הילד לא מצייר

[ליאת +]

הילד לא מצייר

אתן מכירות את זה שפתאום "מגלים" בעיה אצל הילד ואז נורא נבהלים ומשווים לילדים אחרים ופתאום רואים בעיקר בעיה ולא ילד? אז זה מה שקרה לנו בסוף השבוע לדבי הציור (או יותר נכון- האי ציור של אביתר). פתאום כמה עובדות התחברו יחד והגענו למסקנה שאולי יש כאן בעיה. אז עזרתכן נחוצה. להלן מספר עובדות: 1. מגירת הציורים של אביתר בגן ריקה (מתחילת השנה) 2. גם בבית הוא אף פעם לא מצייר (ויש הרבה צבעים ודפים והזדמנויות) 3. שמתי לב שהוא מחזיק את העיפרון/צבע בצורה ממש לא נכונה. 4. וכשהוא כבר עושה טובה ומצייר אז יוצר לו לא משהו... בד"כ כמה קוים רוטטים ואז הוא מפסיק . 5. הילד מתעניין בצורות, באותיות מספרים וכל זה- אבל בכל הנוגע ל"כתיבה" (למשל: הקפה בעיגול של צורה מסויימת) הוא משתמט (למשל- עושה חוברת עבודה עם סבא, ומבקש שסבא יסמן את התשובות שלו). 6. שעת ציור בגן היא בין שמונה וחצי לתשע וחצי בבוקר. הרבה הרבה פעמים הוא מפסיד אותה כי אנחנו מגיעים מאוחר יותר. ניסיתי מעט לקרב אותו לציור, וגם להראות לו איך להחזיק את הצבע ככה שיצליח יותר- אבל כל נסיון שלי רק גרם ליותר רתיעה שלו מהנושא. מה לעשות? להניח לו? או שאולי להנחי לו כאן זו *הזנחה*? האם החזקת עט זה משהו שלומדים או משהו שמתפתח ? ועד כמה הציור בגן נראה לכן חשוב ? כי גם כשאנחנו מגיעים בזמן- הוא מצייר מתוך כורח ובד"כ מתחמק. הגננת דווקא מציעה הרבה סוגים של צבעים. אבל נראה שכולם משעממים אותו באותה המידה . או שאולי זה תסכול מחוסר ההצלחה שלו?

 

[agur]

מה לגבי צבעי אצבעות?

לדעתי התנסות עם צבעי אצבעות תוכל לתת לו תחושת הצלחה (כי הוא לא צריך לאחוז בכלי כתיבה כלשהו) והנאה, ועם הזמן ייתכן שהוא ילמד לאהוב ולהנות מהפעילות ואולי אז הוא ירצה לחוות את הציור באמצעים אחרים. דרך נוספת שאני יכולה לחשוב עליה - לצייר בפלסטלינה, כלומר למרוח את הפלסטלינה על גבי הנייר. דרך אגב לא ציינת בן כמה הוא.

 

[ליאת +]

צבעי אצבעות זה הולך

גם פלסטלינה וגם בצק. הבעיה היא בכל דבר שדומה לעבודה עם נייר ועפרון

 

[ליליה והגמדים]

אולי יש הקשרים של

התפתחות מוטורית? כלומר, גם ילדים שנמצאים ב"נורמות" (לא שאנחנו שם

) יש להם קצבים שונים של התפתחות יכולות שונות. קצת יותר טוב פה, קצת פחות טוב שם. אולי הפעילות הגראפית שעניינה מוטוריקה עדינה יותר מאיימת עליו ושם צריך לחזק לו את הבטחון והמיומנויות?

 

[לאה_מ]

מנסיוני עם עומר:

עומר היה מאד דומה למה שאת מתארת, למעט שמגירת הציורים שלו לא היתה ריקה, כי הוא ילד מאד "ממושמע" וכשהיו אומרים לצייר הוא היה מצייר. בגיל שלוש פלוס שאלתי על זה את הגננת, כי נראה לי ששילוב של חוסר רצון לצייר ואחיזת עפרון לא טובה הוא אינדיקציה לבעיה. הגננת אמרה שלא כל הילדים אוהבים לצייר, ושעדיף להניח לו לנפשו. כשהוא הגיע לגן טרום חובה, הגננת שם כן חשבה שזו בעיה, והפנתה אותי לאבחון במכון להתפתחות הילד, שם אבחנו אצלו בעיות של הפרדת תנועה וחוזק בחגורת כתפיים, ובמשך השנים הבאות היינו מטופלים לסרוגין בריפוי בעיסוק (שהביא לשיפור משמעותי אך לא מוחלט). המסקנה שלי? אם נראה לך שיש בעיה - תסמכי על האינטואיציות שלך. לא מזיק להתייעץ עם מרפאה בעיסוק או רופאה התפתחותית. אם את במכבי, המכונים שלהם להתפתחות הילד עושים אבחונים מצויינים (לדעתי). מקסימום יגידו לך שאין שום בעיה, וגם זה דבר שחשוב לדעת אותו. לדעתי חשוב לדעת להבחין בין ילד שסתם לא אוהב לצייר לבין ילד שלא מצייר מתוך קושי. את יכולה גם לשאול בפורום "להיות הורים" - יש להם שם מדי שבוע שרשור שאלות למיכל בן טובים שהיא מרפאה בעיסוק, והתרשמתי שהתשובות שלה נעימות ומקצועיות. יש לנו בפורום כאן גם את mishtal, שלמיטב ידיעתי גם היא באה מהתחום הזה, ואולי תוכל להאיר לך זוית אחרת של הבעיה.

 

[ליליה והגמדים]

שובפ'ם....

כתבתי כאן בעבר שאצל עומר (שלי או שלנו ?

) היתה בעיית אחיזת עט, הוא הפעיל את הכתיבה מהכתף + בעיית חוזר חגורת כתפיים ושני ביקורים אצל מרפאה בעיסוק + חוגי ספורט פתרו את זה....

 

[ליליה והגמדים]

ליאת, זו לא בהכרח בעיית ציור

כבר קרה לנו שעומר לא צייר ולא עשה עבודות שנה שלמה ואני מפרשת את זה בדיעבד כסוג של מרד נגד גננת שהוא לכאורה הראה סימפטיה כלפיה, אבל שלחצה לו על מקומות לא טובים. כשהתחלפה הגננת - היתה לו שנה יצירתית באופן שהותיר אותי די נדהמת - גם למראה הכמות וגם למראה האיכות. זה היה בגיל 4 עד 5. בגילאים קטנים יותר ה"תפוקה" שלו היתה דלה מאוד מאותה סיבה שאת מזכירה כאן - נהגנו להגיע לגן כל יום בין תשע לעשר. אני לא חושבת שהציור הוא חזות הכל, though. האם הוא בונה מלגו, מ"צברים", עושה עבודות אחרות, אוסף עלים ואבנים ועושה מהם פסל בגינה, מצייר עם זרדים בחול, בונה ארמונות בים או כל פעילות יצירתית אחרת? הוא נשמע לי (וסליחה את אני לא "קולעת") כילד דעתן שלא אוהב שמתערבים לו בעניינים "שלו" של איך להחזיק עט ומתי ואיך לצייר - לא הייתי לוחצת. כל עוד כל אמצעי היצירה זמינים - תני לו להגיע אליהם עם הכוונה מינימלית. לגבי החזקת העט - אם זה לא נלמד עד גיל 4-5 לבד, הייתי מערבת מרפאה בעיסוק כי החזקה בעייתית תאט לו את הקצב או תשפיע לרעה על מובנות הכתיבה שלו בכתה א'.

 

[ליאת +]

בהמשך לתגובות שניתנו עד כאן

אני אוסיף ש: - אביתר בן שלוש - אין לו בעיות אחרות של מוטורקיה. למשל- אוכל מאוד יפה עם מזלג. חותך בסכין משחיל חוט למחט (גדולה) או לחרוז. אין לי מושג כמה הפעילויות האלה קשורות או לא לכתיבה, אבל בעיניים הלא מקצועיות שלי זה נראה לי "בסדר גמור". - איבחון במכון להתפתחות הילד? לי יש רתיעה מלהתחיל עם איבחונים על כל צעד ושעל. חברה שלי שיש לה ילדה עם בעיות שמיעה אמיתיות סיפרה לי פעם על דרכם לאיבחון הבעיה, וציינה שהם חיכו זמן ארוך לאיבחוןל כי כל אמא שהילד שלה אומר פעמים "מה" פונה מייד לאיבחון. ובאמת באותו שבוע סבתא של אביתר הציעה שנלך לבדיקת שמיעה כי הילד אומר "מה" יותר מידי... אז חוץ מהעמסה מיותרת על המערכת, יש לי גם רתיעה בכלל מלעשות בעיה איפה שאולי בכלל אין בעיה. -ובאופן כללי: אתן לא חושבות שנושא הציור בגן מוערך יתר על המידה? אני מרגישה שכאן באמת לא בראש שלו לעשות את זה, ובהחלט לא רוצה שהוא יעשה "כי צריך". -וליליה- אכן הילד דעתן, וגם אף פעם לא היינו צריכות להסביר לו איך להחזיק או איך לבצע פעולה פיזית- כי הוא עושה לבד ובדרך שלו.

 

[לאה_מ]

כן, אני חושבת שנושא הציור מוערך יתר

על המידה - יש עוד המון מקומות ודרכים להיות יצירתיים, וזה בהחלט לא חייב להתמצות בדפים וגירים. אני מסכימה איתך גם שאין שום סיבה שהוא יצייר רק כי "צריך". מההודעה הקודמת שלך היה נדמה לי שאת מודאגת... עכשיו נראה לי שכבר לא

אז בהחלט לא חייבים לרוץ לאבחון, בטח לא בגיל כזה צעיר. >מלאה, שאורי שלה גם בן 3 וממש לא בעניין של ציור, וכשהוא כבר לוקח חתיכת צבע ביד הוא לא יותר מאשר משרבט איתה<

 

[ליאת +]

אנחנו חצי מודאגות ../images/Emo13.gif

אמא אחת - כן והשניה לא כל כך (אבל לא בטוחה בעצמה מספיק בשביל לפסוק שהכל בסדר). ולכן הסיכום אליו הגענו הוא שהפורום יפסוק (בת זוגי נוחה להשתכנע

)

 

[ליליה והגמדים]

ליאת, אם לא הייתי ברורה, אני מבהירה

שהציור בעיני אינו חזות הכל ולכן שאלתי אם ואיך הוא עושה דברים אחרים. גם כבוגרות - לא כולנו אוהבות ועושות את אותם הדברים. מותר לו.... לגבי אבחון - אני נגשתי רק בגיל כמעט 6, כשהיה ברור שזה לא מסתדר לבד, ללא תורים אלא באופן פרטי לשני מפגשים עם מרפאה בעיסוק שהמליצו לי עליה. זה התברר כדבר הנכון לעשות כי בהפוך על הפוך זה גם נתן לו סולם לרדת מה"עץ" של סרוב ללמוד איך להחזיק את העפרון (כנראה מאותן סיבות עלומות של אבייתר שלך). כך שהוא נהיה גם מיידית יותר רספטיבי לנסיונות שלנו להדריך אותו. זה גם גיל תבוני יותר והנימוקים של ביצועים בבי"ס כבר יכלו להיות מובנים עבורו אז.

 

[ליליה והגמדים]

מוסיפה למה שנאמר כאן, גם

לגבי "חרדת ביצוע". ילד שבדר"כ נעדר משעת היצירה, אני מאמינה שיכולה להיות לו חרדת ביצוע ולכן לא כייף לו לצייר במעט הפעמים שהוא שם. זה לא אומר שאת צריכה לצאת מוקדם (אני מאמינה שעדיף בוקר עם אמא - זו שעה נהדרת להורות כייפית במיוחד). לא הייתי מתרגשת מזה. ולגבי שיעמום - זה סוג של סרוב מתוחכם של ילדים לעשות משהו שלא בא להם עליו ולצאת מזה "בסדר". תכונה לא רעה בעיני לארגז הכלים האישיים שלו להתמודדות עם העולם.

 

[שחר של עמית]

החשוב ביותר - תחושת הבטן שלך

כפי שכבר כתבו לך כאן - אם לדעתך יש בעיה (מעבר לחוסר רצון/אהבה לציור), כדאי ללכת לאבחון ולו רק בשביל השקט הנפשי שלך. אם את לא "סגורה" על הבעייתיות, ובהתחשב בגיל שלו (3), תני לזה עוד קצת זמן. הזמן יעשה את שלו גם באשר לתחושות הבטן שלך. החזקת צבע/עפרון היא פעולה המצריכה מיומנות ושליטה, ולכן נדמה לי שמוענקת החשיבות לציור אצל ילדים. לא כי ציור בפני עצמו הוא כל כך חשוב, אלא כי דרכו ניתן ללמוד על תקינות ההתפתחות או ליקוי בה. מאידך, אין זו הדרך היחידה לברר ולבחון את המיומנויות של מוטוריקה עדינה, וציינת בהודעה הנוספת שלך שהוא משחיל חוט במחט וחרוזים וכו'. באשר ליצירתיות, לכל אדם יש את האופן שבו הוא מבטא את היצירתיות שלו, ודוקא בגיל צעיר נראה לי שחשוב יותר להיות פתוחים באפשרויות הביטוי הללו, ולא לנעול ילדים על דרך כזו או אחרת. הוא בהחלט מצטייר מההודעה שלך כילד דעתן, שיש לו את דרכו שלו בחיים, ועל כך -

כל הכבוד (גם לאמהות שמכבדות את דרכו).

 

[אמא שרון]

בתור אחת שנפל לה האסימון

לפני שבוע וחצי (בתחום אחר), אני לא יכולה אלא להבין אותך. הייתי שואלת אותך בן כמה אביתר, אבל ממילא אין לי מושג, איך זה צריך לקרות "לפי הספר". יש אנשים שהדו-מימד לא מעורר אותם, והחומר, התלת-מימד יותר יענינו אותם. איך הוא עם צבעי אצבעות? איך הוא עם חימר? נשמע שהאחזקה של עפרון/צבע מדאיגה אותך. אבל בכל מקרה, אם יש לו קו הססני, הייתי מתחילה ממקום יותר בסיסי. כדאי לעשות משהו יותר גופני וחושי. לדוגמא: לשים על הרצפה נייר גדול מאוד (גליון שלם חלק של נייר עבה, או לפרוס גליל של איקאה, נגיד), ולשים מוסיקה. זו יכולה להיות מוסיקה קיצבית אן רגועה, או כל פעם לשנות, אפשר לכוון אותו לצייר את המוסיקה. התרגיל נועד לשחרר. אפשר לתת לו צבעים אנטרופוסופיים (שהם גושניים, קלים להחזקה, ואין להם שפיץ שממנו צריך לצייר), אפשר לתת לו פחם (שזה ממש כיף לצייר איתו ולמרוח אותו), אפשר צבעי אצבעות, מה שבא. כדאי לעשות את זה בלי בגדים, או כאלה שלא אכפת שיתלכלכו, ולהזיז מהסביבה דברים שאת לא רוצה שיתלכלכו (או לכסות בסדין). תשתתפי גם את ותנסי לצייר מהבטן ולא מהראש (לא צריכה לצאת שום צורה מסויימת). אפשר לצייר אחד על השני (הכל יורד באמבטיה), ולהיות כל מיני חיות. אני עושה את זה עם עידו עם צבעי אצבעות, כדי לעודד אותו לגעת בחומריות הזו. תני לו להצטרף מעצמו, ולעזוב כשהוא מיצא את זה. אני מקווה שכיוונתי לצורך שלך.

 

[שחר של עמית]

ואם מרתיע אותך הלכלוך, אפשר תמיד

לשחק עם צבעי האצבעות באמבטיה. נתתי לבן שלי, שהוא צעיר בהרבה (שנה ותשעה חודשים), לשחק עם צבע באמבטיה לפני מספר ימים. בהתחלה הוא היסס ונגע רק בקצה האצבע. אח"כ הוא נפתח לחוויה, והתחיל למרוח על הקירות סביב האמבטיה עם כל האצבעות וכל כף היד. ואגב אמבטיה, משחק שמעודד מאד חיזוק של תנועות האצבעות - משחק עם ספוג. למלא אותו במים ולסחוט, וכך למלא למשל דלי או קופסא. ועוד משהו שחשבתי עליו - לוח עם גירים.

 

[ליאת +]

תודה על הרעיונות

צבעי אמבטיה הוא אהב (עד שגיליתי שהם צובעים לנו את האמבטיה

- פירטתי פעם בדיון שבנושא ). הקושי העיקרי הוא לגבי החזקת עיפרון. וגם- לדעתי לא כל ילד מוצא בדף לבן ריק (ולפעמים שחור או תכלת) מספיק גירוי כדי ליצור. אביתר אוהב למשל לעשות פאזלים או חוברות עבודה. אם אני מנסה לאפיין אז בפעילויות האלה יש מטרה ברורה ותחושה של הישג כשמסימים את המטלה. ציור על דף- מי יודע מתי זה מתחיל, מתי זה נגמר? מה צריך לעשות? העמימות הרבה יותר גדולה. באותו כיוון- אביתר גם מעדיך להכין עוגיות איתי מאשר לעבוד בפלסטלינה. ואגב - לגבי הקשר בין ציור בגן ליצירתיות בכלל- אני ממש לא רואה קשר כזה. הצורה שבה נכפה על ילדים בגן נושא הציור אינה נראית לי יצירתית כלל וכלל (אני עוד זוכרת מימי הגן שלי את אחד הילדים שמצייר "יפה"- ואת כל הילדים שמעתיקים ממנו. לדעתי אף לא אחד מהם עסק בהמשך בציור כתחביב או מקצוע)

 

[שחר של עמית]

גם אני לא ממש מוצאת את הקשר

ההכרחי בין ציור בגן לבין יצירתיות. במחשבה נוספת מההודעה האחרונה שלך, יש אולי משהו "מאיים" בדף נייר ריק? סתם חשבתי על כך, כי שמתי לב שהבן שלי מעדיף לצייר/להדביק מדבקות על דפים שכבר יש עליהם ציור/מדבקות, מאשר על דף ריק.

 

[אמא שרון]

מעורר מחשבה .

בטוח שלא שעת ציור בבוקר, או ההעדפה דברים אחרים על פני ציור. אבל... לא כל תהליך יצירתי מתחיל מ"אין"? או יש כמה "חומרים" בסיסיים, ועושים מהם משהו אחר? משהו לא צפוי? שנותן תחושה ש"אף פעם עוד לא דרכתי כאן"? זה ככה בבישול, בלעשות ארמונות חול בים, בציור, בקומפוזיציה, בפיסול, בכתיבה, בכל דבר. זה סיפוק גדול.

 

[יסמין@]

קיבלת עצות טובות. וכמה רעיונות

שעלו בדעתי: * אולי במקום לצייר על נייר עם צבעים הוא ירצה לקשט אוכל? למשל לשים על חביתה עיני זיתים ופה של גמבה אדומה או חתיכת עגבניה ואף גבינה? * האם הוא כבר משחק במחשב? אולי הוא יעדיף לצבוע באמצעות המחשב? יש באינטרנט (וכמובן ניתן גם לקנות תוכנות) אתרים שבהם אפשר לצבוע און ליין בגרירת העכבר * האם ניסית לתת לו חוברת צביעה שבה כבר יש ציור והוא צריך לצבוע? אולי זה יותר יגרה אותו מנייר ריק? * באינטרנט יש המוני אתרים עם דפי צביעה ריקים שאפשר להדפיס * האם יש דמות שהוא אוהב במיוחד או סיפור שהוא אוהב במיוחד, סדרה שהוא אוהב במיוחד וכו'? נסי למצוא באינטרנט את התמונה של הדמות ולהדפיס ולתת לו לעטר ולצבוע. * אולי הוא יעדיף הדבקות? כלומר לקנות לו מדבקות צבעוניות ושהוא ידביק אותן בצורה ציורית כזו או פשוט ידביק? * האם הוא אוהב לגזור צורות מנייר ולהדביק? אפשר לנסות לעניין אותו בזה * האם הוא אוהב ליצור בבצק צבעוני, בפלסטלינה וכו'? * אפשר לקנות לו חול אילת צבוע כזה ולצייר ציורים באמצעות החול ובקשר להחזקת עיפרון או צבע ביד - אולי יש צבעים שיותר ידברו אליו, כגון צבעים שמנים מאוד (פנדה למיניהם), או צבעי גואש עם מכחול, או צבעי גואש-אצבעות וכו'? אבל כל הדרכים שהצעתי בעצם עוקפות את עניין החזקת העיפרון או הצבע ביד וציור על נייר בגודל מסוים. אני יודעת שציור בגיל הזה נחשב לפעילות אוריינית, הכנה לכתיבה בגיל מבוגר יותר וגם ביטוי לסוג של יצירתיות. כלומר, גם אם הוא לא יהיה צייר בבגרותו, כנראה שיש איזו משמעות לכך שילד לא רוצה באופן גורף לצייר. אז כמובן שלא צריך ללחוץ, זה יגרום למאבק כוחות והרי זה אמור להיות כיף. ומצד שני, טוב לדעתי שאת עם האצבע על הדופק.

 

[ליליה והגמדים]

וואו, החזרת אותי 5 שנים אחורה...

קישוט החביתה היה טקס דתי כמעט אצלינו בבית