הי

[Mister Nice Guy]

הממ....

1. אני יוצא לפאבים עם בני דודים קרובים. מעדיף לשבת באיזו פינה מאשר על הבר, אני תמיד מרגיש שאני תחת עינהם הבוחנות של אלו מסביבי, במיוחד כאשר אני נכנס למקום. אני כמוך, מעדיף להפגש בקבוצות קטנות, עם כמה שפחות אנשים חדשים. אחרת אני מרגיש מנותק מהשאר במשך כל זמן המפגש. לגבי מסיבות, אני לא יודע לרקוד וזה מביך אותי. מעדיף לוותר. הפעמים היחידות שהעזתי לרקוד היו בעזרתו האדיבה של האלכוהול, ברמה שגרמה לי לשחרר עכבות (לא במובן הרע). ורק בחו"ל, ככה שלא יזהו אותי בארץ

. 2. אני מהמתבודדים. בשנה הזו לרוב הייתי יושב עם עצמי באיזו בפינה במכללה או נשאר בכיתה עם הסנדביץ' ו/או מתעסק בפלאפון, מדי פעם הייתי יושב עם קבוצה קטנה של חבר'ה שהכרתי יותר טוב ביחס לשאר, אבל לא ממש התחברתי אליהם. היו אנשים בכיתה שבכלל לא דיברתי איתם.. ולא בגלל שלא רציתי. ההרגשה שלי היא שמי שלא דיבר איתי חושב שאני סנוב. 3. לא קראתי

 

[קופיפה טובעת]

ברור שזה יותר מבסדר לפתוח שרשור!

1. אני יוצאת למסיבות, פחות לפאבים. למעשה יש לי מועדון קבוע בו אני נמצאת כמעט כל שישי, כמובן שיש לי הפוגות. פעם לא הייתי מתקרבת למקומות כאלה אבל עברתי מאז תהליך עם עצמי שגרם לי להעיז לצאת למועדון ולאט לאט להעיז ולרקוד, אני מודה גם כשהתחלתי לשתות (מה שבהתחלה לא הייתי עושה) זה עזר לי להשתחרר אפילו יותר. זה לא שאני מגיעה תמיד מלאת בטחון עצמי אבל אני מגיעה במטרה לבלות ולכפר על כל השנים שלא העזתי להנות ככה. מודה שבשבועות האחרונים אני בירידה מבחינת מצב נפשי ויש לי יותר נקודות בהן אני מרגישה חרדה חברתית, שבוע שעבר למשל לא יצאתי למרות שהיו 2 מסיבות בגלל סוכות. בכלל, אני הפחתתי את כמות המגע עם אנשים בשבועות האחרונים, פרט לדברים הכרחיים כמו עבודה שזה נשאר באותה המידה. בגדול, אני למדתי כן לצאת יותר, להפסיק להסגר אבל מודה שבתקופות כמו עכשיו, בהן רע לי, אני עדיין חוזרת להיות הקופיפה המסתגרת של פעם... 2.לגבי ההפסקות זה משתנה. באופן טבעי אני לא מתערבבת, למרות שיש לי צוקך בזה, גם אם באותו רגע בא לי להיות לבד, אני לא רוצה להראות מוזרה. אבל מצד שני, אני ביישנית (אם כי הרבה לא יראו את זה, אני גם יודעת להסתיר את זה לא מעט) אז קשה לי בעצמי ליצור את הערבוביאדה הזו אלא אם כן זה מישהו שאני מרגישה נוח בקרבתו. לפעמים אני דווקא מעדיפה את ההפסקות שלי לבד, כדי שלא יציקו לי, שאני לא אצטרך להיות נחמדה לאף אחד או לפתח סמול טוק (אני לא טובה בזה) וגם שיהיה לי שקט... המצב משתנה גם באורף ההפסקה... 3.אני בדיוק קוראת את הספר הזה, קראתי כמחציתו. התרשמותי עד כאן... בהתחלה ממש התחברתי לספר אבל ככל אני מתעמקת זה מרגיש חוזר מדי מבחינת הרעיון הכללי, למרות שבכל פרק מוצג היבט אחר שלו. ובגדול, זה לא מחדש לי כ"כ הרבה... אני יודעת שאני רגישה ושאני שונה ואני יודעת שיש לז הביטים חיוביים ושליליים כאחד. עדיין, מודה שמעניין אותי לקרוא את התפיסה של המחברת, כאשת מקצוע שהיא.

 

[רותם ע]

נראה לי שקיבלת יותר תשובות משתוכל להכיל...

אבל אני אענה בכל זאת. 1. יוצאת רק עם חברים... זה לא הדבר האהוב עליי, אבל זה בסדר לפעמים. אני מעדיפה לשבת עם חברות/ים, עדיף בקבוצה קטנה, בבית קפה או מסעדה 2. זה השתנה. בחטיבה הייתי יושבת לבד, לא ממש הסתתרתי; בתיכון הייתי יושבת עם חברות שלי, ואם במבקרה כולן לא הגיעו אז הייתי מסתובבת ומחפשת את עצמי, או יושבת באיזה פינה וקוראת משהו; ובצבא כבר לא הייתה לי בעיה לשבת כל פעם עם מישהו אחר, היינו כמו משפחה אחד לשני. 3. לא ותפסיק להתנצל!