היי

[אנה8492]

היי

היי אני אנה. כתבתי פה לפני כמה חודשים ועכשיו אני חוזרת לכתוב פה.
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל.
בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד בחנות תכשיטים. הנקודה היא שכל הזמן היו לי תקלים עם המנהלת. אם זה כשהייתה פגישה וכל הבנות הגיעו והיא סירבה להסתכל לי בעיינים בקושי פעם אחת. וכשעייניה כמעט נפגשו בשלי היא פשוט הרימה את המבט מעל הראש שלי והסתכלה על שאר הבנות.
הרבה פעמים היא עוקצת אותי את לא עושה את זה טוב וכמה צריך להעיר לך והיום היה הקש ששבר את גב הגמל.
היא קראה לי לקופה ואמרה לי למה לא סידרת את זה אמרתי לה משהו כמו אז מה ופה היא התפוצצה היא ממש רתחה עליי מכעס הרימה עליי את הקול ואני אמרתי לה סליחה סליחה אבל זה לא עניין אותה והיא אמרה לי אני לא חברה שלך! אני לא חברה שלך! ועוד כל מיני דברים שאני כבר לא זוכרת... ומה לעשות אני רגישה כמו ציפור ואיך שהיא עזבה אותי נכנסתי למחסן ובכיתי... התרגשתי... יצאתי מהמחסן כי לא רציתי שתכעס עליי אבל לא רציתי לשרת את הלקוחות עם עיניים אדומות... ואז עוד בכיתי והיא ניסתה להסביר לי שוב דברים
אבל עד עכשיו אני לא מתאוששת מזה שהיא אמרה שאת לא חברה שלי! כי בסך הכל כולן חברות שלה שם אז למה אני לא יכולה להיןת... הן כל היום מלקקות לה תתחת או לא יודכעת מה הן עושות... וקשה לי אני לא יכולה לדבר עם אף אחת מהן כי הן מתנשאות מעליי ובכלל לא מתייחסות אליי... אני מרגישה בודדה מאוד במקום העבודה הזה... ועצובה
אני רוצה גם לספר שאני בן אדם מאוד בודד באופן כללי... כן יש לי משפחה (לא נשואה או משהו) אבל אין לי חברות אין לי חבר אף פעם לא היה לי וכנראה גם לא יהיה... אני לא יודעת לאן פניי מועדות... כל מקום עבודה אני רבה עם המנהלת ורק אליי הן תמיד מתייחסות חרא. אני לא יודעת איזה מסקנות להסיק, שאני בן אדם מוזר? לכן אף אחד לא רוצה בקרבתי? אולי זה שקוף שאני עצובה?
אבל מה אני אעשה...

אשמח לטיפים או משהו...

 

[DOCTOR W H O]

היי אנה

אני מבינה את הבדידות והרצון בחברות. גם כשאני עבדתי חיפשתי חברות בעבודה.
לא תמיד זה מצליח. כשזה לא מצליח עליך לזכור שעבודה לחוד וחברות לחוד. קודם כל זה היה מכוער מהבוסית שלך לומר ככה אבל את יכולה להחכים מזה וללמוד שממנה לא תמצאי את מה שאת מחפשת. אני מציעה כדי למצוא חברות ולהעשיר את חייך תצאי לחוגים משותפים שמענינים אותך, ושם על בטוח תמצאי. אל תגידי לעצמך שאת אדם ככה וככה. אני יודעת שאת אדם מיוחדת מאוד פשוט בודד. גם אני הייתי ככה, אבל הגעתי למצב שאמרתי לעצמי שאני משנה את זה.
אם תרצי אני אשמח להיות חברה שלך
אם תצטרכי משהו שמי כהנא

 

[Shamy]

תשובה וטיפים- זהירות תוכן קשה

קשה לי להיות עדינת נפש פה כנראה לכולם כי יש לי נטייה לתת פתרונות קשיחים אבל כאלה שעובדים ועלולים לעורר אנטגוניזם אבל זה כי כנראה יש לי כשרון מולד ללחוץ לאנשים על כפתורי טריגר.. בכל מקרה אחרי ההקדמה הארוכה להלן התשובה. 1. צר לי לאכזב אותך אבל זה נשמע שהמנהלת שלך דיברה לעניין והתעסקה בעיקר בעוד שאת התעסקת בתפל. למה אני מתכוונת - עבודה בחנות תכשיטים אני לא צריכה להסביר לך כמה חשוב שהיא תראה טיפ טופ ותציג חזות יוקרתית ובמיוחד ככל שהתכשיטים יקרים יותר אין שום סיבה שהם יסתובבו מחוץ לתצוגה וליד הקופה סתם כי ברגע של היסח דעת הם יכולים להגנב ואני מבטיחה לך שאת לא רוצה שהמצב הזה יקרה. שנית יש למנהלת שלך בהחלט כל זכות להעיר ולבקר ולבקש ממך בקשות לגיטימיות קטנוניות ככל שיהיו (כמו שאם יבקשו ממני לשלוח את אותה טיוטה של אימייל 10 או 15 פעמים כי השוליים של המכתב לא בדיוק המילימטרי הדרוש או כי הגופן של הנקודה בסוף משפט יצא בגודל 14 כשהמלל בגודל 12- ככה זה כשאתה שכיר). התפקיד שלך הוא להענות בצורה נחמדה ודיפלומטית ולא לקחת ללב אם כי כן להבין באיזה דברים לשים יותר דגש בעבודה מולה. דהיינו אם העדיפות שלה לסדר וניקיון היא עליונה למכירה אז כך תעשי בקרבתה..במידה ואת מעוניינת לשמור על המשרה. 2. המנהלת. אכן לא חברה שלך..ולמרות שהיא יכולה להיות הכי חברמנית וקולית ונחמדה ולהפגין חזות של חברה שלך - זה סטייל של ניהול חדש (כמו הורים שמנסים להיות החבר הכי טוב של הילד כדי לגרום לו לעשות את מה שהם רוצים ממנו) כדי לגרום לך לעשות מה שרוצים ממך שתעשי אבל בנימה יחסית נעימה ופחות צורמת של אני בוס וככה אמרתי ולכן תעשה. זה אומר שאם מבקשים ממך משהו גם אם זה בצורה הכי נעימה זה לא בקשה שמותר לך לסרב...במקרה הכי טוב מותר לך לשאול ולהביע תרעומת בצורה נעימה ולא להגיד מה זה עניינך או מה זה משנה..יכולת להגיד, אני מתנצלת, לא שמתי לב, להבא אני אדאג לסדר קודם את אזור העבודה ולהוסיף ולשאול את המנהלת - האם בבקשה תוכלי להגיד לי שוב מה הם העדיפויות הכי גבוהות שאני צריכה להקפיד עליהם פה...זה לא בושה זה רק אומר שאת מנסה ללמוד את הנפש הפועלת ואיך להסתדר. דרך אגב זה שהיא ראתה אותך בוכה וניסתה להסביר לך איך להתנהל זה אומר שהיא אנושית ואכפת לה והיא לא מרשעת כפי שציירת אותה..אני יכולה להבטיח לך שאם היית עושה סצנה כזאת (ולבכות בעבודה זה סצנה אל תטעי) יש המון מקומות עבודה שבמקום היו אומרים לך...תשמעי זה עבודה שלא תואמת את האופי שלך (מילים יפות ל. .אנחנו לא מתעסקים בעובדים שלא מוכנים רגשית לעבודה פה) ומפטרים אותך במקום! בלי שימוע בלי כלום. כך שנתנו לך פה הזדמנות ואם היא חשובה לך ונשמע שכן הייתי מחזיקה אותה ב2 ידיים חזק חזק. 3. טיפים - כדי לשרוד בעבודה- כל עבודה. את תהיי חייבת להפריד מנטלית בין מצב עבודה למצב בבית. זאת אומרת את צריכה להכנס לעבודה במחשבה - יהיה לי טוב בעבודה, התסביכים נשארו בבית ואני אהיה מקצועית וקוליגיאלית ולא אחשוב על שום תסביך אישי שיש לי..יתרה מזה תאלצי קוגנטיבית כל פעם שמשהו מעורר בך טריגר לאכלו לי שתו לי ולקסטות הקשות שלך לנטרל אותם. צעקו עלייך? תאלצי להגיד לעצמך אני בעבודה ושיצעקו אני את המשרה רוצה אני ארגע 5 דקות ואחזור לעבודה..שתי כוס מים או קפה ותעשי מדיטציה ותשכחי מזה ותמשיכי הלאה. בסוף תלמדי להפריד בצורה מאוד טובה. פיתוח עור של פיל- כדי לשרוד בעבודה תאלצי לפתח עור נפשי של פיל וסבלנות ואורך רוח. אין לך הרבה ברירות...אני מאמינה שאם תצליחי לא לקחת ללב מספיק פעמים הבטחון העצמי יעלה כי תוכלי להתמיד בעבודה ובשבילך זה יהיה חתיכת הישג. אני כשמעליבים אותי בעבודה בהתחלה הייתי או כותבת לחברה שקצת ככה יודעת שזה עבורי קושי והיינו חושבות ביחד מה כן טוב בי ואיך מפריחים את ההעלבה היות ואמרת ואין לך תאלצי להכין רשימה בבית על נייר ולקחת אותה איתך לכל מקום..אם יגידו לך את לא אחראית תאלצי להגיד לעצמך...אני אהיה סבלנית, אף אחד לא יזיז אותי משלוותי ואני אחראית כי אני באה לעבודה כל יום ולא מבריזה ואכפת לי ואני אוכיח לה והיא תראה עם הזמן שאני אחראית...אחרי מספיק זמן כשיגידו לך משהו אחר תגידי לעצמך בסדר היה למנהלת יום רע בטח הילד שלה רב איתה בבוקר והיא מוציאה על אחרים ותרחמי עליה ותצחקי בלב ותגידי לעצמך אני ברת מזל אני לא אהיה כזאת... חיזוקים חיוביים - קחי את העבודה כפרויקט אישי לחיים. אם תצליחי לשרוד חברתית בעבודה תצליחי לפתח כישורי השרדות חברתית בחיים. תכתבי לך יומן עם ההצלחות והכשלונות ואז המוח יתרוקן קצת מכל המחשבות השליליות שלך ויעשה מקום למחשבות חיוביות חדשות שיובילו אותך לדרך חיובית יותר. אני מציעה שעל כל חודש שתצליחי להתמיד אולי תפנקי את עצמך במשהו קטן להזכיר לעצמך את הדרך הארוכה שאת עושה...אולי בספר או חולצה משהו קטן כזה. אולי אפילו תשימי לך למטרה אם תצליחי להחזיק מעמד בעבודה שנה וחצי תפרגני לעצמך עקיצה לחול ליומיים. ובכללי בקשר לחברים בחיים..לא להלחיץ את המערכת לאט לאט...להתחיל בקטן כמו להיות מסוגלת לשרוד בעבודה ואחר כך לקחת על עצמך פרויקט הגדלת מערך חברים...לא הכל ביחד זה בסדר גמור. בהצלחה!!