עובדא ודינא בהקשר הפילוסופי
משמשות בצירופים "מה לעובדא" ו"מה לדינא" - כלומר, איזה חלק בדיון, למשל דיון משפטי, נוגע לשאלה העובדתית, ואיזה חלק נוגע לשיפוט בהינתן העובדות. הביטויים הגיעו, מן הסתם, מן השיח המשפטי, שם שאלת האשמה תלויה בחלקה בכך שהנאשם אכן עשה את המיוחס לו, ובחלקה בכך שמה שעשה, אם עשה, הוא דבר שיש בו אשמה. הסתבר לי השבוע שהשימוש הפילוסופי מבוסס על הבחנה לטינית מקבילה בין questio juris ל-questio facti. משתמשים בהבחנה המשפטית הזאת באפיסטמולוגיה, תורת הידיעה, כדי לשאול מה נוגע לשאלה אילו "נתונים" נמצאים ברשותנו, מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים או במה אנחנו מבחינים, לבין השאלה השיפוטית, אם "זה אכן כך באמת", אם מה שאנחנו חושבים על העולם הוא אכן כך בעולם.