עגיל הפנינה
New member
הימים האחרונים שלי
השבוע יצא לי לשבת עם אחד הידידים הטובים שלי שלא יצא לי לראות יחסית הרבה זמן ולכן גם לא יצא לנו לדבר. קבענו לדבר אומנם מחוסר אילוצים היה דד לין של שעתיים (והשיחות שלנו הן תמיד ארוכות, חופרות
) אז כן כמו כל פעם נפגשנו שסימנו את משמרתנו בשעת לילה מאוחרת התיישבנו במקום הקבוע שלנו והתחלנו לדבר. מה שלא ידעתי שהפעם מפעמיים קודמות ישבנו הפוך זה מזה, זאת אומרת שהוא ישב איפה שאני יושבת בדרך כלל ואני איפה שהוא יושב שדרך כלל. אז כמו כל פעם בתחילה סתם דיברנו איך היה לנו בחודש של התראינו. לפני השיחה איתנו ידעתי שאני צרכה לספר לו שתי דברים. דבר טוב, שקיוויתי שישמח בשבילי ודבר קצת פחות טוב. לקח הרבה זמן ולא ידעתי איך לספר לו אבל בסופו של דבר הצלחתי לספר לו את הדבר הטוב (למרות שזה דבר טוב בשבילי פחדתי מהתגובה שלו ולכן חששתי כיצד לספר לו). תגובתו לא הייתה כמו שציפתי אך בכול זאת אחרי קצת התגוננות (יתרה אם אני חושבת על זה) שלי והסברים הוא קצת שינה את דעתו. ואז הוא שאל אותי אם זה הכול. הוא ידע שיש לי עוד משהו הגיד לו אבל לא יכולתי להגיד. היה לי קשה פתאום הרגשתי חנק שלא נתן לי לדבר. השפלתי את מבטי והוא אמר שהוא רואה שיש לי משהו על הלב ושאל אם אני רוצה לספר אמרתי לו שלא הוא שאל אם אני בטוחה וכמו כל פעם שיש לי משהו על הלב ואני לא מרגישה ברגע זה בנוח לדבר עליו וקצת לוחצים עלי אני להזיל דמעה. וכך דמעה אחר דמעה התחילו לזול מעיניי. ובלי שחשבתי על כך כי איני רגילה שהוא רואה את מבטי כול כך טוב כי אני יושבת יחסית שחושך והוא באור, ומפני שישבנו הפוך הוא ראה. הוא ראה איך הגבתי ויש נבהל כי הוא ידע שפעם קודמת שכך הגבתי סיפרתי לו את הטראומה הכי גדולה בחיי. אומנם זה לא באותו גודל אבל מה שהוא לא הבין שזה קשור ובגלל זה זה כול כך קשה. הוא לא הבין שזה קשור לטראומה ובגלל זה הגבתי ככה כי כל פעם שאני חושבת על זה אני מגיבה ככה כי אין מה לעשות זה קשה. אחרי שנרגעתי הוא רק אמר שהוא מקווה שזה לא משהו בסדר הגודל של מה שאז סיפרתי לו אבל הוא לא הבין שזה קשור וזה מה שעצבן אותי. אני יודעת שאני לא צרכה לכעוס עלי כי הוא בא רק לעזרתי אבל כול כך רציתי לפני זה לספר לו שזה לא יהיה עוד על לבי. המחשבה שזה היה כול כך קרוב ובסוף לא קרה זה מה שקשה רק אם היה שואל את השאלה הנכונה הייתי אולי כן מצליחה לספר לו. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אין לי כוח, מקווה שהכול יהיה טוב טוב, ברור שיהיה טוב
השבוע יצא לי לשבת עם אחד הידידים הטובים שלי שלא יצא לי לראות יחסית הרבה זמן ולכן גם לא יצא לנו לדבר. קבענו לדבר אומנם מחוסר אילוצים היה דד לין של שעתיים (והשיחות שלנו הן תמיד ארוכות, חופרות