שלו והבית מוכרים כטובים). אני מרגישה שאיתו אני מתפשרת , ללא קשר לאהבה , מעניין אותי גם בן זוג שיהיו תחומי עניין משותפים איתו, רמה שכלית וחוכמה שווה . מה שאני לא מרגישה איתו . דוגמה : קשה לנו להחזיק שיחות טלפון , מהר משעמם לנו , כשיוצאים לבד גם , לרוב הוא מצליח לסדר יציאות של עוד אנשים איתנו . אני פחדנית למדיי, עמדתי פעמיים להיפרד ממנו , ובסוף חזרתי. חשוב לי לציין שמה שעושה רגליים לי קרות הוא שאם אני נפרדת ממנו אני נמצאת על תקן "כמעט גרושה" , המצב הקלוקל בבית לא מרנין וזה מרתיע כמה אנשים , ידוע בסביבה שלי שאבא שלי קשה והוא ינסה לצאת נגד קשרים שלי (זה מה שהוא עשה עם הנוכחי). זה יקשה עליי פי מאה למצוא אחריו מישהו שיהיה לי טוב בשבילי יותר ממנו . המלצות ? עצות לאומץ \ דברים להתמודד?
 

שילה1

New member
גם הלב וגם ההגיון מדברים עבורך.

את מנסה להסברי שאלו יהיו נישואי תועלת,ואלו -סופם ידוע. מצבך בבית אינו קשור לסיכוייך לקשרים עתידיים,אלו רק תרוצים שלך. אכן את פחדנית,שאם לא כן-היית שוקלת מגורים עם שותפים,מחוץ לסיר הלחץ של גירושי ההורים. בקיצור-עשי טובה ענקית לבחור.שחררי אותו!
 
יקירתי העצות שלך לא רלוונטיות

משום שהיא אולי לא ציינה במפורש ותקני אותי אם אני טועה הבחורה ערביה , ולכותבת ההודעה שימי לב שתקבלי כאן תגובות ועצות שלדעתי אומנם רלוונטיות כי הרי זה פורום שעוסק ביחסים בין אנשים , יחד עם זאת לא בהכרח שההכוונה והיעוץ שתקבלי מותאמים לקודי התנהגות ולמצב הסוציאקונומי תרבותי של החברה שאת שייכת אליה , אני אשלח לך מסר בהמשך.
 

שילה1

New member
מגזר שמרני..אינו בהכרח.הבנת הנקרא שלך מאוד

רלוונטית,בהעדרה. מי את שתשללי דעה של אחר? קצת כבוד וסובלנות לדעות של אחרים,ורצוי אחרי התעמקות בקריאת דברי הפונה. אז אני מתקנת אותך-פעמיים!
 
תקראי שוב

כנראה שהבנת הנקרא זה לא הצד החזק שלך { לדעת לחבר את כל התמונה לפי הנתונים המוצגים ולקרוא בין השורות} . ,מספיק לקרוא מה שהיא כתבה על עצמה כדי להסיק מזה לאיזה חברה היא שייכת !לא רק שהיא ערביה היא גם מוסלמית היא כתבה שבמגזר שהיא באה ממנו בחורה שמתארסת ומחליטה להפרד נחשבת לגרושה ולידיעתך לפי הדת המוסלמית אשה מאורסת שחתמה על הסכם נישואין שנקרא כתב אלכתאב נחשבת לגרושה במידה והיא נפרדה גם אם בפועל לא היתה חתונה ! ולזכות בתואר גרושה לא כזה להיט יתכן שהעיצה שלך {מגורים משותפים } והדעה שלך הם הכי רלוונטיות רק לא במקרה הזה ,לא ביטלתי את דיעתך רק חבל שאת ממהרת לתקוף מבלי לעצור ולחשוב לשניה שאולי קיימים הבדלים תרבותים ושאת בכלל לא מכירה את המנטליות .
 

שילה1

New member
את מסיקה ומניחה וחושבת...

ואת הרי מבינה הכל ויודעת הכל,ולכן מדמיינת שהצעתי מגורים משותפים. ואגב-גם אצל דתיים ואפילו לייט,הפרת ארוסין נחשבת מאוד. על כן-הזהרי בשלונך הבוטה משהו,ואת הידיעות שהבאת-גם אחרים יודעים,אלא שהם זהירים בקביעות. ולנושא תואר גרושה-נו באמת.הקבעון שאת נתונה בו,כולל קביעות חסרות שחר-זקוקים לעבודה מתאימה.
 

שילה1

New member
נהדר.גם לך ושנה אזרחית טובה

 

M00PS

New member
את לא תהיי גרושה, את תהיי רווקה

כל השאר זה ניסיונות לדחוק אותך לעשות משהו שאת לא שלמה איתו. את באמת רואה את עצמך נשואה לגבר הזה לשארית חייך? כי אם לא, נסי לחשוב על להיות נשואה לו, מי יודע כמה שנים, עם ילדים (שלא מוסיפים קלילות לנישואים) - זה לא מפחיד אותך? תשמעי, אני יודעת מה זה לבוא מרקע שמרני ועם הורה שהוא יותר מפקד מכל דבר אחר. אני יכולה להגיד לך שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לך זה שתביני שאם את לא תהיי אמיצה עבור עצמך, אף אחד לא יהיה בשבילך. אני מוכנה להמר שהרבה מהפחדים שיש לך זה דברים שהכניסו לך לראש בשיחות אינספור על למה כדאי לך כבר לסגור את הבסטה עם מה שיש. את לא יכולה לתת לזה לנהל לך את החיים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
השאלה באמת מאוד מגזרית

אם אכן מדובר במגזר הערבי, ובעיקר המוסלמי, העצות שתקבלי פה הן אכן חלקיות וצריכות להלקח בערבון מוגבל. פערי התרבות כל כך גדולים שקשה למישהו שחי בעולם אחד לתת עצה למישהו מעולם כל כך אחר. (אני לא אומר שבלתי אפשרי. אבל זה יותר קשה). ואם אכן את מהמגזר הערבי, אז זה מעניין שאת באה לשאול בפורום שרובו (לא כולו, כמובן) הוא מהמגזר היהודי. זה אומר בעיני שאולי את רוצה קצת לצאת מכללי המגזר שלך. ולכן גם התשובה שלי שמה במקום ראשון את שאלת הרצון שלך להיות בתוך המגזר ולחיות על פי כלליו. כלומר, השאלה היא הרבה יותר מאשר האם להתחתן עם הבחור הזה או לא. היא קודם כל האם להתחתן עם המגזר הזה (שכרגע את כנראה נשואה לו כבר) או שמא למרוד ובעצם להתגרש ממנו. זאת לא שאלה של זוגיות. זאת שאלה אקזיסטנציאלית ממש, ויהיו לה השלכות להרבה הרבה שים קדימה, אולי לכל החיים. אני אישית לא מחבב חיים במגזר שמרני, והאינסטינקט שלי הוא להגיד לך: "צאי אל החופש בכל מחיר". אבל אז אני בא ונזכר שזאת הבחירה שלי, והיא מתאימה לי. לא בטוח שהיא מתאימה לך. תסתכלי על דוגמאות של אחרים שמרדו במגזר שלהם (ערבי, חרדי, או אולי "רק" גאורדי אן קווקאזי - מגזרים שמרניים גם כן). אנשים כאלה משלמים מחירים יקרים. האם נראה לך שעדיף ךלך להיות כמותם? או שאולי עדיף לך לשלם את המחיר של פשרה רומנטית ולהישאר בבית המוכר, בסביבה המוכרת, קרובה לאמא ולאחות ולאח ולדוידם ולדודות. בחירה לא פשוטה. לגבי אומץ, מה שאני יכול להגיד הוא שהשלב הראשון בכל מעשה אמיץ הוא החלטה ברורה. כשההחלטה היא חד משמעית, התוצאה הכמעט אוטומטית היא אומץ מפתיע. ומנגד, כשהאומץ לא מופיע, יש מקום לחשוד שההחלטה לא התבשלה, והיא לא חד משמעית. שאלי את עצמך מי את רוצה להיות בעוד עשרים שנה. נסי ללמוד מנסיונם של אחרים,אלו שבחרו להישאר ולשלם את המחיר, ואלו שבחרו למרוד ולשלם את המחיר. תראי איזה אורח חיים מתאים לך, ומשם תחליטי. אפשר להיות שלם עם כל החלטה, אבל כדאי שהיא תהיה חדה וברורה ושתקחי עליה אחריות מלאה, ולא תישארי בתחושה שבחרת מה שבחרת בלי באמת לבחור, בגלל "הנסיבות". בהצלחה.
 

drosh

New member
התעוררתי:)

תודה לכולם על התשובות , אני מעריכה את זה . תקן "כמעט גרושה" היא הכוונה שאחרי ביטול הקשר ובגלל החברה מאיפה שאני באה זה נחשב למחויבות גדולה שנשברה . לא דומה למגזר החילוני. אינני רוצה לציין איזה עדה אני כדי לא לחשוף יותר מדיי פרטים . אתם צודקים , אינני יכולה להיות מנוהלת ע"י פחדים , אני גם לא יכולה להתנתק מהסביבה כמו שאתם מציעים , אני יכולה למרוד ולקחת סיכון ...אני מאמינה שעדיף לי לדעת , לפחות את המצב של לסיים את הקשר מאשר להישאר בו בלי לדעת אף פעם מה היה קורה "אם לא סיימתי" . אשי 1 האחת , אני מחכה לתגובתך
 

drosh

New member
ד"א

זה לא שאני עומדת להיות מנותקת מהסביבה אם אני עושה צעד כזה , ולמען האמת מה אכפת לי מה כולם אומרים כל עוד אני עושה צעדים למעני . זה רק יהרוס את הסיכויים שלי לעבור האלה. אני אומרת לכם , לכל מי שביקשתי ממנו לייעץ לי מחברות/מכרים בסביבה שלי , נתן דעה כאילו אני צריכה להישאר זאת בגלל שהם מכירים את המצב ומכירים כמה טוב הוא עושה לי. מצד שני , היו כאלה ניתקו קשר , ולזה צריך אומץ וגם צריך שאני אהיה מספיק חזקה וביטחון עצמי כדי להסתדר עם גבר אחר שיאהב אותי . אלה דברים שאני צריכה לעבוד עליהם כי הם חסרים לי.
 

שילה1

New member
הבנתי אותך מלכתחילה,וגם יכולה לנחש מאיזו עדה,

אלא שכמובן ,לא אציין זאת. בכל קשר שתסיימי לא תדעימה היה קורה,לכן יש לקחת את כל הנתונים בחשבון,ולקחת החלטה. וכן-עדיף להיות "כמעט גרושה" היום,מאשר גרושה עם ילדים ולבלגן. בקשר לסביבה-אולי תנסי להסביר.העיקר-עשי מה שמתאים לך,ולא לאחרים.הם לא יחיו עם בעלך....
 
טוב,רצוי מאוד שתקראי מה אני כותבת לך

חמודה, שלא תעיזי לא להקשיב ללב שלך. אני הייתי בסיטואציה בדיוק כמו שלך (מבחינת כך שיצאתי עם מישהו ולא רציתי אבל המשפחה דחפה) הכרתי בחור מאוד נחמד, רציני ו"אהוב" על כולם. אחרי תקופה מסויימת התחלתי להרגיש שזה ממש לא זה, שיתפתי את בני המשפחה שלי וכולם "נזפו" בי שאני בררנית ועד שהגיע אלי בחור מצויין גם בו אני מוצאת דברים שלילים וסיבות למה לא. קיבלתי החלטה בהשפעה של כל הסביבה שלי להמשיך בקשר. בא היום הגורלי בחיי ובטעות נכנסתי להריון. מכאן המצב רק התדרדר... לא רציתי להתחתן איתו אבל המשיכו לנזוף בי בטענה שהפעם זה לא רק הבררנות שבי אלא הורמונים של ההריון. התחתנתי איתו לפני 5 חודשים, אחרי חודשיים של "נישואים" בהם לא יכולתי להסתכל עליו בכלל, בהם המריבות רק גדלו והתעצמו, בהם בלילות הרגשתי כאחת שאונסים אותה, בהם הגועל, חוסר האמפתיה וחוסר האהבה רק הניבו פירות שחורים - ביקשתי ממנו שיעזוב. אז היום, אני בחודש תשיעי להריוני, פרודה, אבל שלמה עם ההחלטה שקיבלתי - לסיים את כל מסכת העינויים הזאת. אל תתפשרי על מה שהלב שלך אומר, עדיף שתחתכי את הקשר/אירוסים עכשיו מאשר תסחבי משהו שמראש מיועד לכישלון. תלמדי מטעויות של אחרים - ממליצה לך מאוד! שיהיה בהצלחה
 

drosh

New member
וואלה, תשמעי

מישהי אחרת דווקא מסיפור אישי (לא חשפה את עצמה) המליצה לי להמשיך .... בעיקרון , אני מאלה שקשה להם להיות במצב של חוסר אהבה , עובדה שבמצב הזה של יותר משנת אירוסין , פעמיים שקלתי לנתק , ורוב הזמן עצם התהייה בזה עשתה לי בלגן בראש . מבחן התוצאה שלי היא האם הוא עושה לי טוב. אז זהו , בהשוואה למצב רגיל לא שינה , קרו כמה פעמים שדווקא עשה לי רע . אני מאמינה שהבעיה פה היא רק הבטחון העצמי שלי . נעבוד על זה
 
החיים שלך

החיים האלה הם שלך אז תחיי אותם בשבילך ורק בשבילך למען עצמך ותראי שברגע שאת תהי מאושרת הסביבה שלך תהיה מאושרת גם את בהתחלה זה יהיה קשה לכולם עם הזמן יראו שמה שעשית למען עצמך היה הכי טוב ואל תשכחי אחר כך זה רק את והוא וכל שאר האנשים שסביבך ממשיכים בחייהם ואז מה?? את לא חיה בשביל אחרים! תאזרי אומץ, תעמדי על שלך ותעשי את עצמך מאושרת
 
למעלה