הי
אני בת 24 , הוא 31 . מאורסים כשנה...חתונה בספטמבר הבא. רקע : מצב משפחתי קשה,אמא ואחיי ואני גרים באופן זמני אצל דודים שלי כי ההורים נפרדו,כל המשפחה עדיין בדיכי מזה, אני שייכת למגזר שמרני , הוא בא עשה קצת טוב, התארסנו אחרי פחות מדי זמן . אינני מרגישה שאני אוהבת אותו,יש משיכה,אולי התרגלתי שהוא לצידי ושבזכותו אני זוכה לצאת , לשמח , לא להיות לבד. הוא אוהב אותי מאוד,הגבר שהכי התייחס אלי בטוב בחיים , אמא ואחי ואחותי הנשואה הגדולה מאששים את זה , אמא נעשית עצבנית כשאני מסבירה שאני לא כל כך שלמה עם הקשר. איננו רבים , אני מרגישה שהמעמד החברתי\אקדמאי\שכלי גורם לקשר להראות כאילו אני יותר מדיי טובה בשבילו והוא כאילו מנסה לרצות אותי כל הזמן (מה שלא בא לי בטוב ועושה לי רע לעזוב אותו) . אומרים לרוב כדאי להקשיב להורים , אמא שלי אומרת לי שהיא מכירה אותי , את הקשר הרציני הקודם שלי , את המצב שלנו, את הנטייה שלי לעצבות , שהוא הזדמנות בשבילי לצאת , לשמח ומביאה לי דוגמאות מהחיים למה אני צריכה לוותר בהגיון על רגש מול התועלת שהוא מביא (חמות שממש מוכנה לעזור לי בכל דבר , הוא אוהב אותי , ההורים שלו והבית מוכרים כטובים). אני מרגישה שאיתו אני מתפשרת , ללא קשר לאהבה , מעניין אותי גם בן זוג שיהיו תחומי עניין משותפים איתו, רמה שכלית וחוכמה שווה . מה שאני לא מרגישה איתו . דוגמה : קשה לנו להחזיק שיחות טלפון , מהר משעמם לנו , כשיוצאים לבד גם , לרוב הוא מצליח לסדר יציאות של עוד אנשים איתנו . אני פחדנית למדיי, עמדתי פעמיים להיפרד ממנו , ובסוף חזרתי. חשוב לי לציין שמה שעושה רגליים לי קרות הוא שאם אני נפרדת ממנו אני נמצאת על תקן "כמעט גרושה" , המצב הקלוקל בבית לא מרנין וזה מרתיע כמה אנשים , ידוע בסביבה שלי שאבא שלי קשה והוא ינסה לצאת נגד קשרים שלי (זה מה שהוא עשה עם הנוכחי). זה יקשה עליי פי מאה למצוא אחריו מישהו שיהיה לי טוב בשבילי יותר ממנו . המלצות ? עצות לאומץ \ דברים להתמודד?
אני בת 24 , הוא 31 . מאורסים כשנה...חתונה בספטמבר הבא. רקע : מצב משפחתי קשה,אמא ואחיי ואני גרים באופן זמני אצל דודים שלי כי ההורים נפרדו,כל המשפחה עדיין בדיכי מזה, אני שייכת למגזר שמרני , הוא בא עשה קצת טוב, התארסנו אחרי פחות מדי זמן . אינני מרגישה שאני אוהבת אותו,יש משיכה,אולי התרגלתי שהוא לצידי ושבזכותו אני זוכה לצאת , לשמח , לא להיות לבד. הוא אוהב אותי מאוד,הגבר שהכי התייחס אלי בטוב בחיים , אמא ואחי ואחותי הנשואה הגדולה מאששים את זה , אמא נעשית עצבנית כשאני מסבירה שאני לא כל כך שלמה עם הקשר. איננו רבים , אני מרגישה שהמעמד החברתי\אקדמאי\שכלי גורם לקשר להראות כאילו אני יותר מדיי טובה בשבילו והוא כאילו מנסה לרצות אותי כל הזמן (מה שלא בא לי בטוב ועושה לי רע לעזוב אותו) . אומרים לרוב כדאי להקשיב להורים , אמא שלי אומרת לי שהיא מכירה אותי , את הקשר הרציני הקודם שלי , את המצב שלנו, את הנטייה שלי לעצבות , שהוא הזדמנות בשבילי לצאת , לשמח ומביאה לי דוגמאות מהחיים למה אני צריכה לוותר בהגיון על רגש מול התועלת שהוא מביא (חמות שממש מוכנה לעזור לי בכל דבר , הוא אוהב אותי , ההורים שלו והבית מוכרים כטובים). אני מרגישה שאיתו אני מתפשרת , ללא קשר לאהבה , מעניין אותי גם בן זוג שיהיו תחומי עניין משותפים איתו, רמה שכלית וחוכמה שווה . מה שאני לא מרגישה איתו . דוגמה : קשה לנו להחזיק שיחות טלפון , מהר משעמם לנו , כשיוצאים לבד גם , לרוב הוא מצליח לסדר יציאות של עוד אנשים איתנו . אני פחדנית למדיי, עמדתי פעמיים להיפרד ממנו , ובסוף חזרתי. חשוב לי לציין שמה שעושה רגליים לי קרות הוא שאם אני נפרדת ממנו אני נמצאת על תקן "כמעט גרושה" , המצב הקלוקל בבית לא מרנין וזה מרתיע כמה אנשים , ידוע בסביבה שלי שאבא שלי קשה והוא ינסה לצאת נגד קשרים שלי (זה מה שהוא עשה עם הנוכחי). זה יקשה עליי פי מאה למצוא אחריו מישהו שיהיה לי טוב בשבילי יותר ממנו . המלצות ? עצות לאומץ \ דברים להתמודד?
