כן
אם ההסבר הקודם לא היה מובן , אתן לך דוגמה מהחיים :
כאשר התגייסתי בשנת 97 , היתה לי "גישה" מסוימת לחיים.
הגישה הזו גרמה לי להתלונן ולקטר על המקום שהייתי בו.
טענתי שהוא לא המקום המתאים לי , ושקרתה איזושהיא "טעות" בדרך.
לאחר הגשת טופסי שינוי שיבוץ , הגעתי למקום אחר.
וגם שם סבלתי מאוד.
בסוף איכשהוא התגלגלתי שוב למקום הראשון ....
כאשר ניתחתי את מה שקרה שם :
סיימתי 3 שנים , אך היו אלו שנים של סבל , לא של חיים.
יכולתי להגיע בשירותי הצבאי להרבה יותר ממה שהגעתי , אך לא הגעתי לזה.
ולמה ?
בגלל הגישה.
הגישה שלי היתה דפוקה - היתה של קיטורים , וחוסר השלמה וחוסר קבלה של המציאות.
החוויה הזו גרמה לי לשינוי עמוק -
הבנתי שלא משנה היכן אני נופל בחיים , גם אם אהיה בגיהנום עצמו , זה המקום בו אני צריך להיות.
ולא משנה היכן אהיה , אני עושה את ההכי טוב שלי.
מאז עברו מיים רבים בירדן.
עברתי עבודות שונות , כולל עבודות אפורות ושוחקות.
אך למדתי את הלקח.
וקיבלתי הערכה וגם תעודות הצטיינות.
לא משנה האם עבדתי בטיפולים או עבדתי באבטחה.
וצמחתי בכל מקום בו הייתי - גם אם באמת זה לא "מי שאני" , ולא "המקום שלי".
כי פשוט התייחסתי לכל מקום עבודה שלי כאל יעוד , כאל סוג של "עבודת אלהים".
(זו גם גישה שנקראת "קארמה יוגה").
וכך גם העבודה השוחקת והקשה ביותר , הפכה לאתגר , הפכה לחיים.
במקום לקטר , למדתי להגיד תודה על כל דבר.
מה נשתנה ?
רק הגישה.
פשוט למדתי להכניס את האלוהי לתוך החיים.
למדתי לחיות.
היום אני יכול להגיד בפה מלא -
גם אם אהיה בגיהנום , אני אחיה שם חיים מלאים.
וגם את הגיהנום אהפוך לגן עדן.
זה נקרא "כדי להיות בחיים , צריך לעשות חיים".
כדי להיות בחיים באמת , צריך ללמוד לחיות ולהשקיע בזה
