הובר - פעם שניה
הנסיון של הובר להתמודד עם המשבר היה מלכתחילה מנקודת נחיתות הואיל והוא היה הנשיא בזמן פרוץ המשבר ועל כן נתפס על ידי הציבור כאחראי לו. עד כדי כך שהפרברים המוזנחים בהם התרכזו חסרי בית ונוודים נקראו "הוברסווילס" (הערים של הובר). ננסה לתת את מכלול הגורמים לכשלונו: 1. תפיסה פוליטית- הובר כנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית לא יכול היה להניע את ממשלו (שהאנשים בו דגלו כמובן באותה תפיסה של אי מעורבות במשק באופן קיצוני). לבצע צעדים המנוגדים לתפיסת עולמם. 2. קיצוץ בתקציב- הובר קיצץ בהוצאות הממשל וכך למעשה פגע ביכולת הממשל לסייע. מדינה צריכה להיות מוכנה להיכנס לגרעון על מנת לשפר את מצב תושביה. 3. חוסר יד מכוונת- אחד המיתוסים של הקפיטליזם הוא "היד הנעלמה". בגדול תפיסה זו קובעת שאין להתערב הפעילות הכלכלית ושהעניינים יסתדרו מאליהם ביוזמה חופשית של הפרטים בחברה. הממשל לא נקט צעדים "מלמעלה" ( כמו שרוזוולט עשה מאוחר יותר במסגרת ה"ניו דיל" ). ובממשל המקומי ( מושלי המדינות ) העדיף לקמץ בתקציביו ולא היתה דרך לאלצם להוציא כסף לסיוע לאזרחים. 4.קבעון מחשבתי- מאחר והממשל היה בטוח שהכל בארה"ב צריך להסתדר ושהם הולכים בדרך הנכונה. הם ייחסו את המשבר לגורמי חוץ, מה שהוביל אותם לחשוב שהם עצמם לא ממש צריכים להתאמץ על מנת לפתור אותו. 5. צעדים סותרים- הסיוע הפדרלי (ז"א סיוע ברמת כל ארה"ב מטעם השלטון המרכזי) אמנם דגל אך תקציבי המדינות קטנו. לסיכום הובר לא יכל לסייע כי הוא ואנשיו היו שבויים באידיאולוגיה שכבלה אותם. רפובליקנים תמיד יהיו פחות מתערבים ו"יותר קפיטליסטים". הוא ואנשיו כל כך האמינו בדרכם עד שנטו להכחשה, להאשמת גורמים שאינם שולטים עליהם ולאשליות שהמשבר יחלוף מאליו כמו שהאמינו חסידי הקפיטלזם מאז ומעולם.
