הילדה דורשת עגילים.
דליה, בת 3 פחות חודשיים, כל יום חוזרת ומבקשת שנעשה לה עגילים. ממש מתחננת. יש לציין שהיא ילדה מאוד בוגרת, שיודעת מה היא רוצה ומאוד מקפידה על ההופעה שלה. מרגישים שהיא כבר אישה קטנה, שמאוד אכפת לה מה היא לובשת ואיך היא נראית. היא גם לא ילדה שיש לה יותר מדי דרישות והיא יודעת לוותר כשהעניין לא ממש עקרוני לה, אך כאן רואים שזה מאוד חשוב לה. כעקרון, אין לי שום דבר נגד עגילים ולי תמיד יש עגילים באוזניים ואין לי כל התנגדות עקרונית לכך שגם לה יהיו - להפך, אני חושבת שזה יתאים לה מאוד וגם אין לי ספק שזה לא שגעון חולף אצלה. אבל, כמובן, מדאיג אותי התהליך עצמו ועוצמת הכאב שהיא הולכת לחוש. אני מסבירה לה שזה כואב ושכדאי לחכות לגיל בוגר יותר, אך לא נראה שהיא מתרשמת מזה. יש לציין שהיא ילדה שיודעת להתמודד עם כאב בצורה יוצאת מן הכלל. היא אף פעם לא בוכה בחיסונים, אפילו כשמרגישים שכואב לה, ואף טורחת לחייך לאחות שזה עתה דקרה אותה. היא עוברת תמיד את כל הבדיקות ואפילו הלא נעימות ביותר עם חיוך על הפנים ותוך הבעת סקרנות למה שנעשה לה. היא ילדה מאוד ספורטיבית וחזקה פיזית ונפשית, מלאת בטחון עצמי ושמחת חיים (טפו טפו טפו). אני בהתלבטות קשה - אני בטוחה שהיא תהנה מאוד מהעגילים וגם אין לי ספק שהיא תדע להתמודד עם הכאב, אך מצד שני אני חוששת שאולי זה לא אחראי מצידי לא לחכות עוד כמה שנים, שזה לא יהיה נכון לגרום לה כאב למרות שהיא רוצה ויכולה לסבול אותו. אין לי ספק שיהיו לה עגילים במוקדם או במאוחר. השאלה רק: מתי? אשמח לקרוא את דעותיכם בנושא.
דליה, בת 3 פחות חודשיים, כל יום חוזרת ומבקשת שנעשה לה עגילים. ממש מתחננת. יש לציין שהיא ילדה מאוד בוגרת, שיודעת מה היא רוצה ומאוד מקפידה על ההופעה שלה. מרגישים שהיא כבר אישה קטנה, שמאוד אכפת לה מה היא לובשת ואיך היא נראית. היא גם לא ילדה שיש לה יותר מדי דרישות והיא יודעת לוותר כשהעניין לא ממש עקרוני לה, אך כאן רואים שזה מאוד חשוב לה. כעקרון, אין לי שום דבר נגד עגילים ולי תמיד יש עגילים באוזניים ואין לי כל התנגדות עקרונית לכך שגם לה יהיו - להפך, אני חושבת שזה יתאים לה מאוד וגם אין לי ספק שזה לא שגעון חולף אצלה. אבל, כמובן, מדאיג אותי התהליך עצמו ועוצמת הכאב שהיא הולכת לחוש. אני מסבירה לה שזה כואב ושכדאי לחכות לגיל בוגר יותר, אך לא נראה שהיא מתרשמת מזה. יש לציין שהיא ילדה שיודעת להתמודד עם כאב בצורה יוצאת מן הכלל. היא אף פעם לא בוכה בחיסונים, אפילו כשמרגישים שכואב לה, ואף טורחת לחייך לאחות שזה עתה דקרה אותה. היא עוברת תמיד את כל הבדיקות ואפילו הלא נעימות ביותר עם חיוך על הפנים ותוך הבעת סקרנות למה שנעשה לה. היא ילדה מאוד ספורטיבית וחזקה פיזית ונפשית, מלאת בטחון עצמי ושמחת חיים (טפו טפו טפו). אני בהתלבטות קשה - אני בטוחה שהיא תהנה מאוד מהעגילים וגם אין לי ספק שהיא תדע להתמודד עם הכאב, אך מצד שני אני חוששת שאולי זה לא אחראי מצידי לא לחכות עוד כמה שנים, שזה לא יהיה נכון לגרום לה כאב למרות שהיא רוצה ויכולה לסבול אותו. אין לי ספק שיהיו לה עגילים במוקדם או במאוחר. השאלה רק: מתי? אשמח לקרוא את דעותיכם בנושא.
