במחשבה שניה , אתה צודק.
חשבתי על כך שוב . עמך הסליחה . פשוט דמיינתי מצבים , והגעתי למסקנה שהרבה יותר קל לשמור מצוות מאשר לא. לדוגמא דוס פרימיטיב ואינטלקטואל חילוני נוסעים משוייץ לרומא . שניהם לא אכלו מאז אתמול והם רעבים פחד. בדרך הם עוצרים למנוחה בפיזה. למרבה הצער , בפיזה אין מסעדה כשרה . הם עוצרים לנוח בפיצריה "פיצה דה לה פיזה".עכשיו בוא נראה את הדו שיח הפנימי שכל אחד עורך בינו לבין עצמו: דוס פרימיטיב (להלן דפ):אוי אני מת מרעב איזה שביזות שהאוכל לא כשר. עצמו : דחיל רבאק אתה מת מרעב!! דפ: אבל אסור . מה לעשות. עצמו: זה כמעט פיקוח נפש . וחוץ מזה , מה פה לא כשר? תאכל פיצה בלי נקניק. דפ: אולי אתה צודק.... לא! עוד כמה שעות נגיע לרומא , ושם יש מלא מסעדות כשרות , אני יכול להתאפק . עצמו : אתה באמת חושב שלאלוהים אכפת? למה לך לסבול? דפ : החלטתי מסיבות פרימיטיביות לקבל על עצמי את ההלכה . אעמוד בזה . הלואי והיה מותר לאכול פה פיצה . אבל אסור . עצמו : דןס מסריח!!! ואכן , יקירנו הדוס הפרימיטיב מתאפק , מתגבר על עצמו , ובוחר באופציה הקלה של לא לאכול ולרעוב עד רומא . אכן , דוגמא קלאסית לתרבות עדר של אנשים שאינם מסוגלים לקבל אחריות על החלטותיהם. ועתה נפנה לאינטלקטואל החילוני (אח). אח: אני מת מרעב , והפיצות פה מה זה מדהימות . אולי אני אטרוף פה איזה משפחתית? עצמו : למה אתה מחכה. ואכן , אח אכל ושבע ונהנה . אין ספק , האחריות וההתיסרות של אח הינם מרשימים . מדובר באדם שמסוגל לבחור בעצמו בצורה רציונלית , למרות הקושי הרב הכרוך בהחלטתו . בכל זאת , כידוע , הרבה יותר קשה להחליט לעשות מה שבא לך . זהו העל-אדם אליו ציפה ניטשה כל ימיו . דוגמא קלאסית ל mind-over-body.
