הי, מזמן לא שיתפתי....

taltal8877

New member
הי, מזמן לא שיתפתי....

בני בכיתה ה' (תקשורתית), יש לו שתי מחנכות, אחת מקסימה וסבלנית, והשנייה פחות. המחנכת הסבלנית אהובה על בני והוא מעריך אותה ואוהב אותה. היא נמצאת לרוב בשעות הבוקר. השנייה נמצאת יותר בצהרים, ומרגע משהיא נכנסת לתמונה התנהגותו משתנה מאוד לרעה. הוא לא שולט בעצמו ומגיע בקלות רבה למצב של קללות ודיבור מכוער, לפעמים יורק או דוחף את המחנכת או ילד מהכיתה. הוא הושעה לפני שבוע, ושוב מושעה למחר. לי ברור שיש קשר ישיר בין התחלפות המחנכות לבין התנהגותו, ולא יודעת מה לעשות. אין מצב שהוא משתפר או מתפקד טוב כל עוד המצב נותר בעינו. מה אני אמורה לעשות?? האם עליי להוציאו כל יום בשעה אחת בצהריים? האם להפסיק לימודיו? (אישית לי אין בעיה שיישאר בבית). האם לצפות כל יום מחדש שהוא יתגבר? אולי לפנות לפסיכיאטרית שלו ולשנות מינון תרופתי? האם זה יעזור אם אתריע על המצב בינו ובין המחנכת הנ"ל בביה"ס? האם זה בכלל יהיה במקום להתריע על הבעיה? אולי אני בכלל סתם מגוננת עליו ללא סיבה מוצדקת? סליחה על האורך, ותודה למי שקרא עד כאן.... טל
 
גם המחנכת עצמה, כנראה,

לא יודעת איך לאכול את הילד שלך. לפעמים קורה העדר כימיה. אבל נראה לי לפני כל שינוי גדול כדאי, טוב, מומלץ לדבר עם בית הספר. לא פעם בעבודתי כיועצת ישבתי עם הורים שדיברו כמה קשה לילד שלהם עם המחנכת, כששעה קודם דיברתי עם המחנכת שהיא אמרה לי שלא יודעת מה לעשות עם הילד. פגישה משותפת בלי האשמות לפעמים מאוד עוזרת לצוות גם להבין את הילד וגם יותר לחוש כלפיו אמפתיה. אין מה לדבר על התנהגותו התוקפנית - התקפנות היא בעצם הדרך שלו להגיד שמשהו לא בסדר. מה לא בסדר? ההכלה של המחנכת השניה, היחס שלה כלפיו, הראיה שלה אותו. ואת זה את בהחלט יכולה לשנות על ידי שיחה ארוכה איתה, כשאת בעצם יותר מספרת על הילד ופחות מחפשים פתרונות מעשיים. היא צריכה להבין עם מי יש לה עסק לפני שליפת הפתרונות. שווה לנסות. בהצלחה!
 

dina199

New member
את לו מגוננת בלי סיבה.

עובדה שיש סיבה. את הרי רואה קשר ישיר. אז תתחילי מלהתריע בבית ספר. ואם יגידו שאין מה לעשות אז נראה לי הדבר הכי מעשי להוציא אותו באחד. הרי עם המחנכת בבוקר אין שום בעיה. וגם יכול להיות שאחרי אחד הוא מתעייף וזה משפיע על התנהגות.
 

taltal8877

New member
תודה, אבל ברצוני לדייק....

עם המחנכת בבוקר יש הרבה פחות קשיים התנהגותיים, כלומר יש אבל פחות משמעותית. זה לא שהילד מקסים כל בוקר בכל יום, אבל בהחלט ישנה הרעה בצהרים. הילד טוען שזה בגלל המחנכת השנייה, ולי יש רושם לגביה שהיא באמת פחות סבלנית, ולא "נלחמת את המלחמות החשובות". כלומר, יש איתו מלחמות כל יום, אבל יש מלחמות שממש אפשר לצמצם, והיא רחוקה מלעשות זאת. אני והמחנכת של הבוקר שוחחנו על כך שצריך "לבחור את המלחמות", וחבל שזה לא כך עם כל הצוות. גם האופן בו היא מדווחת במחברת הקשר נראה מאוד מתלהם, ניסוח כמו: "... ואני לא צריכה לספר לך איזה פנינים הוא יכול להוציא מהפה..." - לי נראה מאוד מתלהם (למרות שאני לגמרי מבינה שקשה לה). בקשר לעייפות - גם לי נראה שאולי הוא מתעייף בצהריים, הוא טוען שהוא נורא מתאמץ כל היום להיות טוב, אך לאחר החילוף הוא לא יכול להיות יותר מאופק...
 

dina199

New member
ברור שהוא מתאמץ כל היום גם בבוקר.

אבל אחרי צהריים יש גם מחנכת שלא כל כך מבינה עניין (וזה כנאה בלשון המעטה) , הוא גם עייף (וכשעייפים קשה לשמור על גבולות לוגיים גם אם מתאמצים, כי אז המאץ מעייף עודיותר) , וכדאי גם לבדוק האם יש קשר להשפעת התרופות אחרי שעה אחת.
 

taltal8877

New member
ברוב ימי ו' הוא בסדר

למרות שהיה יום שישי אחד בו הוא ממש התפרק והגעתי באופן מיוחד (מיוזמתי ובגלל שהילד ביקש - לא הצוות) לקחת אותו הביתה. בשאר ימי שישי הוא היה בסדר יחסית. בימי שישי נמצאת רק המחנכת של הבוקר (לפי הידוע לי). ביום שישי הנ"ל הוא לא הבין מה היתה המשימה ועשה משהו אחר, וזה הוציא אותו לגמרי מאיזון, הוא בכה לי בטלפון שאבוא אליו, כשהגעתי היה רגוע לגמרי, כי נרגע מהידיעה שאמא בדרך....
 

tamarus1

New member
מה קורה מבחינת טיפול רפואי או מבחינה תזונתית?

האם הוא לוקח תרופה שההשפעה שלה פוחתת עם הזמן? (כמו ריטלין) גם תזונה לא מתאימה יכולה להשפיע על ההתנהגות... (וגם שתיה)
 

taltal8877

New member
מקבל מס' תרופות במקביל

מקבל בלילה פריזמה + סרוקוול, בבוקר אדרונקס ואומגה 3. לא נראה לי שיש הבדל בהשפעה לאורך שעות היממה.
 

tamarus1

New member
האם פרט למורה יש דברים נוספים שמשתנים?

למשל מיקום הכיתה, האוכל, אולי מנקים שמשתמשים בחומרים כימיים? יש ילדים עם רגישות גבוהה מאוד שיכולים "להתחרפן" מדברים למשל מריח אוכל מסוים, או מחומר ניקוי.... או אפילו מזווית השמש...
 

taltal8877

New member
כן, יש שינויים נוספים

1. אופן הפעילות משתנה, פחות לומדים באופן מובנה (זה מה שמתאים לילד שלי), ועוברים בדרך כלל ללימוד ללא חוברות, וזה באמת גם מוסיף... 2. מגיע זמן האוכל, בו יש אי שקט מסויים, ויש בעיית אכילה שאולי משפיעה. הוא סובל מריחות מסויימים, לא כל ריח "מתאים" לו. יכול להיות שרע לו גם נמצב בו הוא נמצא ליד ילדים אוכלים, זה משהו שהוא לא אוהב להיות נוכח בו. בבית אוכל כמעט תמיד בחדרו, בטח לא ליד שולחן האוכל עם המשפחה. בכל זאת, זה יותר נראה לי קשור למחנכת, ואותה הוא "מאשים" בבעיותיו...
 

tamarus1

New member
ליתר בטחון הייתי מנסה לנטרל את הגורמים האחרים

לא פעם מאשימים את המורה כאשר בעצם יש דברים אחרים ברקע... האם אפשר לתת לו לאכול במקום נפרד אוכל שהוא רוצה? אולי אפשר לסדר לו בכל זאת עבודה עם חוברות או בצורה מובנית? כדאי לדבר על זה עם היועצת. הרבה ילדים בספקטרום זקוקים לחומר מובנה וברור כדי להתמצא בתוכו.
 

dina199

New member
הכל קשור.

זה המון שינויים ובנוסף עוד אוכל עם הריחות , ומחנכת שלא מבינה את כל העיניני האךה. כנראה לא מרוע לב, אלא היא פשוט לךא יודעת שצריך לשים לב לדברים כאלה. זאת כיתת תקשורת ולכל ילד יש תל"א - אז אפר להציע להם שאצלו הכל יהיה מובנה ועם חוברות. הוא מאשים אותה כי היא דבר מוגדר ובעל סמכות . הוא הרי לא יכול להגדיר לעצמו את הדברים המופשטים ולהסביר לכל האחרים שלמשל תוכנית לימודים לא מובנית הא דבר בלתי אפשרי מבחינתו (וגם רעש בזמן אוכל , וגם הריחות).
 

taltal8877

New member
תכנית לימודים....

נראה לי שישנה מגמה דווקא בכוונה תחילה לא לאפשר ללמוד רק באופן מובנה, כהכנה לחיים, לשילוב אולי וכו', וזה נראה לי הגיוני. הרי איך ילמד לתפקד בעולם כבוגר, אם לא יידע להתנהל באופן בלתי מובנה? כנ"ל לגבי האוכל - איך יגיע מוכן להמשך החיים? לעולם לא יאכל ליד בני אדם באותו שולחן אוכל? בנו לו תכנית התנהגותית, בה אם הוא מפריע/מקלל הוא יוצא למרחב הצמוד לכיתה ועושה פעילות ספורטיבית (לפי אהבתו לספורט). אתמול הסייעת דרשה ממנו לפעול ע"פ התכנית, וכשהתעייף דרשה שיעשה עוד ספורט, הוא כעס והחל לקלל ולאיים שלא יעשה שום דבר יותר לפי התכנית. ביקש לצייר במקום זאת - והתעקשו איתו שכתוב ספורט ולא ציור. למה ההתעקשות? מה זה משנה איזו פעילות תחזיראותו למצב רגיעה? את זה אני לא ממש מבינה. למה אין לצוות "בחירת מלחמות" ?? לפני מס' ימים הכיתה עמדה לקבל כדור להפסקה, המחנכת (שהוא לא אוהב) החזיקה בכדור והוא ניסה לחטוף אותו מידיה. היא החליטה שלא תיתן לו את הכדור, והוא התחיל להשתולל מכעס. ביקש שתיתן לחבר שלו במקומו (ברור - כי כך ישחק עימו בכדור), והיא החליטה לא לתת גם לחבר שלו את הכדור, כי הוא ישחק עם בני שלא מגיע לו. איפה הגמישות? מה היה קורה אם היתה נותנת לילד השני את הכדור? בכל מקרה היתה "מנצחת" כי לא נתנה לו, וגם היתה נמנעת ההתפרצות שתיכף הגיעה... איפה בחירת המלחמות?? אני חושבת שצוות של חינוך מיוחד אמור לנטרל עד כמה שאפשר את הקשיים, לא??
 

dina199

New member
אם אני לא טועה הילד רק בן 11.

איפה ההכנה לחיים אם משה שהם עושים דורם לא לאיבוד שליטה, בתפרצויות וזה נגמר בהשעיות? האןם ההשעיות מלמדות אותו להתכונן לחיים? לדעתי אול הגישה הגיונית באופן כללי , אבל לא מתאימה למקרה ספציפי של הבן שלך. ויש גם א"סים מבוגרים שלא מסוגלים בלי מצב מובנה , ועדיין מצליחים לבתדר בחיים
. כדי ללמוןד להסתדגר בחיים צריך קודם כל להרגיש טוב. אם חוסר סדר נניח חוסק חובת עבודה) גום לו לכאוס ובהתאם להתםרצויות, קללות ואלימות - איך התוכנית ההתנהגותית אמורה לעזור? ומה יקרה שיתחילו 'להכין אותו לחיים' בצורה לא מובנית בגיל 13-14 ? אול עד אז הוא יתבגר מבחינה רגשית ויהי לו פחות קשה עם דברים לא מסוקחם ולא צפויים? ואם ילד לא אוןכלך ליד שולחן בגיל 11 כי סובל מריחות, זה לא אומר שהוא לא יאכל גם בגיל 20. מבחינתי סבל מריחות או רעשים זה לא פחות חמור מכאב שיניים. ק שמי שלא עבר את זה , לא יכול לתפוס את זה. אבל קיוויתי שבחינוך מיוחד של א"סים יודעים את זה לפחות התיאוריה. ומה שאת מספרת על נמחנכת שהוא לא אוהב - איפה בדיוק הסיבות לאהוב אותו . יש תחושה שיש לה קיבעון על 'ציות' ואם היא תוותר - 'לילד לא יהיו גבולות'. האם קראת הודעה של עמליה עמית לפני כמה ימים? הם צריכים להבין שתגובות של ילדים מאוד מושפעות מהמצב. ואני חוזרת להתחלה. אם מבחינת הילד מצב של חוסר סדר מביא לתחושה של 'סוף העולם הגיע' , למה הם חושבים שכל מני איסורים ירגיעו אותו? לפי מבחן התוצאה האיסורים האלה לא מרגיעים, ואז מבחינתם הילד אשם כי הוא אלים ומקלל.
 
אבל תקראי מה שהיא כותבת.

הילד רוצה מובנה, אבל גם לא. היה רשום ספורט, אבל דווקא אז הוא רוצה לשנות. הוא רוצה ציור. זה לא שהוא רוצה רק מובנה, הוא רוצה מובנה, אם זה נוח לו באותו הרגע. בעניין הריחות: אני חושבת שאולי כדאי באמת לבדוק איזה ריחות מפריעים לו, ואם יש ימים שהוא ממש מתקשה לשאת את הריח - אז לתת לו לאכול במקום אחר. הרי בטח לא כל ריח גורם לאותה רתיעה. צריך גם להבין את המורה, שעומדת הרבה פעמים מול מצבים לא פשוטים וילד שמדבר אליה לא יפה. וגם אלים, כנראה.
 

dina199

New member
ספורט או ציור היה כבר מצב תוצאתי

אחרי שהם מחליטים מה יעשו מבחינה התנהגותית מה עושים איתו אחרי שהוא מתפרץ. ואני אומרת שלתת לו להמשיך עם חוברות (או כל דבר מובנהשמוכר לו) במקום לעשות לו חוסר סדר על מנת 'להכין אתו לחיים' לא יביא בכלל להתפרצות.
 
אז אולי כדאי לה לפנות אליהם

ולבקש מהם לנסות לבודד את הנושא הזה, ולראות אולי באמת זה יעזור, ולהכניס את למערכת. ככה אפשר לבדוק ולבודד כל פעם גורם אחד, עד שיוודע מה הגורם להתנהגות שלו. אפשר גם לבדוק אם פעם המורה הזו חולה ובאה מורה אחרת במקומה, או שאולי יום אחד הן יתחלפו, המורה של הבוקר עם המורה של הצהריים, בשביל לבודד את הגורם הזה. כך אפשר להגיע לנקודה שגורמת לו לרדת מהפסים.
 
למעלה