היסוס....

[Silence angelic]

היסוס....

אומרים שכאב נפשי הוא כואב יותר וצורב יותר מכאב פיזי... רוב האנשים שאני מכירה, כשכואב להם נפשית, מתמודים עם הכאב הזה בצורה פיזית ופוגעים בעצמם על מנת להקל על הכאב הנפשי. מה דעתכם? האם זה באמת נכון? האם הכאב הנפשי יכאב פחות כאשר כאב פיזי יבוא במקומו? [סתם לשמוע דעות אחרות]

 

[להבה ירוקה]

התמודדות עם כאב נפשי

מהנסיון שלי, כאב נפשי באמת הרבה יותר צורב ולי אישית הרבה הרבה יותר קשה להתמודד עם זה מאשר עם כאב פיזי, ולכן הרבה פעמים נוטה לעשות את ההסבה הזו, לכאב פיזי, כדי להתנתק מהכאב הנפשי. זה אף פעם לא עוזר. מיידית, כן, מתנתקים מהכאב הנפשי ומתעסקים במשהו מוחשי יותר. אבל אז, הכאב הנפשי חוזר ובד"כ בריבית דריבית. לא חושבת שרוב האנשים עושים את ההעברה הזו, לכאב פיזי. אני מכירה הרבה אנשים, שכאשר כואב להם נפשית, הם פונים לאלף ואחת דרכים אחרות כמו: טיול בים מוסיקה טלפון לחברים יוגה אלה הדוגמאות שעלו לי כרגע, וכשאני בוחרת בהן - הכאב הנפשי עובר.

 

[כוכבית לכת רחוקה]

בוקר טוב

אני מצטרפת לדברים של להבה. גם מניסיון אישי הכאב הפיזי לא מפחית את הכאב הנפשי, ההיפך, אחרי העיסוק בהכאבה לגוף, שאכן קצת משכיחה את מה שמתפרע בפנים בנפש, באה לרוב החרטה, ההבנה של "מה עשיתי לעצמי?!" וזה רק מצטרף לשק הכאב הכולל ששמור היטב בנפש. אנשים שאני מכירה מנסים להתמודד עם כאב נפשי ע"י הדחקתו הצידה, או כיסוי בעזרת פעילות עשירה לנפש - קריאה, טיול, חיבוק וכו'.. בכל מקרה רצוי למצוא פתרון לכאב ולא רק לכסות עליו, אבל מה שבטוח שהלקאה פיזית לא תתן פתרון כזה.

 

[magenta73]

אני לא מכירה הרבה אנשים כאלה

בטח לא רוב. זאת הפרעה נפשית מסויימת, כאשר אתה פוגע בעצמך פיזית בשביל, לאו דווקא רק להעלים את הכאב, אלא ממש בשביל לפגוע בעצמך כי אתה חושב שאשם בכאב הנפשי שלך... כאב פיזי לא ירדים ולא יקטין את הכאב הנפשי, אם כבר אז להיפך. יש צורך להגיע לאיזון הגוף, אם כבר, בשביל להגיע גם לאיזון נפשי.